"פתאום הוא הטיח בי, את רצחת את אמא שלי! הייתי המומה. צעקתי לו, מה??? אתה רצחת את אמא שלך!"

זה היה עימות סוער. חן אָיילתי (50) ואשתו פלישיה (34) ישבו זה מול זה בחדר קטן ביחידה המרכזית של מחוז הצפון, חשודים ברצח אמו של חן, מרים (75), מקיבוץ מחניים שבגליל העליון.

"פתאום הוא הטיח בי, 'את רצחת את אמא שלי!'" פלישיה נסערת. "הייתי המומה. צעקתי לו, 'מה??? אתה רצחת את אמא שלך!'. מאותו רגע נפתחתי בפני החוקרים וסיפרתי להם הכל. עד אז אמרתי בחקירה שאני לא רצחתי את מרים, וכששאלו אותי מי רצח, אמרתי שאני לא יודעת. כשחן ישב מולי ואמר את השקר הנורא הזה, לא יכולתי עוד לשתוק".

היא סיפרה לחוקרי המשטרה את גרסתה לאירועים שהתרחשו בקיבוץ ב־12 באפריל, היום שבו נרצחה מרים בחניקה. המוות הזה זיעזע את הקיבוץ הפסטורלי, שבו מתגוררים 800 איש, וכשהוגש כתב האישום, שבו מואשם חן ברצח, הוכו כולם בהלם. השאלה הגדולה שהעסיקה את החברים היתה מה הוביל את הבן, שהיה זכור לרבים כאדם חכם, שמח ומקובל, לרצוח לכאורה את אמו.

אנחנו פוגשים אותה בבית פרטי קטן בצפון הארץ, השייך לעמותה המסייעת לה, שבו היא שוהה במעצר בית מאז 30 ביוני. חדר לא גדול, אבל נקי ומסודר, עם מיטה וארון, שירותים ומקלחת.

"אני עצובה שמרים נרצחה", היא אומרת בעברית שוטפת, שאותה רכשה במהלך שנותיה כאן. "היא היתה אישה טובה, ולא הגיע לה למות ככה. היא התייחסה אלי בסדר גמור. היתה מתקשרת אלי, לוקחת אליה את הנכדים כמו סבתא טובה. מדי פעם הייתי מספרת אותה.

"הבעיה היתה שחן היה מספר עלי דברים רעים למשפחה שלו, והם היו מספרים לה את זה ומסיתים אותה נגדי. אני חושבת שזו גם הסיבה שנעצרתי ראשונה. בטח המשפחה אמרה לשוטרים שאני רצחתי את מרים. עכשיו אני מקווה שהם מבינים שאני לא עשיתי את זה".

סיזיווה פלישיה וואנה נולדה וגדלה בקייפטאון שבדרום אפריקה, אביה היה נהג משאית ואמה עבדה בעבודות ניקיון.

"אבא שלי נהג לתקוף אותי ואת אחותי מאז שהייתי בת 8", היא מספרת. "כשהייתי בת 15 נרצח אחי בשוגג במהלך קטטה בסופרמרקט. אחרי שנה ברחתי מהבית, וגרתי ברחובות. בשעות היום ניקיתי מכוניות ובלילות הייתי ישנה על המדרכה.

"זמן קצר אחר כך אמי מתה מסוכרת. נשארתי לבד, בלי קורת גג, בלי פרנסה. התמכרתי לאלכוהול. אחרי שנתיים ברחובות נכנסתי להוסטל וגרתי שם. ואז גם הצלחתי למצוא עבודה כמלצרית במסעדה ובפאב".

חן איילתי נולד וגדל בקיבוץ מחניים, בנם הבכור של איתן ומרים. יש לו שלוש אחיות ואח. בקיבוץ זוכרים אותו כילד ספורטיבי, מקובל, שמח ורגיש. לפני 15 שנים נפטר אביו.

הוא שירת כלוחם בחטיבה 7 בחיל השריון, ואחרי השירות הצבאי הלך ללמוד אדריכלות בדנמרק. בתום לימודיו מצא עבודה כאדריכל בדרום אפריקה. שם גם הכיר את פלישיה, בשנת 2004.

"חן ראה אותי בפאב והתחיל לדבר איתי. הוא סיפר לי שהוא מישראל, לא היה לי מושג איפה זה. היתה לו אז חברה, בכלל לא חשבתי שיתפתח בינינו משהו. בדרום אפריקה לא עושים דברים כאלה, לא הולכים עם מישהו תפוס. אבל הוא המשיך לבוא לפאב, וגם הזמין אותי למסיבת טראנס.

"ביום ההולדת ה־22 שלי הוא שלח לי זר פרחים לפאב והזמין אותי לארוחת ערב. בת הזוג הקודמת שלו, שגם היא לא היתה ישראלית, יצאה מהתמונה. באותו יום הפכנו לחברים.

"אחרי שנה שכרנו יחד דירה בקייפטאון. אהבתי אותו. היה לי כיף איתו, הוא הצחיק אותי. הוא עבד והרוויח כסף טוב, אני המשכתי לעבוד בפאב. הסתדרנו מצוין". לפני שבע שנים הם התחתנו בטקס אזרחי בדרום אפריקה. כעבור שנה הציע חן שיחזרו לישראל, לקיבוץ שלו.

"הגענו למחניים ושכרנו דירה נחמדה בקיבוץ. אני עבדתי בניקיון בבריכה, וחן מצא עבודה כאדריכל בצפת. היה לנו בסדר בקיבוץ, אבל אני הרגשתי שחלק מבני המשפחה שלו לא אוהבים אותי ושהם מדברים על זה עם אמא שלו. מרים עשתה מאמצים גדולים שלא ארגיש בכך, אבל מדי פעם שמעתי בני משפחה שמדברים איתה עלי ואומרים לה, 'אנחנו לא מבינים למה חן הביא אותה לכאן'. הרגשתי שהמוצא שלי מפריע להם. הם סימנו אותי".

אחרי שלוש שנים עזבו את הקיבוץ ועברו להתגורר בחצור הגלילית. "מאוד אהבתי לגור שם. היתה לנו פרטיות, אני טיפלתי בקשישים ביסוד המעלה וחן עבד בצפת. הכל היה בסדר. אבל הוא רצה לחזור לגור בקיבוץ, להיות קרוב לאמא שלו. היא נלחמה עם הקיבוץ שיחזירו אותנו לשם.

"בסוף חזרנו ושכרנו ממרים את הדירה שמעליה - 85 מ"ר, שני חדרי שינה, מטבח וסלון. שילמנו לה שכר דירה של 3,000 שקלים. אני חזרתי לעבוד בקיבוץ, הפעם בטיפול בקשישים, אבל נאלצתי להפסיק לעבוד מסיבות בריאותיות. התקיימנו רק מהמשכורת של חן, שעבד כאדירכל וכמרצה לאדריכלות. המצב הכלכלי שלנו הידרדר.

"בשנים האחרונות התחילו בינינו בעיות. גרנו בחדרים נפרדים באותו הבית. הוא היה מאוד לחוץ מהעבודה שלו, היו לנו הרבה מריבות. באחת הפעמים זרקתי עליו תנור ספירלה כי הוא דיבר אלי לא יפה. זה לא פגע בו, אבל הוא ברח מהבית וסיפר לאחותו שאני רוצה להרוג אותו".

פלישיה וחן בימים יפים יותר. "אין לי יותר שום רגשות כלפיו, זה לא האיש שהכרתי בהתחלה"

על פי כתב האישום, שהגיש עו"ד רז ולטר מפרקליטות מחוז צפון, חוזה השכירות בין חן לאמו היה אמור להסתיים ביוני, והוא ביקש ממנה להפחית את שכר הדירה ל־2,000 שקלים לחודש, בגלל מצבם הכלכלי הרעוע. אולם האם סירבה, משום שלא היתה מרוצה ממגוריהם של בני הזוג במקום, וקיוותה כי בכך תזרז את עזיבתם.

"בתחילת אפריל גנב איילתי את כרטיס האשראי של אמו והעביר אותו לפלישיה", נטען בכתב האישום, "פלישיה השתמשה בכרטיס באותו יום לתשלום עבור מוצרים שרכשה בחנות בקיבוץ, בסכומים של 300 ו־439 שקלים, וכן לתשלום חוב קודם בחנות בסכום של 1,200 שקלים. לאחר מכן השיבה את הכרטיס לנאשם, שהחזיר אותו למקומו ברשות המנוחה".

שלושה ימים אחר כך, על פי כתב האישום, שוב נטל איילתי את כרטיס האשראי של אמו והעביר אותו לפלישיה. פלישיה רכשה באמצעותו משקפיים בסכום של 1,199 שקלים בחנות אירוקה בראש פינה ובגדים בסכום של 449.60 שקלים בחנות קסטרו. היא ניסתה פעמיים למשוך כסף באמצעות הכרטיס בכספומט בראש פינה, אך לא הצליחה.

יום לאחר מכן הבחינה מרים שכרטיס האשראי שלה לא ברשותה - וביטלה אותו. יום לפני מותה היא קיבלה את כרטיס האשראי החדש שלה.

על פי כתב האישום, ביום הרצח נודע לחן כי הבנק לא כיבד הוראת קבע בחשבונו, לתשלום 1,300 שקלים לקיבוץ עבור לימודיה של בתו. "עובדה זו, ואירועים שונים שחווה בעבודתו באותו יום, גרמו לכך שהנאשם היה במצב רוח רע במיוחד".

בשעה 6 בערב חזר איילתי מהעבודה. על פי כתב האישום, הוא נכנס לדירת אמו והחל לשוחח איתה על מצוקתו הכלכלית ובקשתו להפחית את שכר הדירה. אחר כך שתה וויסקי ושמע מהאם שאינה מתכוונת להאריך את חוזה השכירות מעבר לחודש יוני. היא אף דרשה מבנה שפלישיה תעזוב את הדירה מייד, ואם הוא מעדיף - שיעזוב איתה ועם הילדים.

"הדבר עורר את חמתו של איילתי, שהחל לצעוק על אמו והלם בשולחן בכוח. אחר כך היכה את אמו מכות קשות, חנק אותה בכוח בצווארה בכוונה להמיתה ובכך שבר את עצם הלשון והסחוס המגן וגרם למותה כתוצאה מחנק. מכותיו של הנאשם הפילו את המנוחה מכיסאה, גרמו לה לשברים בצלעות ובעצם האגן ולחבלות בחלקים שונים בגופה".

פלישיה היתה באותם רגעים דרמטיים בדירתה. "עמדתי ליד החלון ועישנתי סיגריה. ראיתי מהחלון את חן מגיע והולך לאמא שלו. שמעתי אותם מדברים, ופתאום היו צעקות והיה בום, כאילו משהו נפל על הרצפה.

"כיביתי את הסיגריה וירדתי במהירות למטה. ראיתי את מרים מוטלת על הרצפה בין הסלון למטבח, ואת חן עומד מעליה. הוא מייד אמר לי, 'וואי, פלישיה, עשיתי בלאגן'. שאלתי אותו, 'מה קרה?' והוא רק ביקש שאעזור לו להרים את אמא שלו מהרצפה לחדר השינה שלה. השכל שלי לא עבד באותם רגעים. לא קלטתי שהיא מתה כבר".

אבל כתב האישום מתאר תמונה שונה. "פלישיה בדקה אם המנוחה נושמת, הנאשם הרים יד של המנוחה והירפה ממנה, והשניים הבינו שהיא מתה. אז סיפר הנאשם לפלישיה כי חנק את המנוחה למוות וביקש ממנה לעזור לו להעביר אותה למיטתה".

פלישיה: "כן, בדקתי אם היא נושמת, אבל ממש לא הבנתי שהיא מתה. רק עזרתי לחן לקחת אותה למיטה שלה. חן לקח את הארנק שלה, שהיה על השולחן, לקח לעצמו 1,600 שקלים ונתן לי את כרטיס האשראי שלה.

"באותם רגעים לא חשבתי. הלכתי משם ועליתי לדירה שלנו. אחרי כמה דקות חן עלה לדירה וסיפר לי שמרים מתה. הוא אמר לי, 'אל תדאגי, סידרתי אותה במיטה, שזה ייראה כאילו היא מתה בזמן השינה'.

"הייתי נסערת. כתבתי הודעת ווטסאפ לאחותי בדרום אפריקה: 'אני חושבת שחן הרג את אמא שלו'. אחותי כתבה לי: 'לכי למשטרה, לכי למשטרה'.

"פחדתי. היה לי ביטחון עצמי מאוד נמוך, הייתי בתקופה דיכאונית. מערכת היחסים ביני לבין חן לא טובה כבר כמה זמן, אבל חשבתי שבלעדיו לא אוכל לחיות כאן בישראל. הוא ילך לכלא, ואני אשאר עם הילדים. איך אגדל אותם? ועוד ליד המשפחה שלו, שהרגשתי שהם לא רוצים אותי כאן?

"פחדתי שהוא יהרוג גם אותי, בזמן השינה. אם הוא הרג את אמא שלו, הוא יכול להרוג גם אותי".

• • •

למחרת בבוקר התגלתה גופתה של מרים על ידי בתה, רוני איילתי־לוין, שמתגוררת בקיבוץ. אף שמצאה אותה במיטה, חשדה הבת כי לא מדובר במוות טבעי. היא ידעה על היחסים המורכבים ששררו בין האם לבין חן ואשתו, שכללו, בין היתר, חשד לגניבה של כרטיסי האשראי של מרים.

רוני הזעיקה את המשטרה ואת חן. גם פלישיה הגיעה למקום. בני המשפחה העלו בפני השוטרים את החשד שמותה של מרים לא היה טבעי וביקשו שהגופה תישלח לנתיחה. חן התנגד. הנתיחה התבצעה כבר באותו לילה, ובה התברר שמרים איילתי מתה מחניקה.

בשלב זה פתחה המשטרה בחקירה סמויה. "למשפחה הודענו אחרי כמה ימים שהמוות לא טבעי, אבל לא נתַנו להם שום פרט אחר", אומר ראש מחלק הרצח ביחידה המרכזית במשטרת המחוז הצפוני, רפ"ק אייל הררי.

אחרי קצת פחות מחודש, באמצע היום, על כביש ראשי בצפון, הפכה החקירה לגלויה.

"זה היה ב־8 במאי", משחזרת פלישיה. "חן ואני היינו בדרך לקריית שמונה, לאירוע משפחתי. פתאום, ליד קיבוץ איילת השחר, חסמו אותנו שלוש מכוניות ועצרו אותנו באמצע הכביש. כמה גברים פתחו את הדלתות, אמרו לי, 'בואי בבקשה', ושמו לי אזיקים על הידיים. הייתי בשוק. לקח לי זמן להבין שזאת המשטרה, וחשבתי לעצמי, למה הם עוצרים רק אותי?

"הם לקחו אותי לחקירה בנצרת. חן בא אחרינו עם האוטו, ואמרו לו שאסור לו לדבר איתי. למעשה, זאת היתה הפעם האחרונה שהיינו יחד.

"בחקירה שאלו אותי, 'למה רצחת את מרים?'. אמרתי להם, 'למה שאני ארצח את מרים?' והם אמרו, 'בגלל שהיא לא אהבה אותך ולא רצתה שתהיי עם חן. ולא עבדת, והיתה לה בעיה איתך'.

"אמרתי להם שאני לא רצחתי את מרים. הם שאלו, 'אז מי רצח אותה?'. אמרתי, 'לא יודעת'. העבירו אותי לבית המעצר קישון. הייתי שם בתא המעצר עם שלוש עצורות, חלקן נרקומניות. היו המון צעקות. לא דיברתי, אכלתי מעט מאוד, ולא ישנתי בלילות".

עו"ד לירון מלכה, עורכת דין פרטית המייצגת את פלישיה מטעם הסניגוריה הציבורית בצפון, התייצבה בבית המשפט מול חוקרי המשטרה וטענה כל העת: פלישיה לא רצחה את מרים.

"מצאתי אותה מבוהלת, עצורה בארץ שהיא לא נולדה בה, במרכז פרשת רצח", מספרת עו"ד מלכה. "הארכות המעצר שלה היו מתסכלות, כי פרטים רבים מהחקירה היו חסויים גם מפניי. בית המשפט האריך לה את המעצר שוב ושוב, והטענות נגדה היו שכל הראיות מצביעות על כך שהיא הרוצחת״.

"היא ממש הצילה אותי", אומרת פלישיה. ״הייתי ממש לבד, ולירון היתה עבורי הכל. תמכה בי ועזרה לי לעבור את הימים הקשים בחיי. כל יומיים היא הגיעה אלי לבית המעצר ולא נתנה לי להישבר".

איילתי בבית המשפט. "נפגעתי ממנו פעמים רבות, אבל נשארתי בגלל הילדים", טוענת פלישיה

המעצר של פלישיה לבדה היה תרגיל שעשו החוקרים, כדי לעקוב אחרי חן ולגרום לו לעשות טעויות שיפלילו אותו. ב־24 במאי הוא נעצר. בחקירתו הכחיש את החשדות וטען כי אשתו היא שרצחה את אמו, בגלל היחסים המורכבים ביניהן.

"במהלך החקירה חן התחיל לטפטף על פלישיה שהיא כביכול ביצעה את הרצח", אומר רפ"ק הררי. "הוא מסר כל מיני פרטים שרק סיבכו אותו יותר ויותר. מדובר באדם מניפולטיבי מאוד. התברר לנו במהלך החקירה שהיחסים בין הבן לאם היו מתוחים מאוד, וכך גם היחסים בין אשתו לחמותה".

פלישיה: "כמעט כל יום לקחו אותי לחקירה ביחידה המרכזית של המחוז בנצרת. החוקרים התעקשו שאני רצחתי את מרים. אמרתי להם שזה לא נכון, אבל לא אמרתי מילה על חן. הם אמרו לי שהוא טוען שאני הרוצחת, אבל לא האמנתי להם".

אחרי שבועיים במעצר החליטו החוקרים שהגיע הזמן לעימות בין חן לאשתו. "חן הטיח בפלישיה, 'את רצחת את אמא שלי', ואנחנו ראינו שזה לא יצא לו טוב מהפה", משחזר הררי. "המילים נתקעו לו. באותו רגע פלישיה התהפכה לגמרי. היא אמרה, 'אתה רצחת את אמא שלך', והתחילה לספר את הגירסה שלה. הוצאנו את חן מהחדר, והיא ממש נשכבה על הרצפה וסיפרה הכל, בצורה שנשמעה לנו אותנטית ומשכנעת. אחרי שהיא סיפרה את גרסתה כל כך הוקל לה, שהיא גם התחילה לאכול במעצר.

"אחר כך היא ביקשה להראות לנו פיזית מה קרה שם באותו ערב. לקחנו אותה לשיחזור, והיא היתה משוחררת וסיפרה הכל. הדברים שהיא אמרה התיישבו לנו עם הממצאים שאספנו בזירה".

וכך, בתום 42 ימי מעצר, שבהם נחשדה פלישיה ברצח, רשמה עו״ד לירון מלכה הישג משפטי כששיכנעה את המשטרה והפרקליטות שפלישיה אינה הרוצחת. בכתב האישום, שהוגש נגדה ב־19 ביוני, הוסר סעיף הרצח, והיא הואשמה רק בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, גניבת כרטיסי חיוב והונאה בכרטיס חיוב.

"גם לגבי השיבוש, ספק אם הוא התקיים כאן, מאחר שפלישיה רק עזרה לחן להעביר את מרים לחדר השינה שלה, ואז עזבה את המקום", אומרת עו"ד מלכה.

על פי כתב האישום, גם אחרי מותה של מרים המשיכה פלישיה לנסות למשוך כספים בכרטיס האשראי החדש של חמותה, שאותו מסר לה חן אחרי הרצח עם הקוד המשוער. למחרת הרצח היא ניסתה להשתמש בכרטיס פעמיים במכשיר למשיכת מזומנים בסניף בנק מזרחי בחצור הגלילית, אך ללא הצלחה. כעבור יותר משבועיים ניסתה למשוך שוב כסף בעזרת הכרטיס, אבל שוב לא הצליחה. "אני מתביישת שהשתמשתי בכרטיס האשראי של מרים לפני הרצח וגם אחריו", אומרת פלישיה. "עשיתי טעות גדולה".

• • •

חן איילתי הואשם ברצח, וכן בשיבוש מהלכי משפט, גניבת כרטיסי חיוב, הונאה וניסיון הונאה בכרטיס חיוב. הוא עצור עד תום ההליכים ומכחיש את המיוחס לו. משפטו יתחיל באוקטובר.

משפטה של פלישיה אמור להתחיל בחודש הבא. העונש המירבי על העבירות שבהן היא מואשמת הוא שלוש שנות מאסר.

"אין לי יותר שום רגשות כלפי חן", היא אומרת. "זה לא האיש שהכרתי בהתחלה. לא העליתי בדעתי שהוא יכול לעשות מעשה כזה נורא. מהרגע שהוא סיפר לי שרצח את מרים הבנתי שזה נגמר בינינו, שאני לא אמשיך לחיות איתו.

"נפגעתי ממנו הרבה פעמים בחיים המשותפים שלנו, אבל נשארתי איתו בגלל הילדים. פחדתי שאשאר איתם לבד. למרות שגרנו באותו בית, הרגשתי כאילו שנפרדנו כבר מזמן.

"אני בקשר עם אחותי שנמצאת בדרום אפריקה, היא מתעניינת בי ובמה שקורה איתי במעצר, אבל כאן בישראל אין לי אף אחד. לא חברים, לא משפחה. לפעמים אני רוצה למות בגלל החיים שלי, בגלל הגורל שלי. מה שמחזיק אותי בחיים זה הילדים.

"החלום שלי הוא להשתחרר ממעצר הבית, לסיים את המשפט, לצאת לחופשי ולהשתקם. אני אזרחית ישראלית, אני מתכוונת להישאר כאן, לעמוד על הרגליים שלי ולחיות כמו שצריך".

עו"ד סוהאד אגא, המייצגת את איילתי מטעם הסניגוריה הציבורית בצפון, מסרה בתגובה: "מרשי מכחיש את ביצוע הרצח. הוא אהב את אמו, היה מאוד קשור אליה והעריך אותה עד מאוד. מרשי היה עמוד התווך במשפחה והיה זה שטיפל בשלושת הילדים. גם כעת הוא שומר על קשר עם הילדים ודואג לשלומם".

משפחת איילתי ביקשה שלא להגיב לכתבה.

erann@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו