זה בהחלט עצוב, אבל לפעמים החגיגה נגמרת. 13 ימי אולימפיאדה - שאמנם נראו לחלקנו כמו חודשיים לפחות של ספורט מסביב לשעון - כבר מאחורינו, ונותרו לכולנו רק עוד שלושה ימים של חגיגת הספורט הגדולה בתבל.
בלילה שבין ראשון לשני, טקס הנעילה באיצטדיון המרקנה ישלח אותנו להתחיל בספירה לאחור לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020, וזה הזמן לנצל כל רגע מ־72 השעות הקרובות על מנת ליהנות מהרגעים האחרונים של משחקי ריו 2016. רגע לפני שניפרד רשמית מקרנבל הספורט בברזיל, זה הזמן להיזכר בכמה מהחוויות מאחורי הקלעים של השבועיים האחרונים.
איך שגלגל מסתובב לו
השבוע הראשון של האולימפיאדה היווה למעשה דוגמה ליכולת המדהימה של עם ישראל לשנות את מצב רוחו ב־180 מעלות בהינף יד (או בהינף איפון), בלי תחנות ביניים. מהדיכאון של הפסדים ותוצאות חלשות ביומיים הראשונים, עברו כולם - טוקבקיסטים, פרשנים בתקשורת ו"חובבי ספורט" שמתעוררים אחת לארבע שנים כשיש אולימפיאדה - לאופוריית פוסט המדליות של ירדן ג'רבי ואורי ששון.
ביום שישי שעבר, עמוק בתוך הערב שעון ברזיל, אחרי הזכייה של ששון בארד ורגע לפני שהוא הולך לבדיקת הסמים שאותה עוברים כל המדליסטים, נקרא הג'ודוקא לעמדת השידור של ערוץ הספורט, ויצא לי לעלות איתו באותה מעלית לקומה שבה היתה עמדת השידור.
חגיגות עם אורי ששון בנתב"ג // צילום: אלן שיבר
ששון הנרגש שוחח עם אחת מחברות המשלחת והשניים נזכרו בחיוך איך רק יומיים קודם לכן כולם בארץ גיחכו שגולן פולק וגילי כהן הפסידו בקרבות מול נציגי "מעצמות ג'ודו" כמו זמביה ומאוריציוס, והנה בתוך 72 שעות עברו כולם למוד של אופוריה משתי המדליות. מי ייתן והלקח נלמד, ואולי מהפעם הבאה ישמרו כולם את שלב הסיכומים לסוף, כמו שצריך, ולא יעברו ממאניה לדיפרסיה ולהפך כל חצי שעה.
תקוות המתעמלות
בצורת של שמונה שנים ללא מדליה אולימפית, מאז בייג'ין 2008, הגיעה לקיצה במשחקי ריו, והג'ודו, שרשם על שמו בטאבו 5 מתוך 9 המדליות בתולדות הספורט הישראלי, התקבע רשמית כענף מספר 1.
לעומתו, משלחת השחייה איכזבה בענק בריו, וכנ"ל גם נציגי השיט (פרט למעין דוידוביץ'), האתלטיקה (סנפורד וקרויטר. רק חנה קנייזבה־מיננקו רשמה הישג מצוין עם מקום 5 בגמר הקפיצה המשולשת), הקליעה (ריכטר) וההתעמלות (שטילוב). עכשיו, בישורת האחרונה בהחלט של המשחקים, נותרנו בעיקר עם התקווה הגדולה של נבחרת ההתעמלות האמנותית.
האם "פרשת הבעיטה" של המאמנת אירה ויגדורצ'יק תיקבר סופית ונראה אותה חוגגת עם חניכותיה מדליה אולימפית היסטורית? מדליה שכזו תהפוך את ריו 2016 לאולימפיאדה הכי מוצלחת בתולדות הספורט הישראלי.
אין פרטנר (1)
אחוות העמים דרך הספורט היא אחד המסרים המרכזיים של הרוח האולימפית. אלא מה? גם בריו 2016 הפוליטיקה מתערבבת עם ספורט, וביתר שאת. בשבועיים הללו היו לנו כמה דוגמאות בנושא, ובראשן סירובו של ג'ודוקא מצרי ללחוץ את ידו של ששון ופרישה של נציגה מערב הסעודית כדי להימנע ממפגש אפשרי עם גילי כהן. ומעל הכל, "תקרית האוטובוס" לפני טקס הפתיחה, כאשר המשלחת הלבנונית סירבה לאפשר למשלחת הישראלית לעלות לאוטובוס שלה, אף על פי שהוועדה המארגנת, בהחלטה תמוהה בפני עצמה, שיבצה את שתי המשלחות יחד.
כעבור יומיים, הוועד האולימפי הבינלאומי זימן את ראש המשלחת הלבנונית לשימוע, שבמהלכו הוא ננזף על התקרית, ומנגד טען כי "היה מדובר באי הבנה". בעקבות הנזיפה, לפתע גם השתנה הטון של הלבנונים. בשבוע החולף נתקלתי מחוץ לאחד האולמות בפרנסואה שארבל סעדה, מראשי המשלחת הלבנונית, שהגיע לצפות בתחרות של אחד מספורטאי משלחתו. אחרי שהפכתי את תג העיתונאי שלי כדי שלא יזהה כי פונה אליו עיתונאי ישראלי, ביקשתי ממנו כ"עיתונאי זר" התייחסות לתקרית המדוברת. אז התגלה כי הוא היה האיש בפתח האוטובוס שביקש מהנהג לנעול את הדלתות ולא לאפשר לישראלים לעלות.
ראש המשלחת הלבנונית פרנסואה שארבל סעדה // צילום: מיקי שגיא
"לא קרה שם שום דבר, ניפחו את הסיפור יותר מדי", פתח סעדה בהתגוננות. "פורסם שלא נתתם לישראלים לעלות לאוטובוס וחסמתם את הכניסה", הקשיתי, ולכך השיב עם ניפוח של עובדה נוספת, בנוגע לגודל המשלחת הישראלית: "איך רצו שהם יעלו איתנו לאוטובוס? אנחנו כבר היינו 30 איש בפנים והם היו יותר מ־50 איש, אז אין מקום באוטובוס, וזו הסיבה שלא רצינו לנסוע יחד, כי לא היה מקום פיזי לשתי המשלחות".
אז בעצם מדובר בבעיה טכנית של מקום ומושבים?
"כן, זו הסיבה היחידה. ראיתי שהם רוצים לעלות, אז ביקשתי מהנהג לסגור את הדלת כי אין מקום לכולם. חצי אוטובוס כבר היה מלא, אז לא רצינו שיעלו. רק בהמשך הבנו שאלה ישראלים".
אז אין לזה קשר לפוליטיקה?
"ממש אין לזה קשר לפוליטיקה. פשוט לא היה מקום ל־50 איש שייכנסו לאוטובוס בנוסף לנו". קראתי שננזפתם על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי? "שאלו אותנו מה קרה, הסברנו להם ונגמר הסיפור".
אם תצטרכו להתחרות מול ספורטאים ישראלים, לא תהיה לכם בעיה?
"ברור, למה לא? זה נורמלי. אין לנו בעיות עם אף אחד".
אז אולי בכל זאת מזרח תיכון חדש? מוקדם לדעת. מה שבטוח, אחרי שמקבלים נזיפה ואזהרה מהוועד הבינלאומי, אין ספק שכלפי חוץ הנאומים משתנים, גם אם מדובר אולי במס שפתיים.
אין פרטנר (2)
אחת היריבויות החמות בספורט העולמי היא בין ברזיל לארגנטינה. שתי המדינות שכנות לא רעות בכלל, אזרחים רבים חוצים את הגבול מצד אחד לאחר לחופשות ותיירות, אבל כשזה מגיע לספורט, השנאה ביניהן בשמיים.
בשבועיים של האולימפיאדה בריו, אחד הנושאים שהעסיקו יותר מכל את התקשורת המקומית היה המלחמה בין מחנות האוהדים ביציעים. פרט לשירים ולהקנטות הרגילות, הפעם גם נחצה הגבול עם קטטות בין אוהדים. במסגרת הניסיונות להנמיך את הלהבות, הוחלט כי לפני מפגש הכדורסל בין המדינות בשבת האחרונה, שני הקפטנים יקראו מסר של פיוס בתקווה להרגיע את האוהדים.
הקרב הארגנטינאי־ברזילאי בכדורסל // צילום: GettyImages
הקפטן הברזילאי הקריא את המסר שלו, וכל 12 אלף הצופים באולם הריעו ומחאו כפיים. אלא שברגע שהעביר את המיקרופון לקולגה מארגנטינה כדי שזה יקריא את המסר שלו, פצחו הברזילאים באולם בשריקות בוז אדירות. "השלום" בין המחנות לא החזיק מעמד אפילו שלוש שניות. הנחמה היחידה - שם, בניגוד למחוזותינו, היריבות ותופעת "היעדר הפרטנר", נכון לעכשיו, הן אך ורק ספורטיביות.
מלכה לב כתום
האירוע: משחק רבע גמר הוקי שדה נשים בין האלופה האולימפית הולנד לבין ארגנטינה. המקום: איצטדיון ההוקי שדה בדאודורו, מרחק של כחצי שעת נסיעה מהכפר האולימפי. הזמן: יום שלישי בערב. מזג האוויר: סביר עד שהגענו למגרש.
אלא שאז הפתיע אותנו גשם זלעפות דקות אחרי שריקת הפתיחה. במסגרת היותי ארגנטינאי בדם, אני נוטה לעודד כל נבחרת שלובשת את מדי התכלת־לבן, בכל ענף אפשרי. השבוע, בעת שנסעתי עם עיתונאי ישראלי נוסף, גם הוא אוהד ארגנטינה, למשחק המדובר, קרה הדבר האחרון שיכולנו לצפות לו. בעיצומה של המחצית הראשונה, החלו לפתע כל הצלמים להסתובב לכיווננו ולהקליק ללא הפסקה.
ניסינו לברר על מה המהומה, ואז התברר - שורה מתחתינו, ביציע הכבוד, יושבת לא אחרת מאשר מלכת הולנד. מקסימה סורגייטה סרוטי, ארגנטינאית שנישאה למלך הולנד וילם־אלכסנדר, הגיעה לצפות ב"דרבי" הפרטי שלה. לצערי, היא עודדה יותר את הכתומות, שגם ניצחו במשחק. לפחות יהיה אפשר לספר לנכדים שהמלכה ואני צפינו יחד במשחק.
מלכת הולנד ביציע // צילום: GettyImages
נוסטלגיה ב"מיקס זון"
ובחזרה לג'ודו. בשבוע ההיסטורי באולם "קריוקה 2 ארנה", שאירח את תחרויות הג'ודו בכפר האולימפי בריו דה ז'נירו, נשפכו דמעות של אושר מכיוון המחנה הישראלי אחרי הזכיות של ג'רבי וששון במדליות הארד.
פרט לראשי המשלחת ולספורטאים מענפים אחרים שבאו לעודד ולשמוח עם ג'רבי וששון, היתה גם מישהי "שונה" בין שלל הדומעים. אחת שלא לבושה בטרנינג הכחול־לבן של המשלחת הישראלית, אבל בכל זאת לא הפסיקה לבכות עם אנשי המשלחת שלנו, לחבק את ג'רבי, ששון, צוות המאמנים ובעצם כמעט כל מה שזז בנבחרות הג'ודו שלנו. אותה גברת מיוחדת היתה לבושה בצהוב־ירוק של צוות המתנדבים המקומיים, ומצד שני דיברה עברית מצוינת עם כל הישראלים במשלחת.
בדיקה קצרה העלתה כי מדובר במרים מינאקווה, אמה של הג'ודוקא היהודייה הברזילאית קמילה. לפני כשלוש שנים, קמילה מינאקווה עלתה לישראל וחיזקה את נבחרת הנשים של ישראל בג'ודו. מינאקווה, בת לאבא ממוצא יפני שחי כל חייו בברזיל, ולאם ישראלית ששירתה בצבא וחיה שנים רבות בקיבוץ, כבר ייצגה את ישראל באליפות אירופה בג'ודו, אך לא הצליחה להעפיל לאולימפיאדה הנוכחית.
למשפחה, כאמור, בכל זאת יש נציגה כאן בריו 2016, האם מרים מינאקווה עובדת כאחת המתנדבות המקומיות באזור הראיונות ("מיקס זון") של הספורטאים באולם הג'ודו. אחרי המדליות ההיסטוריות של ג'רבי וששון, מרים הזילה דמעות כמו, או אולי אף יותר, מחברי המשלחת הישראלית, והרבתה לחבק אותם ולהצטלם עימם.
"אני וקמילה אוהבות מאוד את ירדן", העידה מרים בעיצומן של החגיגות, "אנחנו מכירות אותה הרבה שנים ושמחנו במדליה הזו כאילו זו היתה מדליה של הבת שלי. ירדן הגיעה אלינו בעבר לסאו פאולו להתאמן כמה פעמים עם קמילה, ואחרי שעשתה עלייה, הן התאמנו יחד בארץ. גם עכשיו, הן דיברו ונפגשו בסאו פאולו".
סקס והכפר הגדול
אולימפיאדת ריו תיזכר לא רק בגלל שיאי העולם והסיפורים הספורטיביים הגדולים שהיו בה, אלא גם בגלל רצף פרשיות הסקס בכפר האולימפי שנחשפו בשבועיים הללו. הסיפור הבולט ביותר נחשף על ידי התקשורת המקומית, ולפיו הקופצת למים הברזילאית, אינגריד אוליביירה, הסתכסכה עם שותפתה כשביקשה ממנה לפנות את החדר כדי לקיים יחסי מין עם חותר קאנו ברזילאי. המריבה השפיעה על התוצאות, והשתיים סיימו את תחרות הקפיצה למים בזוגות במקום האחרון.
הקופצות למים הברזילאיות // צילום: אי.פי
בנוסף, מנהלי אפליקציית ההיכרויות "טינדר" דיווחו בשבוע החולף על עלייה של עשרות אחוזים בשימוש באפליקציה בשטחי הכפר האולימפי, שם הספורטאים ניסו כנראה להגיע לשיאים חדשים לא רק בספורט. זה אולי לא חדש, אבל עכשיו זה יוצא החוצה ומתברר שאולי יש ענף נוסף, לא אולימפי, שבו הספורטאים מצטיינים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו