אחרי "פאודה", לבימת התיאטרון

בגיל 21 לשאדי מרעי יש רזומה מרשים ביותר כשחקן. בגיל 18 הוא שיחק בסרט "בית לחם" והיה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית שחקן ראשי. בגיל 19 שיחק בסרטו של ערן ריקליס "ערבים רוקדים" ובגיל 20 לוהק לתפקיד ואליד בסידרה "פאודה", יד ימינו של רב המחבלים אבו אחמד.

עכשיו, אחרי שהספיק לסיים לימודי משחק בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, הוא מגיע לראשונה לבימת התיאטרון הרפרטוארי. זה קורה בתיאטרון בית ליסין בהצגה "הר לא זז", שכתב גלעד עברון וביים עירד רובינשטיין. ההצגה עוסקת במלחמות שבטים ביפן. כשהמנהיג, המכונה "ההר", נפצע אנושות, אסור שהדבר ייוודע לאויביו, ולכן מוצאים אדם שדומה לו כשתי טיפות מים כדי שימלא את מקומו. הכפיל, פושע קטן ואיש פשוט (יורם טולדנו בתפקיד כפול מופלא), מסתגל היטב לזהותו החדשה ומצליח לבלבל אפילו את אשת המנהיג ואת בניו, אולם הסדקים מתחילים להתגלות.

"עירד רובינשטיין, הבמאי, מלמד בסטודיו של יורם לוינשטיין והוא הזמין אותי לאודישן", מספר מרעי שנולד בירושלים ורוב חייו התגורר בכפר משהד ליד נצרת. "זו היתה הרגשה מעולה. קודם כל מבחינה כלכלית זו הכנסה, זה עוזר לקיום בתל אביב, וזה בעיקר נותן לך כיוון. הקושי אחרי שמסיימים לימודים הוא ללכת לאיבוד, לצאת לעולם בלי לדעת מה הכיוון שלך, וזה נתן לי סוג של כיוון. אני יודע לאן אני הולך בשנה הקרובה לפחות. מדברים איתי על פרויקטים נוספים בתיאטרון. זו חוויה מדהימה לעלות על הבמה מול מאות צופים באולם, ולעבוד עם קאסט של שחקנים מאוד מנוסים.

"למזלי, נפלתי על קאסט מאוד אוהב. היתה לי חוויה מדהימה עם כל אחד מהם. נתנו לי עצות וטיפים, עזרו מהמקום הכי נקי ונטול אגו. יורם טולדנו מהמם. הוא סוג של אבא בשבילי. הוא מזכיר לי את אבא שלי, הוא אדם מדהים".

שיחקת עד עכשיו בקולנוע ובטלוויזיה. התיאטרון הוא חוויה שונה.

"בסטודיו למדתי משחק לבמה. זה העיקר. הדבר הטבעי שלי זה במה. הטלוויזיה והקולנוע הם דברים שעשיתי במקרה, הלכתי לאודישן והתקבלתי. אני מקווה לעשות עוד. כרגע אני עושה הכל במקביל".

ההצלחה של "פאודה" הפכה אותך לסלב. החבר'ה בבית הספר למשחק פירגנו?

"אין ספק שזה השפיע מאוד על החיים. למזלי הייתי בכיתה מפרגנת ואוהבת, וזה עשה לי רק טוב בתוך הלימודים. גם מאנשים ברחוב אני מקבל תגובות מאוד מפרגנות. זה לחלוטין פתח דלת לאינטראקציה עם הקהל בחוץ".

מה עם העונה השנייה של "פאודה"?

"אמורים להתחיל לצלם בקרוב. אין לי מושג מה קורה עם הדמות שלי, אבל זה מאוד מסקרן אותי".

אתה שחקן ערבי בסביבה יהודית בתקופה מאוד מתוחה בכל מה שקשור לשסעים בחברה הישראלית. אתה מרגיש את זה על בשרך?

"אני מנסה שזה לא ישפיע עלי. אני לא מנותק, אני מנסה כל הזמן להיות מחובר למציאות, אבל לא לתת לה להשפיע עלי. אני אדם אופטימי בגישה שלי, וזה עוזר לי. אם אני פוגש אנשים שיש בינינו אי הסכמות פוליטיות, אנחנו מתגברים על זה דרך האמנות. איכשהו תמיד מגיעים לאמנות".