בשיתוף ברק רום
“יורם, אתה חייב לנסוע מחר על הבוקר לערד, לבנק הפועלים שבעיר יש לנו שם משימה חשובה”, מספר יורם ברייר, מנכ”ל חברת “גמולב פלוס“, המתמחה בהערכות של פריטי אספנות, תכשיטים, חפצי אומנות ועוד. “מה אני אמור לעשות שם? שאלתי את השותף שלי. לא ממש קיבלתי מידע, היתה התשובה, ביקשו שתיסע דחוף עם כל הציוד. ממתינים לך בסניף בנק הפועלים, יש שם כמה כספות להערכה. הם סירבו למסור פרטים”.
“למחרת נסעתי לערד ושמתי פעמי לבנק הפועלים, “מספר ברייר, “הציגו לי כספת מלאה בתכשיטי זהב, שחלקם משובצים וכן אבני חן בתפזורת. מה המשימה? שאלתי, ובכן, נאמר לי, מדובר בחנות התכשיטים של גיורא סיני, חסיד גור, שפתח רשת חנויות תכשיטים בדרום והבנק עיקל את ביתו ואת הכספת, בשל חובות. בבריחתו הותיר שובל של בעלי חוב בדרום.
“בדרך כלל, כאשר אני נדרש לבצע הערכה לצרכי מימוש כאשר יש לחץ למכור, כלומר להעריך מחיר המבטא את התמורה הכספית בניקוי כל העמלות. מטבע הדברים, מדובר בערך הנמוך שמשקף את ערך חומרי הגלם. במקרים כאלה, שומה על מבצע העבודה להיזהר ובמקרה הזה התבררה הזהירות כתכונה הנדרשת שבעתיים. כמעט כל התכשיטים המשובצים היו משובצים בזרקונים. הייתה כמות של זרקונים בתפזורת, שבתחילה לא הבנתי מדוע הם הוחזקו, עד שנאמר לי שהוא נתן לבעלי החוב את הערימות חסרות הערך הללו כערובה לחוב. למעשה, גיורא לווה מאנשים כסף ושילם ריבית חודשית גבוהה (ברני מיידוף של הנגב). ביליתי שעה ארוכה בבנק. למגינת ליבם של החייבים, חלק ניכר מהתכשיטים היו משובצים באבני חן חסרות ערך, זכוכית צבעונית ולעיתים הזהב לא היה זהב אלא ציפוי דק וכך זה המשיך מדחי אל דחי.
“סיימתי לאחר כמה אלפי פריטים ואז נאמר לי שיש לגשת לביתו של מר סיני. נסענו לווילה מפוארת שמשתרעת על שלוש קומות. גיורא סיני היה, כך נאמר לי, שליח ציבור של קהילת גור בערד והגיע לעיר במצוות הרב ששלח אותו מניו יורק לעזור לחסידים. הוא עשה חיל, צבר רכוש רב ונודע כנדבן. בביתו מצאתי ארון קודש עם ספר תורה הכתוב בכתיבה תמה, שעלות הכנתו עולה על 40 אלף דולר. את הבית עיטרו שטיחי משי ממיטב היצרנים הפרסיים, כלי כסף של בית החרושת הצורפים וספרייה תורנית עשירה. מה שמשך את עיני היה בר עשיר במשקאות, כולם כשרים למהדרין, תוצרת מנישביץ מניו יורק. שליח הציבור הרשה לעצמו מפעם לתת עינו בכוסו. מי שהביא אותי לווילה השאיר את ההפתעה לסוף והיא חיכתה בקומה התחתונה. הקומה התחתונה הייתה ביתו של גוי בורגני עשיר. אפילו עוגב כנסייתי נבנה שם (בדיעבד, התברר שהוא נרכש באמצעות כלי זמר, שעמלו קשות להכניסו לבית ולהרכיבו). היו שם מיני מאכלים שלא התאימו לכשרות, כמו נקניקי סלמי, שכידוע עשויים מבשר סוס ואלכוהול כמיטב המסורת ההונגרית – יינות טוקאי משובחים, סליבוביץ וכמובן קוויאר, במקרה זה קוויאר פרסי מהים הכספי. סיקרן אותי איך הקוויאר הזה הגיע לידיו, אך הפרט הזה התברר לי בהמשך.
“מסתבר שנשוא סיפורנו לא החל את חייו כגיורא, אלא אימץ לעצמו את השם הזה. הוא החל את חייו כהונגרי בשם גיורגי זמפאלי והשם גיורא נבחר בכדי לבצע את תרגיל ההונאה המתוכנן בקהילת גור בניו יורק, שם השקיע שנתיים מחייו ושאר הסיפור כבר נכתב. סוחרים רבים נפלו ברשתו אבל אחד שקשה היה להאמין שיפול ברשת היה סוחר שטיחים ממולח מתל אביב, שסיפר לי שבימים הטובים הצוות שלו הכיר את הדרך לערד כפי שהכיר את הדרך הביתה. עשרות שטיחים עשו דרכם לערד, לביתו של “גיורא”. הוא אפילו נתן מקדמה שנפרעה בזמן. השאר היה בתשלומים לשיעורין, שהקורא בוודאי מבין שלא נפרעו.
הוא יצר ידידות אמיצה עם סוחר השטיחים שנשבה בקסמיו, עד כדי כך שבאחד מביקוריו בחנות המפוארת במרכז תל אביב, שאל גיורא את ידידנו האם יש לו קשרים בפרס? כמובן, הייתה התשובה, בן דודי מגיע משם לישראל באופן קבוע. הוא מחתים את הכניסה לישראל בנפרד מהדרכון, כדי שלא תהיינה בעיות וכך הוא מגיע פעם בשנה. האם הוא יכול לרכוש לי קוויאר פרסי? ביקש גיורא, בטח! הייתה התשובה, אני מיד מתקשר ומזמין, אבל רגע, אבל אתה יהודי מאמין – גיורא או גיורגי היה לבוש קפוטה, חבוש בכובע וכל דרכיו אמרו אדיקות מושלמת – איך אתה מזמין קוויאר, זה הרי לא כשר?
“אפשר בארבע עיניים, שאל גיורא? כמובן, הייתה התשובה. לידידנו סוחר השטיחים היה חדרון אחורי שבו הוא מארח רק את הקרובים ביותר. שם התוודה גיורא כי הוא סובל מבעיות ראייה מחמירות וחשוכות מרפא ורופא העיניים המליץ על קוויאר, שהוא היחיד שמעכב את המחלה. קיבלתי היתר מהאדמו”ר, הוסיף. כעבור שבועיים הגיע משלוח של 10 ק”ג קוויאר פרסי משובח, שנמסר בהיחבא לגיורא המתעוור. להפתעתו של ידידנו הסוחר, ימים לאחר קבלת המשלוח, חזר הצ’ק הראשון ומה רבה הייתה התדהמה שגיורא כלל לא ענה לטלפון”.
“גמולב פלוס” היא החברה מספר אחת בישראל בתחום השמאות הכללית והערכת הרכוש. היא מעניקה שירותים לכל חברות הביטוח בישראל ובין לקוחותיה נמצאים גם משרד המשפטים, כנסת ישראל, האפוטרופוס הכללי, המשטרה, המכס, מוזיאונים רבים וכמובן אספנים פרטיים. ב-35 שנות קיומה, מאז נוסדה ב-1982, נדרשו מומחי החברה להעריך למעלה ממיליון הערכות וממוצע ההערכות שלה עומד על כ-3000 בחודש. בנוסף לחפצי אומנות ותכשיטים, מבצעת “גמולב פלוס” הערכות של שטיחים, יהלומים, שעונים יוקרתיים, כלי כסף ויודאייקה ומטבעות נדירים. האם גם אצלכם מסתתר פריט אספנות, או חפץ אומנות שערכו רב ולכם אין אפילו מושג שזה המצב? שווה לבדוק.
בקרו אצלנו באתר
בשיתוף ברק רום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו