שגיא מוקי: "אמשיך להילחם על החלום"

מדינה שלמה כבר פינטזה על מדליה אולימפית שמינית לספורט הישראלי, אבל הג'ודוקא הישראלי שגיא מוקי, שכבר היה במרחק נגיעה מהפודיום במשחקי ריו 2016,הפסיד אמש בשני הקרבות המכריעים על המדליה. המשמעות - כולנו נמשיך לחכות לשבירת הבצורת של 8 שנים ללא מדליה לספורט הישראלי.

אחרי יומיים עגומים בפתיחת ההופעות של המשלחת הישראלית באולימפיאדה, אתמול בשעה טובה הגיעו כמה ניצחונות לרפואה על מזרן הג'ודו באולם ה"קריוקה 2" במתחם האולימפי. אלא שלמרות המסע הקסום של מוקי - שנלחם, מלבד ביריבים שלו, גם בפציעה טורדנית בגבו - זה הסתיים באכזבה נוספת, שמנעה חגיגת מדליה ראשונה מאז הארד של הגולש שחר צוברי בבייג'ין 2008.

לפני 24 שנים, כשמוקי רק נולד בנתניה, ריגש אורן סמדג'ה מדינה שלמה כשזכה במדליית ארד בברצלונה 1992 ההיסטורית. אתמול סמדג'ה, מאמנו של מוקי מאז שהיה בן 3, פיספס את הזדמנות הפז לסגור מעגל עם חניכו.

לא היה חסר הרבה כדי שמוקי יעלה לפודיום, אך הוא הפסיד בחצי הגמר לאלוף אירופה, רוסטם אורוז'וב מאזרבייג'ן, ואחר כך בקרב על מדליית הארד ללשה שבדטושווילי הגאורגי.

בסוף הערב אמר מוקי, כשהוא תשוש ומאוכזב: "כבר כמה שבועות לא התאמנתי כמו שצריך בגלל הפציעה, אבל הצלחתי להתגבר על זה בקרבות שניצחתי. עכשיו אקח הפסקה קטנה, אחזור רענן וחזק יותר. כל התחרות כאב לי, ולאט לאט הכאב התגבר. אני לא פורש, אמשיך לאולימפיאדת טוקיו, אמשיך להילחם על החלום".

לא ספר את הכאבים

אמו של שגיא, אורית, אמרה אתמול אחרי ההפסד: "בירכתי אותו שהכל יתחבר לטובה, אבל זה לא הלך. הוא אריה, הוא שואג, הוא לא מוותר, לא מפחד מאף אחד. היה לו קשה עם הפציעה, בקושי התאמן, אבל אני גאה מאוד בבן שלי".

ובכל זאת, מדובר בהישג למוקי, שנלחם לא רק ביריבים אלא גם בפציעה בגב התחתון. בשבועיים האחרונים הוא עשה הכל חוץ מלהתאמן כמו שצריך לרגע השיא בקריירה. הסיבה: הפציעה הטורדנית, שלעיתים אף גרמה לו להתקשות בהליכה.

"הוא גיבור אמיתי", אמר עליו לפני כמה ימים מאמנו סמדג'ה. הטיפולים האינטנסיביים שמוקי קיבל בימים האחרונים הצליחו להעמיד אותו על הרגליים ולעזור לו לרשום את אחד ההישגים הגדולים בתולדות הספורט הישראלי.

מה לא אמרו ביומיים האחרונים על הפתיחה החלשה של הספורטאים הישראלים הראשונים שעלו להתחרות במשחקי ריו? שם בארץ התחרו פרשני הספה, הטוקבקיסטים וכלי

שגיא מוקי, אתמול על מזרן הג'ודו בריו. הרבה כבוד // צילום: רויטרס

התקשורת מי מבקר קשה יותר את התוצאות, שאכן היו חלשות בשני ימי הפתיחה. מצד שני, עם כל הכבוד לספורטאים שעלו ראשונים, היה ברור ש"הדגים הכבדים", המועמדים האמיתיים למדליה, עדיין לא עלו לבמה. אתמול עלה הדג הכבד הראשון, והיה מרחק נגיעה ממדליה. למרות ההפסד, הישראלי הוכיח שהזכייה באליפות אירופה בבאקו בשנה שעברה לא היתה מקרית.

כ־200 חברי משלחת ואוהדים ישראלים, עמוסים בדגלי ישראל ובשיר העידוד האופייני "אל־אל־ישראל", עודדו את מוקי במשך כל היום. הוא פתח את הבוקר הנהדר שלו בקטגוריית עד 73 ק"ג עם ניצחון באיפון בקרב הראשון מול הסלובני רוק דרקשיץ'.

בהמשך גבר בקרב צמוד על הגרמני איגור ונדטקה בזכות ווזארי מאוחר, וברבע הגמר עשה צעד גדול לעבר המדליה בזכות איפון נהדר נוסף, הפעם מול האמריקני ניקולאס דלפופולו. אלא שבהמשך הפציעה כנראה השפיעה, ואולי גם העייפות, ולנו לא נותר אלא להחזיק אצבעות לישראלי הבא שיעלה על המזרן, הגלשן או מסלול האתלטיקה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות