חיה בספיד

סנדרה בולוק לא תשכח את הרגע שבו ראתה במו עיניה את טיסה מספר 175 של יונייטד איירליינס מתרסקת לתוך הבניין הדרומי של מרכז הסחר העולמי בניו יורק. עשר שנים וחצי אחרי, תמונות האימה עדיין לא מרפות ממנה. מאז אותו היום, המראות חוזרים אליה ומכים בה בכל פעם שהיא חוזרת לניו יורק. כל נקודה ונקודה בעיר מעוררות אצלה את הקולות, הצלילים והריחות שחוותה באותו "היום הארור" כפי שהיא מכנה אותו.

בסוף השבוע יעלה לאקרנים בישראל סרט הקולנוע החדש בהשתתפותה של בולוק, "קרוב להפליא ורועש להחריד", המבוסס על רב המכר של ג'ונתן ספרן פויר ומתייחס לאירועי 11 בספטמבר 2001. "הייתי בביקור משפחתי בעיר בזמן שהאסון קרה", היא חוזרת אחורה בזמן בראיון לקידום הסרט. "ראיתי את המטוס השני חודר אל תוך הבניין, את ענן העשן השחור שמיתמר מתוך הבניין, את האנשים שקופצים, את הבניינים שמתמוטטים. יש לי כל כך הרבה תמונות, זיכרונות ורגשות מאותם הימים, ואני חושבת שאת חלקם עדיין לא עיכלתי ועיבדתי. המוח לא נותן לי, זה סוג של הגנה. אני מקווה שלא אשכח לעולם את מה שראיתי, מכיוון שהתמונות האלה הפכו אותי לחדה ולרגישה יותר למה שקורה סביבי".

היו גם דברים יפים שנצרבו בזיכרונה של בולוק: "ראיתי איך אנשים מסייעים לאנשים זרים שהם לא מכירים. העיר הגדולה והשמחה, שבה ביליתי חלק מילדותי, שבה כולם רצים כל הזמן מנקודה לנקודה בלי לשים לב זה לזה, הפכה בתוך שניות לעיר מאוחדת שבה כולם עוזרים לכולם. אף אחד לא עצר לשאול שאלות באותו יום ובשבועות שלאחריו, ולדעתי אף אחד גם לא באמת עצר להתאבל. השאלות, האבל והכאב הגיעו שבועות ארוכים אחרי שהאבק שקע".

"לא מיהרתי לצאת לעבוד"

טום הנקס משחק לצידה של בולוק ב"קרוב להפליא ורועש להחריד". השניים מגלמים את הוריו של אוסקר, בן 11, הלוא הוא התגלית הקולנועית תומס הורן, שנושא על כתפיו את מרבית הסרט. אוסקר מאבד את אביו באסון התאומים ומוצא בין חפציו של האב מפתח נעדר כתובת, הנושא עליו שם משפחה מסתורי. הילד מחפש דרך לסגור מעגל ומחליט לצאת למסע חיפושים בלתי אפשרי ונטול כל היגיון ברובעי ניו יורק העצומה - בניסיון לאתר את המנעול שמתאים למפתח.

כשבולוק קיבלה את שיחת הטלפון מהבמאי הבריטי סטיבן דלדרי ("בילי אליוט", "נער קריאה", "השעות"), היא היססה אם להצטרף לפרויקט. רק כמה חודשים קודם לכן אימצה את בנה האפרו-אמריקני לואיס, ובין החתלה למילוי בקבוקי תחליפי חלב אם היא היתה עסוקה באיסוף השברים מגירושיה מג'סי ג'יימס, משחזר אופנועים ישנים. סיפורי הבגידה של ג'יימס בבולוק החלו לצוץ בצהובונים האמריקניים - ובעיקר הרומן המתמשך שלו עם מישל מקג'י, דוגמנית קעקועים שהכיר באינטרנט. ג'יימס היה נשוי בעבר לכוכבת פורנו מקועקעת, ויחסיו עם בולוק החזיקו מעמד חמש שנים - שבמהלכן נכנסו יחד לתהליך אימוץ משותף.

כך, ללא הכנה מוקדמת, מצאה עצמה השחקנית במעמד של אישה נטושה, אם חד-הורית ודמות מושפלת בתקשורת. היא התכוונה לדחות כל פרויקט קולנועי שהיה על הפרק. היא לא מיהרה לפשוט את חליפות הטרנינג הנוחות שבהן תועדה בשנה האחרונה בשלל צילומי פפראצי, משחקת בגני שעשועים עם בנה - גם לא אחרי שזכתה בפרס האוסקר על משחקה בסרט "הזדמנות שנייה" שבו גילמה, באופן משיק למציאות, אשת חברה עשירה המאמצת בחור אפרו-אמריקני שנפלט ממשפחתו.

"מאז שזכיתי באוסקר הגיעו אלי המון תסריטים מרתקים, מרגשים ומאתגרים, אבל לא ממש מיהרתי לצאת ולעבוד, כי הגיע לבן שלי שאשאר איתו", היא מתוודה. "גם כשסטיבן התקשר אלי לא השבתי מייד בחיוב, אף על פי שרציתי מאוד לעבוד איתו עוד מהימים שראיתי את סרטו 'נער קריאה'. בסופו של דבר הסכמתי להיפגש איתו, והוא הצליח לכבוש אותי במהירות עם התסריט. הוא ידע בדיוק על אילו נקודות ללחוץ בטראומה ההיא שראיתי במו עיניי ובכל מה שקשור לאובדן שהילד בסרט חווה".

נשמע שההורות משפיעה עלייך בעבודה.

"בהחלט. חלק מהשיקולים שלי בבחירת תסריטים הוא השאלה מה אני אשאיר לילד שלי ומה אני רוצה שהוא ייקח מזה כבן אדם בוגר וחושב. החשיבה הזו בבחירת תסריטים היא אחד הדברים שהאמהות שינתה אצלי כשחקנית. היה משהו בתסריט הזה שרציתי שהילד שלי יראה בבוא העת. מההתחלה זה נראה לי כמו חומר למחשבה. למרות שכבר גילמתי אמהות בעבר, זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה מאז שאני באמת אמא. אני מרגישה שהפעם אני יוצקת לתוך התפקיד דאגה, חרדה, היסטריה וייסורי מצפון שלא הכרתי קודם לכן.

"אחד הדברים שאהבתי בספר היה הדאגה הפשוטה והטהורה של האמא לילד שלה. כאם טרייה התחברתי לנקודה הזו. אהבתי שהילד הוא זה שרואה את הדאגה של אמא שלו כלפיו, מכיוון שבדרך כלל כילדים אנחנו לא לגמרי רואים את הדאגה של ההורים שלנו. העובדה שהסרט מובא דרך העיניים של ילד מתאבל מאפשרת הזדהות גדולה יותר, כי יש משהו כל כך אותנטי בכאב של ילדים. אנחנו, המבוגרים, עוצרים את עצמנו פעמים רבות מלשקוע בתוך האבל - מכיוון שאנחנו צריכים לתפקד למען הילדים או שפשוט זה 'לא בסדר' לא לתפקד למשך תקופה ארוכה. אנחנו מנסים להמשיך הלאה ולתפקד בשביל הילדים והסביבה, ולכן יש משהו בסיפור הזה שמרגש אותי. יש בסרט סצנה מקסימה בעיניי, שבה הילד מספר לחבר האילם של סבתו את כל הסיפור והוא רק מדבר ומדבר ומדבר ופורק במשך דקות, והצד השני רק מקשיב לו".

הסרט הוא סגירת מעגל עבורך, אחרי שהיית עדה לאסון התאומים-

"אני לא רואה בסרט סגירת מעגל שמרפאת, אבל כמו בכל אובדן, ככל שאתה מדבר על זה יותר - אתה חי עם זה ביתר קלות. מבחינתי, לעשות סרט שנוגע באסון התאומים מאפשר לי לרכך את התחושות שמלוות אותי מאז אותו היום. הסרט הזה מאפשר לכל הדמויות בו להתאבל. בחברה יש לגברים פחות לגיטימציה
לבכות ולהתאבל, והנה מגיע סרט שנותן לשני דורות להתאבל ולהירפא על ידי זה שהם מדברים ומקשיבים זה לזה. אחד הרגעים היותר מרגשים בעבודה על הסרט היה המפגש שלי עם משפחות הנספים באסון. היה לי הכבוד להיחשף להקלטות שהיקירים שלהן השאירו במשיבונים, וזה זהה לחוויה שהבן שלי בסרט חווה. שמעתי הודעות מצמררות שמתחילות באופטימיות זהירה של 'היי, קרה משהו בעבודה, אבל אני אהיה בסדר', ממשיך ב'אל תדאגו לי, הכל בשליטה' ומסתיים בצוואות מוקלטות ובמסרי אהבה, כשהאנשים מבינים שהסוף שלהם הגיע. אלה רגעים קשים מאוד להאזנה".

בתחנה הבאה: ג'ורג' קלוני

בולוק, בת 48, נולדה בווירג'יניה ובשלב מסוים עברה עם הוריה להתגורר בוושינגטון, אבל היתה כל הזמן על הקו בין הבירה לניו יורק. אמה היתה זמרת אופרה ואביה לימד פיתוח קול. "ראיתי בילדותי המון אופרה והופעות חיות בניו יורק. הזיכרון הראשון שיש לי מהעיר הוא שהלכתי עם אמא שלי לראות את המחזה 'כל הג'אז' בברודוויי. באותו רגע חדרה לתודעה שלי ההחלטה שאני רוצה להיות רקדנית. בסופו של דבר זה לא קרה, וזו היתה ונשארה אחת התשוקות שלי. אני זוכרת היטב גם את דירת הסטודיו הקטנה שהיתה לנו בעיר. היא היתה כל כך קטנה, שהמטבח היה למעשה בתוך ארון הבגדים. זה היה הזוי. ישנו על הרצפה והפכנו את הספה שלנו למיטה. זה חלק מהקסם של ניו יורק. לא משנה איך אתה חי או ישן שם, אתה מרגיש שייך לעיר הזאת".

דרך קולנועית ארוכה עשתה בולוק, אחת משיאניות השכר בהוליווד שמשתכרת כ-15 מיליון דולר לסרט, מהרגע שפרצה לתודעה העולמית בסידרת סרטי האקשן "ספיד" ועד לזכייתה באוסקר. את הגיחה להוליווד עשתה כבר בראשית שנות ה-90. בתחילה היא כיכבה בשלל סרטים עצמאיים ובסדרות טלוויזיה אזוטריות. את תשומת הלב מצד מלהקות ובמאים משכה כששיחקה בתפקיד הראשי בסידרה "נערה עובדת", שהתבססה על הסרט המצליח בכיכובה של מלאני גריפית'. כמה שנים מאוחר יותר הגיע "ספיד" שבו כיכבה לצד קיאנו ריבס, ובולוק סומנה בן לילה כ"בייב" החדשה של הוליווד. היא הפכה לסגנית המחויכת של ג'וליה רוברטס, עם מראה בת השכן.

אחרי רצף של סרטים רומנטיים דוגמת "בזמן שישנת", "איזה מין שוטרת" ושלל קומדיות במשקל נוצה, הבינה בולוק שעליה לעשות מעשה ולעלות לכיתה של הגדולים - ולהתחיל לשחק בסרטי דרמה איכותיים. כחלק מהמהלך החליטה גם לפתוח חברת הפקות עצמאית והפיקה 12 סרטים (ובהם "ההצעה", "רצח במספרים" ו"הכל אודות סטיב" שבו כיכבה). היא היתה קרובה לאוסקר ב-2004, כשקיבלה הצעה לתפקיד הראשי בסרט "מיליון דולר בייבי" שהוביל לבסוף את הילרי סוונק לזכייה. שנה מאוחר יותר היא השתתפה בתפקיד משני בסרט אוסקר אחר, "התרסקות", שהוכיח לאנשי המפתח בהוליווד שבולוק התבגרה בחן.

בולוק שיחקה בכמה סרטים נוספים, ובתוכם איחוד קולנועי עם קיאנו ריבס ב"הבית באגם", וקיבלה את האוסקר המיוחל בסרט "הזדמנות שנייה". יום לפני שזכתה בפסלון המוזהב היא זכתה בפרס ה"ראזי" (פטל הזהב) המוענק מדי שנה לסרטים ולשחקנים שסרחו. את הכבוד גרפה בשל השתתפותה בסרט הכושל "הכל אודות סטיב" שיצא במקביל. בולוק, שידועה בחוש ההומור שלה, התייצבה לטקס וחילקה לנוכחים עותקי די.וי.די של הכישלון הקולנועי. "אמרו שאף אחד לא רצה ללכת לראות את הסרט הזה, אבל אני יודעת בוודאות ש-700 חברי אקדמיית פטל הזהב ראו את זה, וזה נתון מנחם - אם כי אני מניחה שרק חלק מהם ממש שרדו עד הסוף", אמרה על במת הטקס שאליה נמנעים שחקני הוליווד מלהגיע, "לכן, הבאתי לכל אחד ואחד מכם עותק פרטי של הסרט. אני מבטיחה להתייצב כאן גם בשנה הבאה, אם תצפו בסרט שוב ותשקלו מחדש אם זו באמת היתה ההופעה הגרועה ביותר השנה. אם לא, אני מבטיחה להחזיר את
הפסלון שלי. הבאתי גם את התסריט איתי ואני עומדת להקריא לכם שורה אחרי שורה כפי שעשיתי בסרט - ואם למישהו יש הסתייגות או הערה, אני מבקשת שיגיד את הדברים עכשיו. בכל מקרה, תודה רבה לכם שהרסתם לי את הקריירה עם ההחלטה הגרועה שלכם".
למחרת, כשקטפה את האוסקר, אמרה: "אני שמחה שזכיתי בשני פרסים חשובים לתעשיית הקולנוע באותה השנה בדיוק, כי זה משאיר אותי בפרופורציות לגבי החיים שלי. אני מתכוונת להושיב את שני הפרסים זה ליד זה על מדף קטן שאבנה בבית. במחשבה שנייה, הראזי יקבל מדף משלו. מדף מאוד נמוך".

על פי דיווחים בתקשורת האמריקנית, הסרט הבא בכיכובה של בולוק יהיה "גרביטי" (כוח המשיכה; י"א), מותחן מדע בדיוני שבו תשחק לצד ג'ורג' קלוני תוך שהיא נמנעת מלהתחייב לפרויקטים עתידיים נוספים.

"לא לשחק עם כלבים וילדים-"

"קרוב להפליא ורועש להחריד", שמועמד בין השאר לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, לא זכה לחיבוק עז מצד המבקרים שתקפו את הסטריליות של הסרט כלפי האסון ההוא, את העריכה והעיבוד שמרחיקים אותו מהספר שזכה לשבחים ובעיקר את נוכחותו המאסיבית של הילד, "שגורמת לך לרצות לזרוק אותו לנהר ההאדסון ולבקש ממנו קצת שקט", כפי שכתבו חלקם. היו מי שסברו ששום סרט לא יצליח לעולם להעביר את רגעי האימה שידעה ניו יורק, והיו מי שביקרו את השימוש היחצני המאסיבי בהנקס ובבולוק, שתפקידם בסרט מינימלי.

מפתיע לראות שחקנית עטורת פרסים שחוזרת למסך עם תפקיד קטן של כמה סצנות.

"חוזרת ל-24 דקות, אם רוצים לדייק. מפתיע? לא אותי. היו לי כבר כל כך הרבה הזדמנויות במהלך השנים להחזיק על כתפיי סרטים שלמים ולהוכיח שאני יודעת לשחק. כבר אין בי צורך להוכיח לאף אחד מה היכולות שלי, ואני מרגישה שאני כבר לא צריכה לשבת ולספור את מספר הסצנות והדקות שיש לי על המסך. אני לא רוצה להיכנע לעניין הזה של 'זכיתי באוסקר' ולעשות רק סרטי איכות או רק תפקידים גדולים. תמיד אמרתי שרק בגלל שאני עושה סרטי אולפנים גדולים, זה לא אומר שאני לא יכולה לעשות סרטים אמנותיים וקטנים, ורק בגלל שזכיתי באוסקר לא אומר שאני לא יכולה יותר לגרום לאנשים לצחוק. אני פועלת על פי מערך השיקולים האישי שלי, והיום יותר מעניין אותי להיות חלק מצוות שחקנים טוב ולעבוד עם במאי שיוציא ממני את המיטב. הרצון שלי עכשיו הוא ליהנות מהעשייה, ואם יש צורך לפנות את הבמה למישהו צעיר ומוכשר אין לי שום בעיה עם זה".

על הורן הצעיר יש לבולוק רק מילים טובות להגיד. "היה לי עונג עצום לשחק עם תומס, ואני בטוחה שהסרט הזה יהיה תחילתה של קריירה מפוארת. הילד הזה הוא פשוט כישרון טבעי. יש אמירה ידועה שאומרת 'לעולם אל תשחקי עם כלבים וילדים'. יש חששות שאולי לא תהיה כימיה או שהצד השני לא יצליח לתפקד. במקרה של תומס לא חששתי אפילו לרגע. הוא פשוט היה מבריק, והיו רגעים שתפסתי את עצמי ואמרתי: 'וואו, אני משחקת עם מישהו שהוא אפילו עוד לא נער'. הדהימה אותי האינטליגנציה השכלית והרגשית שלו. זה באמת משהו נדיר לראות אצל ילד כל כך צעיר. אני מרגישה שהוא עזר לי להיות שחקנית טובה יותר".

yuvalab@israelhayom.com

* * *

תומס הורן, כוכב נולד

למרות השימוש הנרחב בשמותיהם של סנדרה בולוק וטום הנקס על כרזת הסרט, הכוכב האמיתי של "קרוב להפליא ורועש להחריד" הוא תומס הורן, נער בן 14 קטן ממדים, שהתגלה באופן מקרי במסגרת החיפושים הנרחבים של הבמאי סטיבן דלדרי. הורן, שכל ניסיונו במשחק היה "לפני שבע שנים בהצגת בית ספר, אם זה נחשב", הוא גם זה שבחרה ההפקה לקדם את הסרט בפסטיבל ברלין האחרון, וזכה לצעוד על השטיח האדום לצד כוכבי הקולנוע הגדולים בעולם. במסיבת העיתונאים שנערכה עימו הוא לא הסתיר את התרגשותו וסיפר כיצד התגלגל לסרט.

"לפני כשנתיים צפיתי בטלוויזיה בשעשועון הטריוויה 'ג'פרדי', ובהפסקת הפרסומות הופיעה הודעה על המסך שמחפשים ילדים שרוצים להשתתף בפרק מיוחד. ההורים שלי ראו את זה איתי ואמרו: 'היי, אתה יודע הרבה מאוד טריוויה, אולי תלך-'

"אז עשיתי את המבחן שהיה באינטרנט, ואחרי כמה חודשים התקשרו אלי והזמינו אותי לאודישן בלוס אנג'לס. כעבור כמה חודשים נוספים הזמינו אותי להצטלם לתוכנית. זה שודר ביולי 2010, וממה שהבנתי מישהי מהפקת התוכנית שמעה שמחפשים ילד לסרט חדש וחשבה שאני יכול להתאים. היא המליצה עלי למלהקים, שביקשו ממני לצלם קלטת ולשלוח להם. מובן שלא ידעתי כלום על סרטים או על עולם הבידור, אבל חשבתי לעצמי: 'מה יש לי להפסיד-' כשראיתי שבמשך חודשיים לא יצרו איתי קשר, הבנתי שלא אהבו אותי והמשכתי בחיי. רק אז קיבלתי את הטלפון ושאלו אם ארצה לבוא לאודישן בניו יורק. הייתי בהלם. לא חשבתי שאגיע לשלב כזה. הם שילמו על כרטיס הטיסה שלי ושל ההורים. היו שם עוד חמישה ילדים, ובמשך שבוע עברנו חמישה או שישה אודישנים. הייתי בלחץ ולא ממש הבנתי מה אני עושה, אבל אחרי חודש סטיבן התקשר אלי ובישר לי שהתקבלתי".

ואיך הגבת כשנודע לך כשהנקס ובולוק עומדים להיות הוריך בסרט-

"הייתי בהלם מוחלט, וכמובן גם התרגשתי וחששתי. הם שחקנים ענקיים, והיה לי כל כך כיף איתם בחזרות ובצילומים. הם היו מאוד נחמדים ואדיבים כלפיי, ונתנו לי הרבה מאוד טיפים. הם היו מאוד תומכים ולא הרגשתי מאוים מזה שיש להם כל כך הרבה פרסים. בכל זאת, מדובר בתפקיד המשחק המשמעותי שהיה לי עד היום".

קיבלת נקודת פתיחה יוצאת מן הכלל. תמשיך לשחק-

"אני חושב על זה ברצינות, אבל אני באמת לא יודע. לא חשבתי להיות שחקן ואני יודע משיחות עם שחקנים שזאת עבודה מאוד מאוד קשה ומתסכלת ושלא תמיד החיים קלים. נראה".

הסרט מרגיש לעיתים כמו מכתב אהבה לניו יורק. עד כמה אתה באמת אוהב את העיר-

"לפני שצילמנו את הסרט הזה מעולם לא הייתי בניו יורק, וברגע שהגעתי לעיר הייתי לגמרי בהלם מהגודל ומהעוצמה שלה. צילמנו הרבה סצנות בברוקלין, וזו שכונה מאוד מעניינת. היו שם מסעדות היספניות ממש טעימות, ורחובות קטנים ומעניינים. אני זוכר שכל הזמן אמרתי: 'היי, הנה בית חרושת והנה בתים קטנים לידו'. מה שאהבתי בניו יורק זה שנדמה שיש שם מקום לכל אחד, לכל אוכלוסייה מהעולם יש שם שם שכונה ומקום לחיות".

אתה זוכר משהו מאסון התאומים-

"לא ממש. הייתי בן 3, ואני מניח שזחלתי בחיתול מול הטלוויזיה כששידרו את התמונות. אולי טוב שכך. אני לא חושב שזה טוב להתפתחות של ילדים להיחשף לדבר כזה. כשגדלתי וכשעבדנו על הסרט למדתי המון על האסון, וגם נפגשתי עם משפחות שאיבדו שם את יקיריהן, וזה היה מאוד מרגש. שמחתי לראות שהמשפחות הצליחו באיזשהו אופן להתקדם הלאה ולמצוא דרך להיאחז בחיים. אני מקווה שזה גם מה שהצופים ייקחו מהסרט. גם הדמות שלי היתה מאוד תלויה באבא שלה. אוסקר פחד מגשרים, מנהרות ובכלל מאנשים, ואחרי שאבא שלו נהרג הוא היה חייב למצוא דרך לתפקד בעולם. אני חושב שהסרט הזה יכול לתת תקווה לכל מי שאי פעם איבד מישהו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו