"יש פוטנציאל לשלוש מדליות בריו"

ב־24 באוגוסט 2004, יום לפני שזכה במדליית הזהב ההיסטורית והיחידה עד כה של ישראל, הזמין גל פרידמן עיתונאים לבית קפה קטן על חוף ימה של אתונה. בעודו מנשנש סלט, הסביר באדישות האופיינית שלו שמחר הוא עומד לזכות בזהב. העיתונאים שישבו מולו חייכו במבוכה. הוא לא הבין מדוע. למחרת זכה פרידמן במדליית הזהב בגלשני מיסטרל ו"התקווה" הושמעה על הפודיום.

12 שנים אחר כך, שום ספורטאי ישראלי לא יעז לדבר על מדליית זהב, גם אם יחשוב ככה, כדי לא לספוג אחר כך צעקות מהחברים בוועד האולימפי. אפשר להבין. פרידמן, שיחגוג בחודש הבא יום הולדת 41, היה ונשאר היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל בספורט האולימפי הישראלי. סופר את המערכת, אבל לא שוכח להיות הוא עצמו. בעידן שבו ספורטאים מדברים בעיקר בעמוד הפייסבוק שלהם, פרידמן היה עונה לטלפון גם חמש דקות לפני שהוא יוצא לשיוט באליפות העולם.

הדפוס הזה חזר על עצמו גם כמאמן. הנה, לקראת המשחקים בריו פרידמן אימן את הגולשת מעין דוידוביץ', שתייצג אותנו בברזיל. דוידוביץ' היא טיפוס לא קל עם מאמנים ופרידמן הוא טיפוס לא קל באופן כללי. זה נגמר בפיצוץ, ופרידמן חזר לעבוד עם הילדים שלו בשדות ים ולהתעסק בביזנס הפרטי והטרנדי - הסאפ.

לא דיגדג לך לחזור לאולימפיאדה, הפעם כמאמן?

"בשיא שלי כבר הייתי, אין לי שאיפה להגיע לשם שוב וזה בטח לא בראש סדר העדיפויות שלי. אם זה יקרה עוד פעם אני אשמח, זה באמת יהיה סבבה, אבל אני לא אוותר על העקרונות שלי כדי להגיע בתור מאמן למשחקים האולימפיים".

נפרדת מגולשת אולימפית וחזרת לעבוד עם ילדים.

"החלטתי שאני מעדיף לגדל ספורטאים מגיל צעיר, כשעוד אפשר לעצב וללמד אותם להיות מקצוענים, ובעיקר לעזור להם לעבור משלב הנוער לבוגרים".

בשמונה השנים האחרונות הגלישה והשיט הישראלי הולכים לאחור. עוד קמפיין גרוע לא בא בחשבון עבור הספורט האולימפי בישראל, שיאבד עוגן חשוב במשפחת הענפים המצליחה שלו.

"ברשותך, בוא ניתן כבוד מינימלי לספורטאים שמתחילים את האולימפיאדה בריו. יהיה זמן לסיכומים אחרי שהמשחקים האולימפיים יינעלו ואז אפשר יהיה לדבר על מה שהיה בקמפיין האחרון, ולא רק באולימפיאדה".

פרידמן. "בשיא שלי כבר הייתי" // צילום: אפרת אשל

"אף פעם לא התפשרתי"

פרידמן היה ונשאר עוף מוזר. אחרי שפרש מגלישה ב־2008, היה טבעי שישתלב במערכת, אבל כמו שלא ידעו כיצד לאכול אותו כספורטאי, הוא זז הצידה כמאמן. הגישה שלו תמיד היתה לא מוכרת בספורט הישראלי. כשידע שלא יוכל להתמודד על הזהב, הוא ויתר מראש. באולימפיאדת אטלנטה 1996 זכה בארד ובסידני 2000 פרש, ואז חזר באתונה כדי לזכות בזהב.

לאחר ששחר צוברי זכה בכרטיס לבייג'ין 2008, פרידמן הלך הביתה מבלי לעשות יותר מדי רוח וצלצולים. בקרב הגולשים העולמיים, יש מי שטוען שאם פרידמן חוזר לכושר בגילו, הוא עדיין יכול להתמודד על מדליה בכל תחרות גדולה בעולם מול גולשים צעירים ממנו. זה כמובן לא בא בחשבון מהצד שלו.

אתה אופטימי לגבי ריו?

"לדעתי יש פוטנציאל למדליה אחת עד שלוש".

מה עשית שונה בפרספקטיבה של זמן שהביא לך את הזהב? ואל תגיד לי "עבדתי יותר קשה".

"קודם כל ידעתי מה אני צריך לעשות כדי להצליח ועשיתי את זה בלי פשרות. אף פעם לא התפשרתי - במיוחד לא עם עצמי. לא היה קריטי עבורי אם זה יהיה עם ובעזרת המערכת או לא. הרי אחרי אולימפיאדת סידני, בשנת 2001, החלטתי לחזור להתחרות בגלישה בתחרויות גדולות.

"האיגוד הכריח אותי להתאמן עם הנוער ואני רציתי לטוס ליוון כדי להתאמן עם האלוף האולימפי ניקוס קקלמנאקיס. אמרתי להם שאני לא מוותר על זה והם העיפו אותי מנבחרת ישראל. אז העיפו. למי שעמד בראש לא היה נראה הגיוני שאני אסע להתאמן באתר האולימפי עם יריב האימון הכי טוב בעולם, והם רצו שאשאר פה בארץ".

אני זוכר מה קרה אז, התחלת להפציץ במדליות והם התקפלו כי הבינו שהמשלחת לאתונה בינונית מאוד ורק אתה ואריק זאבי יכולים לזכות במדליות.

"באותה שנה, כשחזרתי להתחרות, כבר זכיתי בארד באליפות אירופה ובמקום הרביעי באליפות העולם. באותם רגעים הבנתי שאין ספק שעשיתי את ההחלטה הנכונה. גם הם הבינו את זה".

הספורטאים של היום סומכים על המערכת בעיניים עצומות, זה מוביל לכך שבכישלונות מאשימים תמיד את המערכת.

"האחריות להצלחה היא על הספורטאי - חד־משמעית. אני מסכים שיש עדיין יותר מדי פוליטיקה בספורט האולימפי הישראלי ובכלל, ושלא תמיד הספורטאי והצרכים שלו עומדים בראש מעיניהם של העומדים בראש המערכת, מכל מיני שיקולים כאלה ואחרים. אבל צריך לזכור את הדבר החשוב - המערכת נותנת לספורטאי האולימפי המון כלים שבלעדיהם כמעט בלתי אפשרי להצליח".

פרידמן עם רעייתו מיכל וילדיו. "הילדים מבינים מה זו אולימפיאדה" // צילום: אפרת אשל

הרבה ספורטאים מתנתקים מהספורט אחרי שהם פורשים, אתה מתכוון לצפות באולימפיאדה?

"בוודאי, אני מחכה לאולימפיאדה שרק תתחיל כבר. אני צופה בכל הענפים. גם שלושת ילדיי מספיק גדולים כדי שסוף סוף הם יבינו מה זו אולימפיאדה ויוכלו לצפות איתי קצת".

אני מניח שאתה קצת מזדהה עם ההתרגשות של הספורטאים לקראת הדבר האמיתי. משהו להעביר לחברים בריו?

"לתת טיפים זה קצת פופוליסטי, בשביל זה יש להם מאמן שעבד איתם כל התקופה ויהיה לצידם גם ברגע הזה. שיתחילו הכי חזק שהם יכולים ולאט־לאט יעברו לספרינט. זה תמיד עובד לא?"

נזכה לראות עוד מדליית זהב?

"קודם כל אני מאחל לכולנו לחיות כמה שיותר. אני מאמין שנראה מדליות בכל מיני צבעים".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות