החשוד המיידי

"הם באים עם הסיפור שלהם, אנחנו באים עם הסיפור שלנו - הסיפור הטוב מנצח", מסביר עורך הדין הנפלא ראלף סטון איך פועלת השיטה. דרמת המתח של ה־BBC מ־2008 זוכה לסיבוב נוסף ב־yes רגע לפני הגעת הגירסה המחודשת בחסות HBO ("ליל האירוע" תנחת בשבוע הבא ב־yes Oh). מרתון של חמשת פרקי "צדק פלילי" מתבקש עכשיו, חרף שמה האיום של הסידרה, הזורק אותה לקטגוריית "עוד דרמת משטרה־בלש שיכור־חשוד חף מפשע". ל"צדק" יש גיבור חף מפשע, בן טאקר, ויש גופה וחוקרי משטרה, אבל אין בה שום דבר נוסחאתי. מדובר בדרמה אינטנסיבית ועוצמתית, מרגשת ומותחת, שלא משאירה ברירה אלא להיצמד למסך עד להופעת הכתוביות.

מי שהפך את "צדק" לטלוויזיה מהפנטת הוא השחקן בן ווישו ("השעה") ,המגלם את טאקר. טאקר, צעיר בן טובים, יוצא לליל בילויים ונקלע להרפתקה עם בחורה זרה. בסוף ההוללות מתגלה גופתה, וטאקר מושלך למעצר בגין רצח. תצוגת משחק גאונית של ווישו גורמת לצופה לחוש שכנוע עמוק בחפותו של טאקר. ההופעה אשר זיכתה את ווישו ב"אמי" לא יורדת לרגע ברמה, גם כשהוא מגלה את חיי הכלא ועומד למשפט. "צדק" מובאת מנקודת מבטו של החשוד ומתאפיינת בצילום רועד ותזזיתי ובזוויות בימוי בלתי שגרתיות. תחושת אי הוודאות יוצרת אווירה קשה ומעלה את מפלס החרדה. "אני חף מפשע", טוען טאקר אחרי שהוא מבין כיצד הסתבך. "זה מה שכולם אומרים", משיב לו סטון, פרקליט הראוי לספין אוף משלו. גם אם הטקסטים נשמעים שחוקים - וחלקם שחוקים - צריך לצפות בביצוע כדי להבין ששחקנים אמיתיים יכולים להפוך גם את השורות הכי משומשות לאמנות. עכשיו נותר לחכות לאמריקנים ולראות אם הם הצליחו לא להחריב לגמרי את היצירה.

תפוס את הרוצח

עיר הרשע, סלקום tv

כדי לחסוך לכם את המתח: עיר הרשע היא הוליווד, הרוצח הסדרתי הוא קנת' (וגם "ברנט", וגם "ג'ון"), השנה היא 1982, שנתם של הטלפונים הנייחים והאיתוריות, ולבלש שיתפוס את הרוצח יש רומן עם קולגה בלשית המתחזה לחשפנית ועובדת ב"סטריפ". אין פה ספוילרים כי כל המידע הזה, ועוד הרבה ממנו, מובא לצופים בפיילוט של דרמת המתח (איזה מתח?). במקרה שבו הצופים הם שותפי סוד ויודעים מי הרוצח, כיצד הוא פועל ומה מניע אותו (שנאת נשים+אימפוטנטיות+פטיש לגופות - וואו, מרשים!), כל שנשאר הוא לגלות מתי השוטרים יבינו עם איזה פסיכופט יש להם עסק ויזרקו אותו לכלא. רמז: זה ייקח קצת זמן.

מהרגע שהבלש ג'ק רות (ג'רמי סיסטו, "פרברי הגיהינום"), עטור תהילה מפיצוח תיק קודם, מגיע לזירת הרצח החדשה, מתחילים הרמזים להיערם. רוצח סדרתי שגם משאיר עקבות, גם מפזר סימנים מזהים וגם משגר שירים לרדיו עם שם הקורבן הבא שלו - הוא אישיות נדיבה בצורה יוצאת מהכלל. "עיר הרשע" שואבת השראה מ"רוצחים מלידה", לוקחת כמה רגעים מ"דקסטר" ומרפררת ל"שבעה חטאים" הודות לראשים כרותים בקופסה. היא לא מצליחה להיות איומה בצורה יוצאת דופן - השחזור התקופתי שלה, למשל, סביר בהחלט - אבל גם לא מותירה הרבה סיבות לתת לה הזדמנות שנייה, אלא אם כן אתם ממש מתגעגעים לדקסטר מורגן.