כבוד אחרון: המלצות חדשות להנצחת נכי צה"ל שנפטרו

ועדת המשנה של המועצה הציבורית להנצחת החייל ממליצה: נכה צה"ל שנפצע בפעילות מבצעית/קרבית ונפטר עקב נכותו עשור אחרי פציעתו, יונצח ככל חלל צה"ל אחר. כך נודע ל"ישראל היום". 

ועדת המשנה של המועצה הציבורית להנצחת החייל מונתה ב־10 בספטמבר 2015 על ידי שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון. הוועדה, בראשות האלוף (מיל') יורם יאיר (יה־יה), נועדה לבחון את הנצחתם של נכים שנפטרו עקב נכותם המוכרת ונקברו בבתי הקברות האזרחיים. בין חברי הוועדה היו גם יו"ר ארגון יד לבנים, אלי בן שם, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, נאוה שהם סולן, ראש מנהל הנפגעים וקציני הערים, אל"מ יפה מור, ועוד. 

עד היום, משפחותיהם של נכים שנפטרו, וסבורות כי יש קשר בין הפטירה לנכות, פונות למשרד הביטחון עם אסמכתאות רפואיות כדי לקבל הכרה על פי חוק חיילים שנספו במערכה. קצין התגמולים של אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, בשיתוף רופאים ויועצים משפטיים, בוחן כל מקרה לגופו ומחליט אם להכיר בנפטר כנכה שנפטר עקב נכותו. נכים שהוחלט להכיר בהם כי נפטרו עקב נכותם, מוכרים על פי חוק חיילים שנספו במערכה וזכאים להטבות ההנצחה, ללא קשר לזמן שחלף מהפגיעה, אך הם אינם מובאים לקבורה בבתי הקברות הצבאיים. נכים אלו נמנים עם מניין חללי מערכות ישראל, מוזכרים בערוץ 33 ביום הזיכרון, מונח דגלון על קברם והם מקבלים טובות הנצחה. עם זאת, העמותות החייליות אינן מנציחות את שמם והם אינם מונצחים ב"יד לבנים" או ברשויות המקומיות. 

 

חלוקה לשלוש קבוצות

הוועדה שבחנה את הסוגיה המליצה על הסדרת הנושא באמצעות חלוקת אוכלוסיית הנכים שנפטרו והוכרו כי נפטרו עקב נכותם לשלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה כוללת נכים שנפגעו בפעילות מבצעית/קרבית ונפטרו עקב נכותם, ומשך הזמן שחלף מיום הפגיעה ועד יום הפטירה לא עולה על עשר שנים. במקרה כזה, יונצחו הנפטרים כמו כל חלל צה"ל שנפטר במהלך שירותו. הקבוצה השנייה כוללת נכים שנפגעו בפעילות מבצעית/קרבית ונפטרו עקב נכותם ומשך הזמן שחלף מיום הפגיעה ועד ליום הפטירה הוא יותר מעשר שנים. במקרה כזה יונצחו החללים באנדרטאות בקיר נפרד, ובאתר "יזכור" יופיע הכיתוב "נפטר" (במקום "נפל") . 

הקבוצה השלישית כוללת את כל יתר הנכים, שלא נפגעו בפעילות מבצעית/קרבית, ולא יהיה שינוי באופן הנצחתם. חברי כל הקבוצות ייקברו בבית עלמין אזרחי, אך נפטרי שתי הקבוצות הראשונות ייקברו עם מצבה צבאית.

האלוף (מיל') יורם יאיר // צילום: קוקו

שתי אלמנות של נכי צה"ל שנפטרו עקב נכותם הופיעו בפני הוועדה. שרה בוכמן, אלמנתו של יונה בוכמן ז"ל ששירת בגדוד 50, סיפרה כי בשנת 1973 נשלח בעלה לשירות מילואים ברמת הגולן, וחזר הלום קרב. הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי ולא חזר לעבודתו במשק. בשנת 1976 שם קץ לחייו. בוכמן סיפרה בעדותה כי מיום האשפוז ועד ליום הפטירה חלפו שנתיים וחצי בלבד, אך למרות זאת "יונה לא מונצח באף מקום והמצבה על קברו היא מצבה אזרחית לכל דבר". בוכמן ביקשה מהוועדה ש"יונה יונצח כיתר חללי צה"ל". 

אלי בן שם, יו"ר ארגון יד לבנים // צילום: חגי אהרון

עוד העידה בפני הוועדה רחל קמינר, אלמנתו של יצחק קמינר ז"ל, ששירת כסמ"פ בחטיבת הצנחנים. בשנת 1968, כשהיה בן 28, נפצע קשה במהלך מרדפים בבקעה. יצחק ז"ל הצליח לחסל בקרב שבו נפצע שלושה מחבלים ועל כך קיבל את עיטור העוז. בשנת 1976 הוא נפטר מתפקוד לקוי בכליות. קמינר סיפרה כי שמו של בעלה מופיע באנדרטת הצנחנים אולם הוא קבור בקבר אזרחי והיא מבקשת "להנציח אותו כמו יתר חללי צה"ל". 

מדוברות משרד הביטחון נמסר בתגובה: "הוועדה שמעה את נציגי הנכים, המשפחות השכולות, צה"ל ומשרד הביטחון. המלצותיה יובאו בקרוב לדיון במועצה הציבורית להנצחת החייל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו