מישהו שמע על 'פוליטיקלי קורקט'?" שאלה השבוע בזעם המשוררת וחוקרת היהדות פרופ' חביבה פדיה, חברת ועדת ביטון להעצמת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך. פדיה נטלה חלק בשיח הפייסבוק היצרי שהתפתח על רקע השתלחותו של מבקר הקולנוע גידי אורשר בבני עדות המזרח.
אורשר, למי שהחמיץ, המבקר הוותיק, הציע השבוע "לכל הזווידות והכחלונים וליללנים המקצועיים מן המזרח" לשים רגל של תרנגולת על הראש ולוותר על הצנתור בפעם הבאה שבה ילקו בהתקף לב. פדיה תהתה "מה היה קורה אילו בארה"ב, עקב דרישה להכליל חומר מתרבות האפרו, היסטוריה וספרות בתוכניות הלימוד, מישהו היה מתקיף כך: 'לכל הכושונים המסריחים, לכל אלה שמשפשפים רגל של ארנבת בבית השחי, בפעם הבאה שתהיו חולים תשירו בלוז במקום ללכת לרופא?'" פדיה עומדת בראש מרכז אלישר לחקר יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בן־גוריון והיא חתומה כאמור יחד עם עמיתיה, ובראשם המשורר ארז ביטון, על דו"ח הוועדה, שגם ללא "השמן" שאורשר שפך עליו, הצליח בימים האחרונים להכות גלים.
•••
ספק אם כמה מהמתדיינים בפולמוס שחולל דו"ח ביטון טרחו השבוע לקרוא את כל 360 העמודים שלו. מסגרת עיתונאית בוודאי אינה מקום מוצלח במיוחד לפרוש רוחב יריעה שכזה, ובכל זאת, כמצע לדיון מומחים שאותו נקיים כאן, הנה כמה מכותרותיו:
איור: רות גווילי
חברי ועדת ביטון מבקשים לשלב את סיפורי השואה של יהדות צפון אפריקה בתוכנית הלימודים, להפיק את "עמוד האש המזרחי", לשלב שירי משוררים מזרחים בבחינות הבגרות ואף להקים מגמת לימוד חדשה בתחום מורשת יהדות ספרד והמזרח ברמה של 5-3 יחידות לבגרות.
על פי הוועדה, התלמידים ייחשפו מעתה לתכנים מורחבים על אנוסי משהד ועל עלילת דמשק, הם יעמיקו בפרשת חידוש היישוב היהודי בטבריה על ידי דון יוסף נשיא, ובתקופת הזוהר של צפת שהפכה מוקד משיכה במאה ה־16.
נוסף על כך, הם ילמדו על הרב עובדיה יוסף כמנהיג ופוסק הדור, ועל יצחק נבון, הנשיא החמישי - ויצירתו. הם אף יבקרו ויסיירו במרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה, במרכז למורשת יהדות בבל, בקבר הרמב"ם בטבריה וגם יפקדו קברי צדיקים, תוך "שימת דגש על הפן ההגותי והאנושי של הדמויות ועל הערכים והיסודות הרעיוניים שאישים אלה ייצגו בחייהם ובכתיבתם". ייתכן שאף ייסעו לטיולי שורשים במרוקו, בספרד ובארצות הבלקן.
"חסר עצום בתרבות ובמידע". פרופ' מאיר בוזגלו
במקצוע האזרחות ועדת ביטון נוגעת בפצעים פתוחים, כמו מאורעות ואדי סאליב, הפנתרים השחורים, פרשת ילדי תימן ומחאת הדיור. חבריה ממליצים לשלב את כל אלה בלימודי האזרחות ואף לדון במסגרת מקצוע האזרחות ב"סיבות לכישלון הקליטה של העולים משנות ה־50". חברי הוועדה, שהגישו השבוע את מסקנותיהם לשר החינוך נפתלי בנט, התרשמו שכיום תלמיד יכול לגשת לבחינת בגרות בלי שלמד אפילו יצירה מזרחית אחת. הם ממליצים להקים פקולטה חדשה למדעי הרוח בתחום לימוד יהדות המזרח, ואף לחלק את מספר חברי מליאת המל"ג שווה בשווה בין מזרחים לאשכנזים.
יש לציין שהמלצות הוועדה לא נכתבו על דף חלק אלא אחרי חודשים ארוכים של שיח קשה, שעוררה שרת התרבות מירי רגב. רגב אינה חדלה לדבר על מהפכה ושינוי סדרי עדיפויות ותקצוב, על מנת לתת פחות ל"אליטה התרבותית האשכנזית השלטת" ויותר לפריפריה ו"לתרבות המזרחית". רגב נשענת בעיקר על תחושות בטן ועל המציאות כפי שהיא מוכרת לה. המלצות ועדת ביטון, מנומקות, ענייניות ומבוססות פי כמה, מאשרות רבות מטענותיה - אלא שגם הן מעוררות ויכוח.
מפתח עדתי? לא בבית ספרנו
ההיסטוריון פרופ' חיים סעדון, חבר ועדת ביטון ודיקן הלימודים האקדמיים באוניברסיטה הפתוחה, היה העורך הראשי של סידרת הספרים עטורת הפרסים "קהילות ישראל במזרח במאות התשע־עשרה והעשרים" (הוצאת יד יצחק בן־צבי). מומחיותו ומחקריו עוסקים בציונות, בעלייה וביחסי יהודים ומוסלמים. רבים מחומרי הלימוד של משרד החינוך בתחומים אלה נכתבו על ידיו. סעדון מבוגר מרגב בכמה שנים טובות. הוא אינו מכיר אותה, אך כמוה גדל בקריית גת, והוא בוגר בית הספר רוגוזין, שגם רגב למדה בו, ושאותו ניהל זאב בוים ז"ל, מי שלימים הפך לשר בממשלת ישראל.
פרופ' חיים סעדון. "רגב נמנעת מהצגת פרוגרמה מסודרת" // צילום: זיו קורן
סעדון חש שלא בנוח מול התנהלותה של רגב: "כדי לחולל שינוי ממשי בתרבות ובאמנות", הוא מסביר, "צריך להציג מצע כולל ופרוגרמה מסודרת. רגב נמנעת מלעשות זאת. היא מסתפקת בהעברת תקציב מקבוצה אחת לקבוצה אחרת. תרבות", מציין סעדון, "היא עניין מתפתח ותהליכי. תרבות אחת אינה יכולה להיבנות על חשבון תרבות אחרת. זכותה של השרה לקבל החלטות ולכוון תקציבים, אבל היא חייבת להבין שמה שהיא מכנה 'תרבות מזרחית' תצמח ותשגשג דווקא מתוך אינטראקציה עם מה שמכונה 'תרבות אשכנזית'. לא בצורה פשטנית של 'לזה יהיה יותר ולאחר פחות'".
סעדון מסתייג מחלוקת התרבות והגדרתה כ"מזרחית" מול "מערבית". "האם המוסיקה של קובי אפללו היא מזרחית?" הוא שואל, "וכאשר שלמה בר מבצע את השירים של נתן אלתרמן ולאה גולדברג - האם הוא שר שירה מזרחית?" בעיניו, "זמרים כאפללו, מירי מסיקה, יוני רועה וקורין אלאל, שהוריה הם יוצאי תוניסיה, ואפילו משורר כארז ביטון - הם כולם יוצרים של תרבות ישראלית, ששואבים השראה ממסורות שהכירו בבית הוריהם או מבתי כנסת שבהם נחשפו ללחנים. "התרבות הישראלית", אומר פרופ' סעדון, "נבנית תוך דיאלוג בין הקבוצות השונות שמרכיבות אותה, ולכן התיוג של קבוצה מסוימת כיוצרים מזרחים לא עושה טוב - לא להם ולא לתרבות הישראלית".
בהמלצות ועדת ביטון, שסעדון הוא אחד החברים בה, הוא רואה סוג של תמרור דרך לחברה הישראלית: "התמרור כרגע מאיר בכתום. השאלה היא למה הוא יתחלף? לירוק? שמשמעותו שהכל בסדר וממשיכים כרגיל, או לאדום, שמשמעותו: 'עצור - משהו לא מתנהל כפי שצריך'". סעדון אומר שכיום לא קיים שילוב אמיתי במערכות החינוך לא בתכנים ולא בהיקף התכנים שנוגעים למורשת יהדות המזרח. "מבחינה זאת, ועדת ביטון עשתה שירות חשוב מאוד. היא מצלמת תמונת מצב של חסר גדול ונותנת ארגז כלים עשיר שניתן לעשות בו שימוש".
אלא שסעדון אינו מרוצה מהאופן שבו הוועדה ממליצה להשתמש באותו ארגז כלים. הוא מותח ביקורת על ההמלצה לשלב במל"ג נציגים על "פי מפתח עדתי".
"זה זר לרוחי ולתפיסתי", הוא אומר, "אני מאמין שבשום מוסד לא צריך להיות איזשהו מפתח עדתי, שאומר: ישולבו אנשים לפני משקלם באוכלוסייה. אנשים צריכים להיות משולבים במקומות שבהם הם נמצאים בזכות הכישורים וההישגים שלהם. לא בזכות מוצא עדתי כזה או אחר. מרבית חברי ועדת ביטון - והיו שם כ־100 אנשים פעילים - הגיעו למה שהגיעו בזכות כישוריהם והישגיהם ולא בזכות המוצא שלהם".
שילוב - לא הפרדה
באותה רוח, סעדון גם מתנגד להפריד בין לימודי יהדות המזרח לבין לימודים אחרים. "אי אפשר לבוא ולכתוב ספר היסטוריה שעוסק בתולדות עם ישראל בעת החדשה וספר נוסף שיעסוק בתולדות עם ישראל בעת החדשה בארצות המזרח. מה שצריך להיות זה שילוב ולא הפרדה.
"אם מדברים על תהליכי האמנציפציה של הקהילות היהודיות, אפשר להביא דוגמאות מארצות האיסלאם, מאלג'יריה ומהאימפריה העות'מאנית, ולא להציג את אלה כחטיבה אחת, ואת אלה כחטיבה אחרת. זו תהיה טעות קשה. גם את שירת ארז ביטון ורוני סומק צריך להציג כחלק ממסכת של שירה חדשה ולא כשירה מזרחית".
סעדון גם אינו מרוצה מכך ש"אחת ההמלצות של ועדת האקדמיה, שפעלה במסגרת ועדת ביטון, היא להקים פקולטות בתוך הפקולטות למדעי הרוח, שעוסקות במורשת יהדות המזרח. אין דיסציפלינה כזאת. היא אינה עומדת בפני עצמה. זה צריך להיות משולב בחוגים השונים, דבר שהיום לא נעשה. הציונות נוסדה באירופה", מודה סעדון בתגובה לטענות שהושמעו נגד דו"ח ביטון, "אבל היו לה גם ביטויים בארצות המזרח, ואני לא חושב שמישהו צריך ללמד על הציונות בכלל, במנותק מהציונות בארצות האיסלאם. אסור לדלג על הביטויים שלה בארצות המזרח. אני גם לא מבין את ההמלצה לפתוח מסלול מוגבר של יחידות לימוד לבגרות על יהדות המזרח. לא נכון לעשות זאת. הוועדה באה מתוך מקום של שילוב - לא של הפרדה".
סעדון מתרעם על התקשורת שהציגה השבוע את ההמלצה לנסוע למרוקו ולספרד כמשקל נגד לאתרי הרצח והשואה באירופה. "זה עיוות. אין מחנות שם. מדובר בטיולי שורשים. לא מעבר לכך".
פוליטיזציה של התרבות
ביקורת מסוג אחר, בעיקר על התנהלותה של השרה רגב, יש בפיה של פרופ' זהר שביט מבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת ת"א. שביט שימשה יועצת לשר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי בתקופת כהונתו. היא קידמה את חוק הקולנוע, חוק הספריות הציבוריות וחוק המועצה הציבורית לתרבות, וייעצה בין היתר לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היא גם עמדה בראש ועדת חזון 2000, שגיבשה מסמך הדן בתרבות במדינת ישראל, ואף יזמה ועמדה בראש הפרויקט "ספר לכל בית" במשך שש שנים.
פועלת מהבטן. שרת התרבות מירי רגב // צילום: דודי ועקנין
שביט מצרה על המתרחש עתה בשיח הציבורי. היא סבורה ש"אחד הדברים הכי טובים שהציונות עשתה הוא בניית התרבות העברית, כתרבות שמלכדת חברת מהגרים; כחברה אחת שיש לה ערכים משותפים. זה היה הסוד של הקמת מדינת ישראל - בניית תרבות חדשה.
"במינוחים המשמשים בשיח היום", סבורה שביט, "יש יותר מקורטוב של גזענות הפוכה. אני לא מכירה תרבות אשכנזית ולא תרבות מזרחית. אני מכירה תרבות עברית ישראלית, שבעיניי היא יצירה מפוארת, מגוונת ומרובדת, שיש בה קובעי טעם כמו בכל תרבות, ויכולים להיות מאבקים על אופי הליבה שלה ועל המינון, אבל היום אין מאבק על הנוכחות של מה שמכונה תרבות מזרחית, אלא על מקומם של יוצרים מסוימים בתוך המכלול של התרבות הישראלית, שאולי לא הצליחו בדרך אחרת לקנות לעצמם מעמד ועכשיו רוצים לקבל מעמד מועדף בזכות מזרחיות, כביכול. זה כל הסיפור".
"החברה הישראלית", מבקשת שביט לדייק, "צורכת היום תרבות עברית ותרבות אירופית־אמריקנית, למעשה 'תרבות אשכנזית' קיימת רק בחברה האורתודוקסית.
"אם אני בת לאב מתימן ולאם מפולין", תוהה שביט, "איזו תרבות אני מייצגת? מזרחית או אשכנזית? ואיך נגדיר את א"ב יהושע, שמצד אביו יעקב יהושע הוא בן למשפחה ספרדית ותיקה?" שביט רואה בהתנהלות הנוכחית "ניסיון לפלג את החברה, ולבצע בה הפרד ומשול.
"רגב בכלל לא מתעניינת בתרבות". פרופ' זהר שביט
"אתה חושב שאני יודעת מי מהקולגות שלי או מהתלמידים שלי באוניברסיטה הוא 'מזרחי'? זה ממש לא מעניין אותי. אם מירי רגב רוצה לשמוע יותר קולות בתוך התרבות זה לגיטימי, אבל לא זה מה שהיא אומרת. את הפעילות של רגב עד כה אפשר לתאר כ'מירי בישלה דייסה ונתנה למירי ונתנה למירי ונתנה למירי ולתרבות לא נשאר'. היא מנצלת בתחכום ובציניות את התרבות כדי לחזק את המעמד הפוליטי שלה.
"הציונות", מציינת פרופ' שביט, "נולדה באירופה. דמוגרפית, רוב העולים בתקופת היישוב הגיעו משם. נכון, הגיעו גם תימנים. זה פשוט מאוד. אלקלעי - כבודו במקומו מונח, ואין ספק שצריך לספר גם את ההיסטוריה של היהודים בארצות המזרח. השאלה היא האם סיפור ההיסטוריה של 'המזרח' צריך להפחית בחשיבות של הרצל ושל התנועה הציונית באירופה". "תיקון היתר" מטריד אותה. "תוכניות הלימודים החדשות שקיימות היום", קובעת שביט, "הן לגמרי מידתיות, וגם בנט, כשהוא 'מתקן' לכאורה עכשיו, לא בא ממקום שרואה בחינוך ובתרבות מטרה בפני עצמה, אלא דרך לצבור נכסים פוליטיים".
שביט מתייחסת להמלצות ועדת ביטון. לדבריה, "היום כבר לומדים בבתי הספר את ספרות ימי הביניים, שבה יש למורשת 'יהודי המזרח' בלעדיות, ובצדק, בדמותם של יהודה הלוי ואלחריזי ואבן גבירול והכוזרי. הנכד שלי למד עכשיו לבגרות בספרות כשמונה יצירות ובהן כיכבו אבן גבירול ויהודה הלוי. זה קיים שם. מדוע מספרים לציבור שזה לא קיים?"
היא רואה בנעשה "פוליטיזציה נוראה". בעיקר חורה לה "הטלת הטרור. יש היום טרור על אנשים שמעורבים בעשייה התרבותית. נניח שגידי אורשר אמר את הדברים הכי אידיוטיים, והדברים שלו באמת היו מתנשאים ולא חכמים בלשון המעטה - מה זה הדבר הזה שמשעים אדם מעבודתו רק כי הוא אמר באופן פרטי, אפילו לא בתוכנית רדיו, משהו שאינו תקין פוליטית? מה הסיפור הזה? מי שמפשפש בקרביהם של התיאטראות והרפרטואר שלהם, מפעיל סוג של טרור. הם הרי מבינים שאם הם לא ישתפו פעולה תיפגע פרנסתם. אני רואה רגרסיה בהרבה מאוד תחומים. הופכים את השד העדתי לכלי פוליטי ובאופן ציני ונצלני מחזירים תיאטראות ומוסדות תרבות לשנות ה־50. יש ניסיון לפגוע בשני תחומים שמדינת ישראל מצטיינת בהם: תרבות ומדע. ויתור על נכסי התרבות הישראלית של היום פירושו להישאר למעשה מרוקנים מנכסי התרבות והמדע.
שפך שמן רותח. מבקר הקולנוע גידי אורשר // צילום: קוקו
"רגב", אומרת זהר שביט, "נכנסת לתרבות ברגל גסה. אני לא חושבת שהיא אפילו ניסתה להבין איך תרבות עובדת, כי זה לא באמת מעניין אותה. היא רוצה תרבות בפריפריה? פסטיבל סרטים אחד שנסע באוטובוס והקרין סרטים עשה יותר ממנה. את רוצה לעזור לבני השכבות החלשות? תדאגי שהספרים יגיעו אליהם הביתה. היו כאלה פרויקטים בעבר. תחדשי אותם.
"המהפכה שלה היא בפה - לא בשום דבר אחר. אני רואה בצער רב את המחיר שהתרבות משלמת מפני שנשללת ממנה החירות. התחום שאני יכולה להעיד עליו מקרוב הוא שוק הספרים הנתון ממילא בקשיים בגלל ההתפתחויות הטכנולוגיות. מירי רגב לא אימצה את דו"ח הוועדה שהיא עצמה הקימה וכבר גרמה נזקים גדולים".
החכמים שהציבור אינו מכיר
הפילוסוף פרופ' מאיר בוזגלו חלוק על הגישה ששביט מציגה. בוזגלו, בנו של רבי דוד בוזגלו, מגדולי פייטני מרוקו, עוסק בין היתר במחקריו ובספריו בהגדרה פוזיטיבית של המושג מסורתיות, וזאת בניגוד להגדרה הנגטיבית "לא חילוני ולא דתי".
על פי הגותו, המסורתיות נשענת על ערך המסירה התרבותית הבין־דורית. בוזגלו מסרב לראות ביהדות ד' אמות של הלכה. המסורתיות, לדבריו, ששיעור ניכר של היהודים בישראל אוחזים בה, אינה דיכוטומית מבחינת 100% הלכה או 100% חילון, אלא מאפשרת אורח חיים מורכב וצבעוני יותר.
"בנט לא עושה לנו טובה"
פרופ' בוזגלו מקבל בברכה את מסקנות ועדת ביטון. הוא רואה בעבודתה תשובה ל"עשרות שנים של הדרת תכנים של יהדות ארצות האיסלאם ויהדות ספרד. 50 שנה לקח לאמצעי התקשורת בארץ לעשות סרט על אבא שלי, רבי דוד בוזגלו, אדם מרכזי מאוד ביהדות מרוקו. מדוע? עולם שלם הודר החוצה. רק הסיפור של הציונות האשכנזית סופר, של היוצרים האשכנזים.
"יש מאות חכמים של יהודי ארצות האיסלאם שהציבור אינו מכיר", אומר פרופ' בוזגלו, "רק חצי מהסיפור היהודי, שהפך לסיפור הציוני, סופר. מי אצלנו מכיר את הרב יוסף משאש, שהיה רבה של העיר חיפה, אחד מהפוסקים החשובים ביותר בעת המודרנית במאה ה־20, איש שבא מההלכה אבל גילה תפיסה טולרנטית מאוד כלפי המודרנה, תפיסה מתחשבת ששומרת על כלל ישראל; פסיקה שמזכירה קצת את הפסיקות של הרב עובדיה יוסף? מי אצלנו שמע על הרב משה כלפון הכהן, מגדולי חכמי ג'רבה במאה ה־20, אב בית הדין והוגה דעות ציוני חשוב במיוחד, שכיהן גם כרב הראשי של ג'רבה? או על ז'קלין כהנוב, סופרת משכמה ומעלה, שנפטרה לפני כ־35 שנה, ילידת קהיר שגילמה שילוב בין תרבות צרפתית לבין תרבות מצרית? יש עוד עשרות ומאות כאלה.
המלצות הוועדה מנומקות וענייניות. ארז ביטון // צילום: דודי ועקנין
"אני רוצה לחשוף אותם לכלל הציבור, לא רק כי הם מזרחים, אלא כי הם טובים לנו כמדינה, כבסיס לחיים משותפים כאן בארץ. יש ליהדות ארצות האיסלאם מה לומר מבחינת תפיסות יהדות והלכה שונות, מבחינת תפיסות תרבותיות שונות, מבחינת תפיסות ציוניות שונות. בנט לא עושה טובה ליוצאי ארצות האיסלאם - הוא עושה טובה לכולנו.
"גרבוז ואורשר", אומר בוזגלו, "מצחיקים ומעציבים אותי, הם תוקפים את מי שעולה לקברי צדיקים? למה רק את המזרחים? אשכנזים חרדים לא עולים לקברי צדיקים? הייתי בשבוע שעבר בקברו של רבי שמעון בר־יוחאי, ורוב הנוכחות שם היא חרדית אשכנזית. מה זה צדיק? צדיק זה רק מזרחי? אין צדיקים אשכנזים? ויאנוש קורצ'אק - הוא לא היה צדיק? בוא ונפתח את נושא הצדיק, במקום להתגולל אחד על השני בשיח מתלהם, חלול וריק, שיח תגובתי אינסטינקטיבי, כמו זה שגידי אורשר מבטא. רק מזרחים קוראים תהילים? מה ההתנפלות הזאת?"
בוזגלו מדבר על מירי רגב בזהירות, אבל גם בהערכה. הוא אולי אינו מחבב את סגנונה, אבל מעריך מאוד את "עצם הופעתה כמהפכנית על רקע מצב שמשווע לתיקון. היא עלתה על נקודה אמיתית, משמעותית מאוד, כי באמת יש חסר עצום בתרבות ובמידע ובהשכלה על מורשת יהדות המזרח, בתחומים רבים ומגוונים, אבל היא תישפט על פי התוצאות.
"אם בסוף הפריפריה ויהדות ארצות האיסלאם יקבלו תקציבים, כפי שהיא מבטיחה, אדע שפיה וליבה שווים. מעשיה יקרבוה ומעשיה ירחיקוה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו