משה קצב עם רעייתו גילה, ביציאה לחופשה מכלא מעשיהו // צילום: גדעון מרקוביץ // משה קצב עם רעייתו גילה, ביציאה לחופשה מכלא מעשיהו

שחרור קצב: למה הרשות שינתה את דעתה?

מה קרה שלפתע דין הנשיא לשעבר שהורשע באונס לא כדין בוזגלו? • הרי הודאה באשמה היא תנאי לקיצור עונש המאסר • וגם: ארה"ב לא צריכה לעשות שימוש בכסף ולהתערב בפוליטיקה הישראלית

למרות שברק אובאמה יכול להטיח בבנימין נתניהו בלשון קטטת הילדים - "אתה התחלת"; ולהזכיר לו כי בחש במערכת הבחירות ב־2012 לטובת יריבו הסנאטור הרפובליקני מיט רומני; וששגריר ישראל רון דרמר נתפס כמעט כבלתי רצוי אצל הדמוקרטים - הדולרים שהועברו ממשרד החוץ האמריקני למימון פגיעה פוליטית בראש הממשלה הישראלי מדיפים ריח רע.

נכון, הכסף נועד ליעד לגיטימי וסטה לנתיב צדדי, והסנאט מצא כי לא היתה בכך עבירה על החוק האמריקני, ועדיין המעשה מגונה. ארה"ב אינה צריכה לצעוק כדי שקולה יישמע, נהג לומר הנרי קיסינג'ר, וגם לא לעשות שימוש בכסף מלוכלך להתערבות בחיים הציבוריים של בעלת ברית דמוקרטית.

מייד קפצו על העגלה זאב אלקין ועמיתיו להכריז כי התקרית משמשת הוכחה ניצחת שחוק העמותות במקומו. אך לא כן. הוא מזיק ואווילי, ולא נועד אלא לחזק את יוזמיו במרכזים המתלהמים של הליכוד והבית היהודי. הוא אפילו לא יעיל. נציג "שלום עכשיו" יריב אופנהיימר שיכנע את ועדת החוקה שכדי למנוע חקיקה פסולה בדיעבד יוגשו דו"חות על תרומות של ממשלות לעמותות רק בשלהי 2018, ועד אז "אלוהים גדול".

בהקשר לחוק מתקיים בידול בין ישראל לבין אויביה, והוא המשטר הדמוקרטי ושלטון החוק. רק שהקואליציה מכרסמת ביתרון. מפני שמייד בהיוודע דבר החוק יצא האיחוד האירופי בהודעת גינוי המצביעה עליו כעל כיווץ הדמוקרטיה בישראל. זה נזק המסייע לחרם של ה־BDS.

לכאורה הגינוי מהאיחוד האירופי אינו מעלה ואינו מוריד. לא נכון, עמדת הציבור אינה נקבעת ב"זבנג וגמרנו" אלא בהליך איטי, טיפין־טיפין, נדבך אחר נדבך. חוק העמותות הוא עוד טפטוף של הסתייגות מישראל, שנזקו אינו מורגש עדיין. כמו הכשת נחש, שתחילה לא חשים בה, ואחר כך התוצאות כואבות, ולעיתים גורליות.

הנרי קיסינג'ר. נהג לומר כי ארה"ב אינה צריכה לצעוק כדי שקולה יישמע // צילום: ישראל הדרי

למשגה המדיני מתלווה גם חוסר תבונה. מפני שהממשלות התומכות בעמותות השמאל הן בריטניה וגרמניה, שאין באירופה אוהדות מהן לישראל. יוצא שישראל כופה על עצמה להכריז קבל עם ועולם כי הטובות בידידותיה שוללות בחריפות את מדיניותה. החוק גובל בפועל בדיבה עצמית. ההיסטוריונית ברברה טוכמן יכלה להוסיף עליו פרק בספרה המזהיר "מצעד האיוולת".

 

 אצבע על הנצרה

במהלכיו לבדיקת הטענות כלפי בנימין נתניהו דומה ד"ר אביחי מנדלבליט למי שצועד לאורך חבל מתוח מגדה אחת של הנהר למשניה. כל תנועה עלולה להסתיים באובדן שיווי המשקל ובמעידה למים. הוא עושה כן בזהירות ראויה. ברוח זו בחר ב"בדיקה" ולא ב"חקירה".

מה ההבדל? דוגמה תיאורטית: אם אדם אמין לכאורה מספר כי ראה את החשוד מקבל מעטפות עם כסף לשוחד גובר הצורך לפתוח בחקירה; ואם סיפר כי הוא יודע על אדם אחר שהיה עד לכך - זו סיבה לבדיקה בלבד, אבל לא לסגירת התיק.

בפועל מסתמן כי מנדלבליט פועל כראוי תוך התחשבות בשני גורמים, שבמבט ראשון סותרים זה את זה: מצד אחד, שיש חשד לעבירות הנמחלות ל"בוזגלו" ול"איצקוביץ", אך לא לאיש ציבור בכיר; ומצד אחר, שפתיחת חקירה נגד ראש ממשלה דורשת זהירות יתר בהשוואה לאזרח מהשורה.

הוא שומר את הבדיקה "קרוב לחזה", ומלווה אותה בתדירות גבוהה. יש בחומר הנבדק מידע שהותיר אחריו יהודה וינשטיין, אבל רובו הגיע בחודשי כהונתו של מנדלבליט. גם לא מדובר בנושא אחד אלא בכמה עניינים.

שותפי הסוד הם מנדלבליט, שי ניצן, אלי אברבנאל ונורית ליטמן, ומטעם המשטרה כמובן רוני אלשיך ומני יצחקי, וההכרעה בין סגירת התיק לבין עליית המדרגה לכלל חקירה רחוקה. לפי שעה החלה העדת המעורבים.

בשלב הנוכחי נחוצה אצבע על הנצרה, לא על ההדק. יחליט כך או אחרת - זו זכותו וחובתו - צריך רק לקוות כי רמת ההנמקה תהיה נאותה מההסבר של וינשטיין לסגירת התיקים בפרשיות של אביגדור ליברמן וגבי אשכנזי.

 

 לא לחכות לדצמבר

עמונה נבנתה באהבה ובחטא. קורותיה הם חומר גלם לטרגדיות. היא מאכלסת אזרחים יקרים, שמצויים במסלול התנגשות בלתי נמנע עם בג"ץ, שהוא המוסד החשוב מכולם להגנה על ישראל מפני המתנכלים לה בעולם.

הם התנחלו על אדמה פרטית של פלשתינים. היו מודעים לגזל. אבל גרו שם ברשות ובסמכות של הממשלה. רשות חלקית, לפחות. שרים פקדו את המקום והסבירו כי לעמונה ערך אסטרטגי והתקציבים זרמו, ויושביה שיכנעו את עצמם שהממלכה עימם אף כי ידעו שבאורח רופף בלבד.

בג"ץ קבע בצדק כי עליהם לפנות את המקום. בעמונה נגזלה קרקע פרטית של פלשתינים שנעדרו מהמקום. אך רק שניים תבעו את אדמתם, היכן האחרים? יש אחרים?

בעלי רצון טוב מחפשים פתרון. אחד נשמר בסוד מפני שטרם הוצג והוצע לתושבים. במקביל החלה בנייה ביישוב שבות רחל לקלוט את העמונאים, אך הם מסרבים. ציניקנים טוענים כי מדובר בהרבה מהומה על לא מאומה, והמחאה שמנה תפתור את הבעיה. אבל הם מכחישים. כסף אינו שם המשחק. לרבים מהם יש, ממילא, בית במקום אחר.

פרשני הימין מדרבנים שרים וח"כים להכריז כי הממשלה לא תשרוד עוד משבר בעמונה. מי שראה לפני עשור את תצלום סוסי המשטרה דורסים את המתנחלים המגינים על ביתם חש צמרמורת. איש אינו רוצה לצפות בזוועה פעם נוספת.

בינתיים שעון החול מתקתק. נחוץ רעיון מקורי, אבל כרגיל בישראל המאמץ המואץ ייעשה ב־48 השעות האחרונות שלפני הפינוי, ב־26 בדצמבר. זו טעות, הכרחי לחפש בקדחתנות פתרון מוסכם, פשרה ששני הצדדים יכולים להשלים ולחיות עימה אם גם בדוחק. השקט הנוכחי מטעה. מי שיירדם במשמרתו יתעורר בוקר אחד בביעותים מצמררים. 

 

 מחויב לצה"ל, לא לתלמודו

הקלטתי השבוע ראיון טלוויזיוני עם הפרופסור שלמה אבינרי. ב־1975 הזמין אותו יגאל אלון לכהן כמנכ"ל משרד החוץ. יצחק רבין נע בכיסאו. אבינרי פירסם עד אז כמה מאמרים בזכות הידברות עם אש"ף. ראש הממשלה שוחח איתו. לא היה דיאלוג ממושך. אבינרי אמר לרבין כי נצר את מאמריו, וכל עוד הוא בשירות משרד החוץ חלה עליו חובת הנאמנות לייצג את מדיניות הממשלה השוללת כל מגע עם אש"ף. כשיצאנו מהאולפן עסקה התקשורת בדברי הרב הצבאי הראשי המיועד אל"מ אייל קרים.

הרב אייל קרים. התיקון שנדרש בדבריו בושש לבוא, אך הגיע // צילום: דובר צה"ל

הליך בחירת הרב הצריך בירור מוקדם בגוגל מי הוא ומה עמדתו, ורק לאחר הידברות עימו להודיעו כי יקבל את המשרה (או לא). זה לא נעשה. התיקון שנדרש בדבריו בושש לבוא, אך הגיע. הוא מחויב לצה"ל ולא לתלמודו לפני 13 שנים. עיקר הבירור קשור בעתיד: האם יגייר קרים את החיילים ביד קלה או שיענה את נפשותיהם עד שימאסו ביהדות? אנא, שיהיה מבית הלל. 

 

 בדנמרק, כמו בקריית מלאכי

אין לדעת אם משה קצב שהורשע בשורה של מעשי אונס ראוי לקיצור מאסרו, אם לאו. אבל הרשות לשחרור האסיר ראויה לבירור נוקב.

בסיבוב הדיונים הקודם התנגדה לשחרורו מפני שסירב להודות בעבירות האינוס שבהן הורשע ולא קיבל טיפול פסיכולוגי המתלווה לכך בבתי הכלא. לא ברור אם עמדה זו הוגנת בהקשר ללחץ על אסיר להודות במה שהוא מתכחש לו בתמורה לקיצור שליש מתקופת מאסרו. אך לאדם הסביר היה ברור כי הרשות לשחרור האסיר נקטה בהתנגדותה עמדה עקרונית ודין קצב כדין בוזגלו.

לפתע שינתה את עמדתה. יש לה מין תוכנית (ייחודית? מלאכותית? חד־פעמית?) לטיפול בבית, והיא מצדדת בשחרורו. זה לא סביר, מפני שמעולם לא הכחישה את העיקרון מהסיבוב הראשון שהודאה וטיפול הם תנאי לשחרור; ואם כן - מדוע שינתה דעתה עתה? ודווקא עם האסיר קצב, שכוחו עימו להשפיע על גופים ציבוריים? 

מישהו סיפר לי כי ברשות לשחרור האסירים הגיבו כי גם אחרים נהנו מהתנאים המוצעים עתה לקצב. אפילו אם זה נכון - אין לכך חשיבות. מפני שהציבור ידע כל הזמן, ורשות השחרור לא טרחה לתקן את הדברים, כי בעיניה ההודאה באשמה והטיפול בכלא הם תנאי לקיצור המאסר.

משהו כאן מזכיר את מה שוויליאם שייקספיר מייחס ב"המלט" לממלכת דנמרק. 

 

 להסתכל קצת למטה

אביגדור ליברמן כמו אביגדור ליברמן. רק הגיע למשרד הביטחון, הסתער בבוטות על שלוש משרות יוקרה. הוא שיגר את שריו לשעבר מ"ישראל ביתנו" יצחק אהרונוביץ', ד"ר עוזי לנדאו ויאיר שמיר לעמוד בראש תע"ש, רפאל והתעשייה האווירית. השלושה ישרי דרך, אך המעשה מכוער. בכהנם כשרים רחשה תחתם מאורת צפעונים של שטופי שוחד. הן חלק מעוזריהם ממתינים עתה לכתב אישום חריף. 

אהרונוביץ'. יחד עם לנדאו ושמיר, כדאי שיתבוננו מה קורה מתחתם // צילום: גדעון מרקוביץ

סביר כי המינויים יאושרו. אבל שהפעם יתבוננו היטב מה קורה מתחתם. שלא נקרא גם בסיבוב הבא כי עוזרים רבים זומנו לחקירה במשטרה.

 

 לא להפנות עורף

ה"אקונומיסט" פירסם השבוע מאמר קודר כיצד חדל ענף ההיי־טק להיות מנוע הצמיחה של הייצוא הישראלי. יש בארץ ירידה משמעותית ברמת הלימודים ואין די עובדים מיומנים עד כי היא שוקלת לייבאם מחו"ל. כיצד זה אירע?

לפני שבוע סיפרתי כאן על פנייתי לנפתלי בנט להתערב לטובת נער שמשפחתו עקרה לארה"ב ומוכנה לחזור למענו לכיתה י"ב כדי שיעבור גיבוש ליחידה מובחרת. בית הספר חשש כי לא יעמוד בהצלחה בבחינות הבגרות וסירב לקבלו בחזרה. בתגובה לכך קיבלתי מפרופ' שמעון בראון מהטכניון העתק מכתב ששלח לבנט. הוא הסביר לשר כי מנהלי בתי הספר מרתיעים תלמידים מללמוד מתמטיקה ופיזיקה ברמה של 5 יחידות מחשש לכישלון בבחינות שיפגע במוניטין שלהם. למשל, אם בבית הספר יש 500 תלמידים, והמורים מאפשרים רק ל־10 ללמוד ברמה גבוהה ותשעה מהם מצליחים, רושמים כי ההישג הוא 90 אחוז. אבל, הוסיף בראון שעסק בחינוך, צריך לאלץ את בית הספר להודות כי שיגר לרמה הגבוהה רק 2 אחוזים מתלמידיו.

בפועל חסרים תלמידים. חרדים וערבים עדיין אינם במחזור. מה שמעיק על ישראל הם טובי בניה, שקיבלו חינוך מעולה ואין להם קשיים כלכליים, שנטשו את ארצם עם המידע שקיבלו ביחידת 8200 ובאוניברסיטאות, ולא נשארו להיאבק על דמות מדינתם. זו הפניית עורף מבישה ומאכזבת, וציון נכשל להורים ולמורים.

הערת שוליים: בתגובה לקטע שבו תיארתי את ראשית מחלת הנפש של הירידה מהארץ במעברו של יעקב אבינו לארץ גושן קיבלתי תיקון מדן מרידור: החטא הראשון שייך לאברהם. הוא ירד ונתן את שרה אשתו למלך הזר למען ייטב לו. הרמב"ן רואה בסבא אברהם את החוטא, ואילו ירידת הנכד יעקב היא רק העונש על כך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...