הקרב על אירופה: לקראת גמר היורו

הקהל. 04:00 בלילה, בין חמישי לשישי. השידור החוזר של חצי הגמר מול גרמניה התחיל את הסיבוב השלישי שלו על המסכים בתחנת הרכבת במארסיי, שהיתה פעילה כאילו היתה זו שעת השיא. האלכוהול שזרם בדמם של אוהדי צרפת שיבש את הקצב ואת איכות השירה, ומכל פינה בקעו מלמולי "Allez les Bleus" לא ברורים מלווים בזיופי זמבורה צווחנית. החבר'ה המקומיים נראו כמו זומבים בחולצות כחולות שמהלכים מתוך שינה ובלי ידיעה לאן.

"עברנו סוף סוף את גרמניה ואנחנו בגמר!" אמר לי רוברט, מהצלולים הבודדים שמצאתי, שחיכה לרכבת לפאריס לבוש בחולצה הלבנה עם שמו של אנטואן גריזמן על הגב, "המדינה בטירוף סביב הנבחרת הזאת. הרבה זמן לא היתה כזאת שמחה לאחר ניצחון".

כמה שעות אחר כך פקיד הקבלה במלון בעיר האורות לא הפסיק לחייך כששמע שהייתי במשחק. "ראית את הטירוף?" הוא שאל רטורית, "זה בגלל שהמדינה זקוקה לזה". הצרפתים מדברים היום במונחים של תקווה, כלכלה, אחדות לאומית, פוליטיקה ושחזור ימי 1998. בשבילם, הטורניר הזה הוא הרבה מעבר לכדורגל. "אחרי אירועי נובמבר והפיגועים בפאריס אנחנו רוצים לגרום אושר למדינה שלנו", אמרו אתמול זה אחרי זה באקרי סאניה, הוגו לוריס והמאמן הלאומי - דידייה דשאן.

צרפת יודעת להפוך ביתיות ליתרון. היא הוכיחה את זה ב־1984 וב־1998, וגם ביורו 2016 זה בא לידי ביטוי. "יש לנו את השחקן ה־12", אמר לי אמש אחד העיתונאים המקומיים. ואכן, בחמישי בלילה הסטאד ולודרום עשה את העבודה וסידר שריקה ביתית שסללה את הדרך לגמר. הערב, בסטאד דה פראנס, לאוהדים הצרפתים יהיה תפקיד משמעותי החל משירת ה"מארסייז" המצמרר ועד לשריקה האחרונה, במיוחד כשמנגד עומד הקהל הנחות במספרו של פורטוגל.

"הכרטיסים יקרים וגם השהייה לא זולה", ניסתה להסביר מריאנה, עיתונאית פורטוגלית, את העובדה שמדינתה כמעט לא משמיעה קול ביורו 2016. בחצי הגמר מול וויילס הפורטוגלים לא הצליחו למלא את היציעים בליון, ומלבד דגל פריסה יפה לא היתה להם השפעה אמיתית על המשחק.

מהבחינה הזאת, 0:1 לצרפת הרבה לפני שריקת הפתיחה.

האוהדים הצרפתים. יעניקו אווירה ביתית // ילום: אי.אף.פי

ההיסטוריה. יותר מארבעה עשורים עברו מאז הניצחון האחרון של פורטוגל על צרפת - מארס 1975, 0:2 במשחק ידידות. מאז, עשרה משחקים רצופים בכל המסגרות הסתיימו בניצחון צרפתי: שבעה מפגשים ידידותיים, אך גם שלושה חצאי גמר בטורנירים גדולים. הראשון, ביורו 1984, הפך מיתולוגי כשהסתיים ב־2:3 מגול של מישל פלאטיני בדקה ה־119. השני, ביורו 2000, 1:2 מגול של זינדין זידאן בדקה ה־117, והאחרון - חצי הגמר במונדיאל 2006, שגם אותו הכריע זיזו בבעיטה מהנקודה הלבנה בדקה ה־33. מבין 46 השחקנים שהיו במפגש שנערך לפני עשור בגרמניה, רק אחד יהיה שם גם הערב: כריסטיאנו רונאלדו.

למרות המאזן העגום, פורטוגל יכולה להתעודד מהעובדה שביורו 2016 טרנדים היסטוריים שכאלה הגיעו לסיומם. איטליה גברה על ספרד אחרי תקופה ארוכה, גרמניה הדיחה לראשונה את איטליה וצרפת הורידה מהגב 58 שנות תסכול מול הגרמנים. נוסף על כך, כמו שרונאלדו דואג להזכיר לאחרונה, ב־2004 פורטוגל הפסידה כמארחת ליוון והמטרה שלה היא לעשות הערב "יוון" למארחת צרפת. "הגיע הזמן להפוך את דמעות העצב לדמעות שמחה", הכריז כוכבה של ריאל מדריד.

מצד שני, מאז צרפת ב־1984 שום מארחת לא הניפה את הגביע, והחבורה של דשאן רוצה לשחזר את ההצלחה. בקיצור, ההיסטוריה תשחק תפקיד הערב. השאלה היא לאיזה צד?

הגישה. "צרפת פייבוריטית, אבל אנחנו באים לזכות בגביע", קבע אתמול רונאלדו. אם לתרגם את דבריו של הכוכב למנטרה שמלווה את פורטוגל לאורך הטורניר הזה, אז: כל העולם נגדנו וממש לא אכפת לנו. איפשהו בשלב הבתים, בין תיקו אחד לאחר, הפורטוגלים אימצו את תפקיד האנדרדוג החבוט. התוצאות הלא טובות גררו ביקורות, והביקורות הומרו במוטיבציה. "אנחנו לא קוראים עיתונים ולא מעניין אותנו מה אומרים עלינו, באנו לנצח", הוסיף סדריק אמירה נחרצת. ברונו אלבס, חביב הרבה יותר ממראהו החיצוני, המשיך באותו הקו: "מאז שפרננדו סנטוס הגיע הדבר היחיד שמעניין אותנו הוא מבחן התוצאה, ובו אנחנו עומדים".

גם צרפת ספגה ביקורות בתחילת הדרך, אך מי זוכר אותן אחרי חמישייה מול איסלנד וניצחון על אלופת העולם? "אנחנו צריכים להמשיך את מגמת השיפור ולספק משחק טוב גם מחר", אמר אתמול לוריס והבהיר שעבור צרפת הדרך לא פחות חשובה מהתוצאה - יש סטנדרטים וצריך לעמוד בהם. "מאז המפגש מול איסלנד הכל התחבר לנו וככה אנחנו צריכים להמשיך", הוסיף מאטווידי.

וזה טיבו של טורניר גדול. מבחינה סטטיסטית, פורטוגל לא נופלת מצרפת בשום אספקט, מלבד זה של טור הניצחונות. היא החזיקה יותר בכדור, בעטה יותר לשער, השיגה יותר קרנות ומסרה יותר מסירות. התדמית שלה נובעת מכך שבפורמט הקודם, זה של 16 הנבחרות, היא כבר מזמן היתה בבית צופה בגמר מהספה. להלן נתון שמסביר עד כמה היא לא אמורה להיות כאן: 101 נבחרות לאורך ההיסטוריה - נשים, גברים ובכל הגילים - עלו לשלב הנוקאאוט בטורניר של אופ"א או פיפ"א מהמקום השלישי בבית המוקדם, אך אף אחת לא המשיכה לזכייה בגביע. האם פורטוגל תהיה הראשונה?

הכוכבים. על שער ה"ל'אקיפ" הופיעו אתמול שניים, גריזמן ורונאלדו. "תחמושת שווה" היתה הכותרת. שלב הנוקאאוט ובמיוחד חצאי הגמר הבליטו שני אנשי מפתח מאוד ברורים: האחד רוצה לשבור את שיאו של פלאטיני ככובש הגדול בתולדות היורו, והאחר מספק את הטורניר הטוב ביותר של שחקן צרפתי מאז פלאטיני ב־1984.

"זה לא גריזמן מול רונאלדו, זה צרפת מול פורטוגל", הזכיר בלייז מאטווידי וטוב שעשה כך.

גמר יורו 2016 הוא עולם ומלואו - הזדמנות לתואר פורטוגלי ראשון אי פעם או לזכייה נוספת של צרפת בביתה. זה מפגש בין כמה מהשחקנים הטובים בעולם ובין שני מאמנים מצוינים, שעשו את כל מה שצריך כדי שנבחרתם תהיה הערב בסטאד דה פראנס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו