הפוסט של גידי אורשר גזעני, חד וחלק

הפוסט של גידי אורשרהשם ללעג את "היללנים המזרחיים" גזעני. חד וחלק. אך אפילו היה מצליח לגייס לעצמו סניגור ציבורי גדוש בתירוצים שהם בבחינת כף זכות לדבריו, המזער הוא שכל אדם סביר רשאי לראות בפוסט שלו גזענות לשמה גם אם לא התכוון. זה מיותר.

ממשלות שונות ניסו לפתור את הבעיה העדתית במילים ובתקציבים, ולא הבינו כי היא כמו שן חולה. אי אפשר לסתום את החור בלי להקדים ולנקותו. ייתכן כי ניקוי שורש כזה יצמח בהדרגה מיישום מסקנות הוועדה בראשות המשורר ארז ביטון.

כיום ברור מה היתה הסטייה בשנים הגורליות. ההנהגה קיבלה החלטה היסטורית נכונה לא לסנן את העלייה ממרוקו ומעיראק. היא העריכה לתומה כי התערבות ברוח אשכנזית תשרת את העולים המזרחיים היטב ("תרנגול כפרות" של אלי עמיר). זו היתה שגיאה מהותית.

מפני שמאז העלייה מתימן ומעיראק, ואחר כך ממרוקו, עשתה החברה הישראלית רבות כדי לפתח את כור ההיתוך ביחסים בין העדות. אבל השלטון שבטח בכוונותיו הראויות - שלא הביאו בחשבון את המורשת ומבנה המשפחה - רצה לכפות על המרוקאים את מה שהוא חשב כי טוב בעבורם בלי לשאול לדעתם. מין סוג רוחני של חטיפת פעוטות ממורשתם.

ארז ביטון. הוועדה בראשותו היא צעד בכיוון הנכון

כאשר פרצו המהומות הראשונות בוואדי סאליב שבחיפה ב־1959, לא הבינה מפלגת השלטון מפא"י כי החזרת הסדר על כנו אינה מספקת. כמה שנים לאחר מכן שאלתי את השופטת שבפניה הובאו יוצאי מרוקו העצורים מדוע דיברה ביידיש עם התובע? הרי הם לא הבינו דבר? היא סילקה אותי מעל פניה. אבל מי היו האנשים שהתייצבו לצד המרוקאים שהתכתשו ברחוב? שלושה אשכנזים מובהקים כפרופ' ערי ז'בוטינסקי ועורכי הדין שמואל תמיר ואריה מרינסקי.

בסוגיה העדתית ניתן לומר כי במקור היתה אי ההבנה. מנגד, החיים מנפקים תיקון זוחל בקרב המשכילים ובעלי ההכנסה הנינוחה. קם דור, שהכעס על השמטת המורשת אינו עוד בדם ליבו אלא בהבנתו הצוננת. זה ראוי, אך לא מספיק. יש ספרות ענפה וחוכמה ופילוסופיה ושירה אדירה שמקורה ביהדות המזרח, שהרמב"ם ויהודה הלוי ושלום שבזי הם רק קצה הקרחון שלה, ואת אלה חובה לשלב בתודעה התרבותית של כלל ילדי ישראל.

לא כל המלצה ראויה. נכון נהג ביטון שסילק מתוכניתו הצעה להשתטחות על קברי צדיקים. גם האפליה המתקנת בייצוג מזרחיים במל"ג צריכה עיון נוסף. אך ביסודו של דבר נעשה צעד בכיוון הנכון.