חברי קיבוץ גבע שבצפון זוכים בשבועות האחרונים למחזה נדיר ומשעשע במיוחד – אחת מחברות הקיבוץ הוותיקות, ברנדה לנדס בת ה-75, מתרוצצת ברחבי משק על הקלנועית שלה, כשאליה מחובר דגל ענק של וויילס, ומזמרת בקולי קולות את המנון ארץ הולדתה.
ה"טירוף" שבו נמצאת ברנדה נובע כמובן ממשחקי היורו, והיום הגיע לשיאים חדשים לקראת משחק חצי הגמר שייערך הערב בין נבחרתה האהודה, "ה"סינדרלה" של המשחקים, לבין נבחרת פורטוגל.
"נולדתי בקרדיף ועליתי לארץ בגיל 24", מספרת ברנדה, "גדלתי בשכונה שבה נולד לא הרבה שנים אחרי כוכב הנבחרת שלנו גארת' בייל. אבא שלי היה מורה, והוא לימד בבית הספר שבו למד אבא של גארת' ואחר כך גם גארת' בעצמו. המשפחה שלי הכירה את משפחת בייל".
אהבתה של ברנדה לכדורגל לא נולדה במשחקי היורו הנוכחיים, אלא הרבה קודם לכן. ב-15 בינואר 1958, נערך בארץ משחק היסטורי בין וויילס לישראל במסגרת מוקדמות גביע העולם, שהיה הראשון משני משחקי פלייאוף על העלייה לטורניר גביע העולם, וישראל הפסידה בו 2-0.
"הייתי בכיתה י"ב והלכתי למשחק בקרדיף", משחזרת ברנדה, "כמובן שהייתי בעד ישראל, והמשחק היה מותח מאוד. רק אחרי שחודורוב השוער שבר את האף, והמשיך לשחק למרות הפציעה, הצליחו הוולשים להבקיע שני שערים. אני זוכרת שאוהדי וויילס שהגיעו למשחק התרשמו מאוד מהיכולת של ישראל ואפילו אמרו במבטא וולשי כבד 'היהודונים האלה משחקים לא רע בכלל...".
המשחק בין ישראל לוויילס בינואר 1958. ברנדה הייתה שם // מתוך ויקיפדיה
לגבי הדו קרב בין שני הכוכבים, גארת' בייל יקיר ליבה וחברו לריאל מדריד רונאלדו, אומרת ברנדה שהיא "בעד בייל כמובן, אבל מחבבת גם את רונאלדו, כי אני אוהדת של מנצ'סטר יונייטד. בכל מקרה, הערב בייל חייב להיות טוב יותר מרונאלדו כדי שננצח ונעשה היסטוריה".
רגע לפני שהיא נוסעת בקלנועית כדי לעשות את ההכנות האחרונות למשחק, מספיקה ברנדה לשאוג לעבר העוברים והשבים "גו וויילס!", ופוצחת שוב בשירת ההמנון. נקווה שזה יעזור לה ולנבחרתה בחצי הגמר הערב.
ברנדה, הקלנועית ודגל וויילס. "לתת לפורטוגלים השחצנים מכה בין השיניים" // צילום: אבשי בן יהודה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו