תצוגת תכלית. קהל מעודד, נבחרת מביסה, קהל הולך הביתה ומתכוננים למשחק הבא. המשפט הזה מופשט למדי, אבל הוא בא לתאר את הניצחון 2:5 של צרפת על איסלנד ברבע הגמר.
הנבחרת של דידייה דשאן היתה זקוקה בדיוק ל־90 דקות כאלה כדי לנער מעליה את הספקות לפני שיהיה מאוחר מדי, וכל המדינה התגייסה למען המשימה: האוהדים חרכו את הגרון בזמן המרסייז, השחקנים התחברו לאחת התצוגות המרשימות של הכחולים בשנים האחרונות, ובשריקת הסיום כולם אמרו יפה שלום ותודה והתפזרו לבתיהם. אחרי שנתיים של חוסר ודאות לגבי היכולת האמיתית של הנבחרת שלהם, האוהדים הצרפתים סוף סוף קיבלו את הגושפנקה שלפוטנציאל יש יכולת לממש את עצמו. מבחינתם, אפשר להתחיל: תביאו את גרמניה.
"כמעט מושלם". 45 הדקות הראשונות היו מושלמות, ורק בגלל 45 הדקות שהגיעו אחר כך התווספה המילה "כמעט". אפילו "ל'אקיפ" הקשוח הגדיר זאת כך בכותרת שלו - "כמעט מושלם". ההשעיה של אנגולו קאנטה והיריבה ההגנתית איפשרו לדידייה דשאן, לראשונה בטורניר, לשחרר את הרסן ולתת לנבחרת שלו לפרוש כנפיים. התוצאה היתה לא פחות ממרהיבה. גריזמן כבש ובישל, כך גם דימיטרי פאייט, כשמעל כולם היה מצטיין המשחק אוליבייה ז'ירו עם צמד ואולי גם בישול. "אני לא יודע אם נגעתי בכדור בגול של גריזמן, אני צריך לבדוק את הווידאו", אמר בסיום חלוצה של ארסנל. השער הזה הגיע אחרי 16, או 15 מסירות, תלוי בפסק הדין של ז'ירו.
פוגבה ומאטווידי, שהופקדו על הצד ההגנתי בקישור, תרמו את חלקם במערך הקבוצתי והוסיפו שער ובישול.
אפילו הבלם סמואל אומטיטי, במשחקו הראשון בהרכב, סיפק את שורת הסטטיסטיקה הבאה: 100% דיוק במסירות (75 מ־75), שבע הרחקות ושלושה תיקולים מוצלחים. בברצלונה בוודאי חיככו ידיים בהנאה.
שני השערים שספגה צרפת והעובדה שמנגד עמדה איסלנד משאירים מקום לדאגה וממתנים את האופוריה, אבל זה בדיוק מה שצרפת צריכה. כעת, נשאלת השאלה מה יעשה דשאן? האם יחזור למערך ההגנתי יותר או שינסה לתקוף גם את גרמניה הפצועה? "אני צריך לחשוב על זה", ענה לעיתונאים על השאלה הקשה; "אבל ברור לי שגם יואכים לב יעשה שינויים משלו".
פאייט מנשק לגריזמן את הנעל. השניים הפכו לקונצנזוס לאומי // צילום: אי.אף.פי
יש מחליף לבנזמה. אוליבייה ז'ירו לא אהב את החילוף שלו בדקה ה־60. במאזן שלו היה כבר צמד ומול האיסלנדים השבורים זו נראתה כמו הזדמנות מצוינת להתקדם במעלה טבלת הכובשים. רק אחרי שדשאן הסביר לו שכרטיס צהוב ישאיר אותו מחוץ לחצי הגמר הוא התיישב על הספסל ונרגע. חוסר הביטחון של חלוץ ארסנל מובן. מאז ערך את הופעת הבכורה במדים הלאומיים ב־2012 (עם גול מול גרמניה) קיים דיון ציבורי רחב אם ז'ירו טוב מספיק לחוד של נבחרת צרפת. התשובה אף פעם לא היתה חד־משמעית, בעיקר כי החלוץ בן ה־29 לא מצליח לשמור על יציבות. אותה בעיה באה לידי ביטוי בטורניר הנוכחי, שאותו פתח עם שער מול רומניה, לאחריו הגיע משחק חלש מול שווייץ, ספסול מול אלבניה ובישול בניצחון על אירלנד.
מול איסלנד, מי שהיה אמור להסתיר את חסרונו של קארים בנזמה סיפק תשובה מוחצת. מעמדת החלוץ המרכזי, התרומה של ז'ירו לנבחרת היא עצומה: היכולת להתמודד עם בלמים קשוחים ומשחק הגב המצוין שלו נותנים לצרפת אופציה כשהמשחק תקוע. התנועה שלו לאגפים פותחת את המרכז ומפנה את השטח לאנטואן גריזמן, כפי שקרה בשני המשחקים האחרונים. בכלל, שיתוף הפעולה בין השניים רק הולך ומשתפר עם הזמן. "הרבה זמן לא נהנינו ככה ממשחק, אנחנו צריכים לשים לב להגנה שלנו ולהגיע מוכנים למפגש מול גרמניה". גריזמן ופאייט הפכו בטורניר הזה לקונצנזוס לאומי, גם ז'ירו רוצה.
רבותיי, ההיסטוריה חוזרת. היריבות הגדולה בין צרפת לגרמניה תתחדש ביום חמישי בסטאד ולודרום, והצרפתים כבר הפעילו את מתג הנקמה. "הבנתי שלא ניצחנו אותם בטורניר גדול מאז 1958, ואני חושב שהגיע הזמן", הצהיר ז'ירו. חלוצה של ארסנל עוד לא נולד כשהראלד שומאכר התנגש בפטריק באטיסטון בחצי הגמר המיתולוגי של מונדיאל 1982 שהסתיים ב־3:3 ובניצחון גרמני בדו־קרב הפנדלים. הוא גם לא היה בעולם ארבע שנים אחר כך, אז שערים של אנדרס ברמה ורודי פלר שלחו את צרפת ופלאטיני הביתה באותו שלב. את האכזבה האחרונה לעומת זאת, הפסד 0:1 ברבע גמר המונדיאל בברזיל, ז'ירו זוכר היטב למרות שנכנס רק בדקה ה־85. "זה היה משחק צמוד והם ניצחו ממצב נייח. גם הפעם זה יכול להיות מוכרע על מהלך אחד, נקווה שהוא יהיה שלנו".
