אובאמה ספד לאלי ויזל: "קול המוסר בעולם"

"נשבעתי לאבי לא לשתוק כשאנשים סובלים ומושפלים. אנחנו חייבים לבחור צד ולהתערב, כי השתיקה מסייעת למתעלל". את המילים האלה אמר אלי ויזל לאחר קבלת פרס נובל לשלום ב־1986, וייתכן שהן משקפות יותר מכל את מסע חייו: מניצול שואה לאחד מהקולות הבולטים והאמיצים שידעה האנושות אחריה להנחלת זכר השואה ולמען שמירה על צלם אנוש. אתמול הלך ויזל לעולמו והוא בן 87.

"אנו נפרדים מאחד מגיבוריו של העם היהודי, נפיל אמיתי של האנושות כולה", מסר אתמול הנשיא ראובן ריבלין, "אלי ויזל גילם את נחישות הרוח האנושית, את היכולת לגבור על הרשע הנורא מכל ולחיות, כנגד כל הסיכויים. בחייו היה ללוחם כנגד השנאה באשר היא ועבור האדם, הנברא בצלם באשר הוא, ולמורה דרך עבור כולנו". ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר: "אלי, אמן המילים, נתן ביטוי באמצעות אישיותו יוצאת הדופן וספריו המרתקים, לניצחונה של הרוח האנושית על פני האכזריות והרוע. באפילת השואה שבה נספו אחינו ואחיותינו - ששת המיליונים - אלי ויזל שימש קרן אור ומופת של אנושיות המאמינה בטוב שבאדם. יצירתו העניפה של אלי אינה משקפת רק את מוראות השואה, אלא מייצגת תקווה ואופטימיות אל מול העלטה של אושוויץ. ירושלים, בירת הנצח של ישראל, סימלה בעיניו את יכולותינו להתרומם מבור תחתיות ולהגיע לפסגות חדשות".

ממחנה למחנה

ויזל, שנולד ב־1928 בסיגט (היום ברומניה), גדל בבית חרדי. בביתו דיברו רוב הזמן יידיש לצד גרמנית, הונגרית ורומנית. בילדותו היה מקורב לחסידות קרעטשניף. אביו, שלמה־אלישע, עודדו ללמוד עברית ולקרוא ספרות כללית, בעוד אימו דחפה אותו ללמוד תורה וחסידות.

אלי ויזל (דרגש אמצעי, שביעי מימין) עם שחרור מחנה בוכנוולד בגרמניה, בסיום מלחמת העולם השנייה // צילום: אי.פי

ב־1944 בעקבות פלישת הצבא הגרמני להונגריה הוקם גטו בסיגט, שבו רוכזו מרבית יהודי העיר, ובמאי אותה השנה החל גירושם לאושוויץ. בני משפחת ויזל היו ביניהם. אמו ואחותו נרצחו באושוויץ, בעוד אלי ואביו הועסקו בעבודת פרך במחנה אושוויץ 3. עם התקרבות הצבא האדום לאושוויץ, צורפו שלמה־אלישע ואלי לצעדת המוות לתוך גרמניה, למחנה בוכנוואלד. האב לא עמד בתלאות, ואילו אלי שרד במחנה את שלושת החודשים האחרונים של המלחמה. ב־11 באפריל 1945 שוחרר בידי בעלות הברית ועמו שתי אחיותיו הגדולות.

אחרי השואה, ויזל הועבר לבית יתומים בצרפת. הוא למד פילוסופיה בסורבון והפך לעיתונאי. ספרו "הלילה", המבוסס על זיכרונותיו ממחנות הריכוז, היה לאחד מספרי השואה הנמכרים בעולם. בשנות ה־50 עבר לניו יורק ופתח בפעילות נרחבת וענפה למען הנחלת זכר השואה. ב־1969 נישא לאסתר מריון רוז, שתירגמה את ספריו לאנגלית, ונולד להם בן אחד.

ויזל, שפירסם עשרות ספרים, קיבל ב־1986 את פרס נובל לשלום עבור פעילותו בראשות הוועדה הנשיאותית לזכר השואה, ובמהלך חייו הוענקו לו פרסים רבים נוספים ובהם מדליית החירות הנשיאותית האמריקנית (1992). ויזל השתתף בתיכנון הקמת מוזיאון השואה הלאומי של ארה"ב בוושינגטון הבירה וב־1993 זכה להדליק - לצד הנשיא דאז, ביל קלינטון - את אש התמיד באולם הזיכרון שבמוזיאון.

"לעולם לא עוד"

הנשיא לשעבר שמעון פרס, שהעניק לויזל את עיטור הנשיא ב־2013, מסר: "אלי ויזל הטביע חותמו על האנושות כולה בכך שתרם תרומה ייחודית להנצחת מורשת השואה ולהעברת מסר של שלום וכבוד בין בני האדם לעולם כולו. הוא עבר בחייו את הזוועות הקשות ביותר של האנושות וכששרד אותן בחר להקדיש את חייו להעביר את המסר: לעולם לא עוד". יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, מסר כי ויזל "זכה בצדק להערכה עצומה כמי שהשכיל להאדיר את שמו של העם היהודי וכמי שמתוך הסבל האישי שלו האיר את ייחודו ואת עוצמתו". ראש האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג מסר: "כניצול שואה שעבר את הנורא מכל הפכו ספריו, מחקריו, הגותו ופועלו לגלעד רוחני לנספי השואה ולקחיה וכך ייזכרו מדור לדור".

אלי ויזל עם נשיא ארה"ב ברקאובאמה וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל במחנה בוכנוולד, 2009 // צילום: איי.פי

"קול המוסר על תקופתנו"

"אלי ויזל היה קול המוסר של תקופתנו, ובאופנים רבים, המצפון של העולם", ספד נשיא ארה"ב ברק אובאמה, אמש (שבת), עם היוודע דבר פטירתו של אלי ויזל: "כמו מיליוני מעריצים בעולם, התוודעתי לראשונה לדבריו של ויזל בעקבות העדויות על הסבל שעבר במהלך השואה – רק מעצם היותו יהודי. התכבדתי, בענווה רבה, לומר שהוא היה חבר יקר".

"אלי ויזל היה לא רק משורדי השואה המוכרים בעולם, אלא גם מצבת זיכרון חיה ונושמת", המשיך אובאמה והוסיף: "אחרי שהלכנו לאורך הגדרות של מחנה בוכנוולד, לשם הובל בסוף מלחמת העולם השנייה ושם גם נספה אביו, אלי אמר לי מילים שלעולם לא אשכח – 'הזיכרון הוא עמלם הקדוש של כל בני האדם בעלי הכוונות הטובות'".

הנשיא אובאמה מעניק את המדליה הלאומית למדעי הרוח לאלי ויזל בשנת 2010 // צילום: איי.פי

נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, ספד גם הוא לחתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, ואמר כי ויזל היה "אדם אוניברסאלי", והזכיר את יחסיו המיוחדים של ויזל עם הרפובליקה הצרפתית, "בה למד אחרי המלחמה ובה פרסם את ספרו הראשון "לילה". צרפת מכבדת את זכרונו של הומניסט גדול, שהגן על השלום ללא לאות".

מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, אמר כי ויזל היה "אחד אחד הקולות הבולטים והמרתקים של הצדק, למען הזיכרון וללמידת הלקחים מתקופה אפלה ליצירת עתיד טוב יותר. הוא הציף את אחד הפרקים האפלים של האנושות - לא מתוך רצון לנקמה, אלא מרצון למגר את אש הקנאות והדעות הקדומות".

הלוויה בטקס פרטי

הלווייתו של ויזל תתקיים היום. הוא יובא למנוחות בטקס פרטי, בנוכחות בני משפחה וידידים.