האם ספרות יכולה להיכתב בכל מקום ובכל תנאי? האומנם בכוחו של הצייר לפרוץ את גבולות הסטודיו, הקנבס והמכחול? ומהי עינו של הקולנוען ללא המצלמה? דומה שהמעשה האמנותי לעיתים מתעלם בבוז מהצרכים הבסיסיים ומכלי העבודה הארציים שלהם זקוק היוצר. הגבול בין אמנות ואומנות תמיד טבל בהתנשאות; אין לך זמן לכתוב את רומן המופת שלך כי השכנים משפצים ומרעישים? ובכן, סרוואנטס כתב את "דון קיחוטה" בלי יד שמאל, על דרגש בתא המעצר בסביליה. קצת פרופורציות.
פרופורציות עומדות, על פניו, גם מאחורי "המשקיע האמריקאי" - רומן מהורהר מאת הסופר הגרמני יאן פטר ברמר, שעוסק במבוכתה של המטאפיזיקה כשהיא נתקלת בביורוקרטיה שיוצרים בני אנוש. אבל אלו רק פני השטח; מתחתם מסתעף לו דיוקן של אמן, על חוסר האונים, הכישורים והיכולת שלו, ועל הפסימיזם הרדיקלי שתוקף אותו בכל רגע שהיומיום הבנאלי מציב בפניו משוכות.
במרכז הרומן ניצב המספר, סופר מלנכולי, המחפש את הפריצה הראשונית בדרך לכתיבת הרומן החדש שלו. אלא שבעודו נכנס לתהליך המקודש של בהייה, תהייה, אי־שקט נפשי וחרדה קיומית הקודמים לכתיבה, הוא מופרע על ידי טלטלה נדל"נית: משקיע אמריקאי מסתורי, המדלג במהירות הסילון בין יבשות ורוכש נכסים בשלט רחוק, קונה את הבניין שבו גר הסופר עם אשתו ושני ילדיו. האקט הפתאומי מאיים על הנינוחות הדומסטית, המובנת מאליה, של המשפחה הברלינאית.
כריכת הספר (מודן/חרגול)
לפתע, לא רק "המשפט האבוד" שהסופר מנסה לשחזר מנבכי תודעתו - ובאמצעותו להניע את כתיבת הרומן לכדי תנופה ממשית - הוא זה שמטריד אותו, אלא אף תוגה שמלווה אותו בכל פעולה בסיסית במרחב המשותף של בניין המגורים: פגישה מקרית עם שכן, החלקת יד סתמית על המעקה בחדר המדרגות או היתקלות באב הבית החדש, שמונה על ידי המשקיע האמריקאי כדי להחליף את אב הבית הקודם, החביב ומשתף הפעולה.
המצב הבהיר והפשוט שבו משכים הסופר מדי בוקר לעמלו הולך ומתערפל; הוא עצמו שוקע באי־ודאות ובחיבוטים ספקולטיביים העושים שמות בנפשו. הממשיות הגופנית של הדירה - הטיח הגס בקיר הסלון, דיפון האמבטיה, מבנה שולחן העבודה המשמש אותו לכתיבה - כל אלה כמו מתחככים בו ומביטים בו, מאיימים עליו כאותו שרץ קפקאי הניצב חסר אונים מול סביבתו המוכרת.
ברמר מתאר תהליך של שקיעה מהירה, ובעטיו ניכרת מיומנותו הספרותית שמותחת את האבסורד לכדי קיצוניות: ככל שמפלס הפרנויה של הסופר גואה ויחסיו עם הסביבה - כולל אשתו וכלבו המנומנם - הופכים לחשדניים ומעיקים, כך משתכלל אופן תיאור תודעתו רוויות החרדה והאלכוהול. במשך עמודים לא מעטים הקוראים מבחינים בשיקוף חיצוני ופנימי של אדם חסר מנוחה. מחוות הגוף שלו אינסופיות וחוזרות על עצמן - הוא קופץ את אגרופיו, אוחז במצחו, פוקח עיניו ומביט לשמיים, נושם עמוק ומביט בכפות ידיו, מניח יד על חזהו וחש את הלמות ליבו. אין פיסקה שבה הוא לא בוחן, ממשש ואומד את גופו מזוויות שונות. כולו מחפש אחיזה, אך העוגנים האפשריים רק מתרחקים ממנו.
למעט אזכור אחד של ברלין כמקום התרחשות הרומן, ברמר ממקם את גיבורו בכל־עיר קוסמופוליטית. הפשט של "המשקיע האמריקאי" מציג, למעשה, זירה של יחסי כוחות, או יחסי לא־כוחות, בין האמן האינדיבידואל לבין הסביבה האורבנית הכללית שבה הוא פועל, מן החלל האינטימי של הדירה ועד לבר השכונתי - המרחק הרב ביותר שהמספר מסכים לגמוא.
אלא שיחסי הגומלין הללו אינם מוחלטים; המספר אינו לוקח חלק בחגיגה הברלינאית שמשווקת לכל דכפין בעשורים האחרונים. עיר של אמנים ובילויים? זה לא ניכר בעגמומיות הדירה שבה מייסר הסופר את נפשו. הוא אינו "המשוטט" המוכר, הגומע בעיניו את הרחוב. השיטוט האורבני בכתיבתו של ברמר אינו מן הפנים אל החוץ, אל מן הפנים אל הפנים. לכן אין לו צורך להפליג בתיאורי אקזוטיקה עירונית, ויותר מכך, הוא אינו מתייחס לברלין "האמיתית". ברלין של המספר ברומן זה נמצאת בכל מי שהדף הלבן והחלק מאיים עליו; בכל מי שצמתים ואפשרויות, העשויים להיטיב עימו אך גם עלולים להזיק לו, ממיטים עליו פחד משתק.
המורכבות הזו, כשהיא מגיעה בפתאומיות ומיוצגת בקוטביות, מערערת במהירות את נפשו של המספר ברומן. המשקיע האמריקאי שמשתלט על הבניין ומתחיל לשנות את פניו מתואר כדמות מסתורית שאינה מחזיקה בבית־קבע, ומבלה את רוב זמנה בטיסות טרנס־אטלנטיות בעקבות השקעות פוטנציאליות. הוא ההפך הגמור מה"אשרי יושבי ביתך" של הסופר המשתבלל, השרוע במטבח ובוחן סדקים בקיר.
זו זירת ניגודים בלתי ניתנת לגישור: מחד הקשר הקיומי של הסופר עם ביתו, כמי שמוכן "לכבול את עצמו לשולחן הכתיבה" ויסתפק גם ברבע חדר־עבודה כדי לא לשמוע את פטפוטיה של ידידתה של אשתו; ומאידך המשקיע הקר והעסקי, שפועל בשלט רחוק כיאה למשקיע "אמריקאי" - המקום שבו השוק החופשי הוא ערך, וסנטימנטליות היא שמורת טבע בהוליווד. ובכל זאת, המצב הפגיע של הסופר גורם לו לדון לכף זכות גם את הניגוד המוחלט אליו. הוא חוכך בדעתו לפנות למשקיע במכתב, ואף מהרהר: "אולי המשקיע האמריקאי אבוד שם למעלה במטוסו ממש כשם שהוא אבוד כאן למטה בדירתו?"
כתיבתו של ברמר מקרינה שלווה ונינוחות, אך מתחתיה רוחש מימד גרוטסקי תמידי. היא עולה בזהירות במדרגות של הקצנה נפשית וחוסר יכולת להתבטא ולארגן מחשבה סדורה. לתרגום של גדי גולדברג תפקיד חשוב בהמרת הנוכחות הזו לעברית, והוא עושה זאת במיומנות רבה.
המשקיע האמריקאי / יאן פטר ברמר, מגרמנית: גדי גולדברג; מודן/חרגול, 116 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו