אלון גל: איך להרחיב את המשפחה בלי להגדיל את החובות

בשיתוף ברק רום

בראש ובראשונה,טועןאלון גל– צריך להבדיל בין שני סוגי הוצאות, הוצאות חד פעמיות והוצאות שוטפות. נדבר רגע על ההוצאות החד פעמיות - הבעיה מתחילה עם הרשימות שמקבלים מהרשתות הגדולות. זו טעות צרכנית נוראית ללכת לקניות עם רשימות אלו.

חשוב להבין, זו רשימה שיווקית המתחשבת בצרכי הרשת הקמונעית לא פחות משהיא מתחשבת בצרכי ההורים החדשים… זה בסדר וזה טבעי, אך זו חובתנו לשמור על עצמנו.

אני ממליץ לשבת עם חברים טובים שיש להם ילדים קטנים מהתקופה האחרונה ולהכין איתם את הרשימות, הם יודעים מה באמת צריך ואילו סוגי רפידות ישארו עימכם ללא שום שימוש.

זאת ועוד, אנו מוציאים אלפי ועשרות אלפי שקלים בגלל חוסר ידע, חוסר הדרכה או מסרים שיווקיים שעובדים מצויין.

עגלה שעולה אלפי שקלים, מיטת תינוקות שעיצב פיליפ קרטייה ושידה מעץ ייחודי שכרתו רק אתמול, כל אלה לא הופכים אותנו להורים טובים יותר או את ילדנו למאושר יותר.

בירור קצר עם סביבתנו הקרובה יגלה לנו כי הורים בחובות שמיטת התינוק תקועה להם במחסן ומחפשים מה לעשות עם הלול והעגלה. אני בעצמי חילקתי בשלוש שנים האחרונות עגלות, נדנדות ועוד מיני כאלה ששימשו בביתי בדיוק יומיים וחצי, עד שהפנמתי - לא עוד!.

שלא לדבר על בגדי המלך המתיישנים. כל בגד שילדכם לובש בגיל הזה מתאים בדיוק.. חודשיים, אחרי כן מאבד משמעות או יכולת שימושית.

שורה תחתונה, בדרך כלל אנו הופכים הורים לילדים כאשר רוב חבריינו מסביב הופכים הורים גם הם, אז עם כל הכבוד למיטת התינוק או לעגלה שצריך אותה לכמה חודשים, אפשר גם לעשות החלפות בתוך החבר’ה ולחסוך כל כך הרבה כסף שצריך אותו.

לגבי הוצאות שוטפות, עם קצת מאמץ מגיעים להבדלי מחירים של מאות שקלים בחודש. יש חנויות ייעודיות, לדוגמא, באזורים כמו בני ברק, שבהן אותם חיתולים או תחליפי חלב יכולים לעלות בעשרות אחוזים פחות. אותו דבר בגדים - אפשר לקנות בגדים מעוצבים שעם כל הכבוד, זהים בדיוק לבגדים של בייבי משהו חסר מיתוג ובכלל, כל הג’ינסים האלו לבני שנתיים הם הרבה פחות נוחים להם מאיזה טרנינג. אני ממליץ להניע את האוטו ולעשות קניות מרוכזות, זה ממש כמו ההבדל בין סופר בעיר למחסני דיל מחוץ לעיר.

דרך אגב, הקניות האלו זה לא רק אצלנו ההורים, מהר מאד הילד גם רוצה עוד סוכריה ועוד מסטיק. בהקשר הזה יש לי סיפור אישי - בני הקטן רצה שאקנה לו משהו שהיה מעבר לתקציב. הסברתי לו שאם אקנה לו, הוא יצטרך לוותר על דבר אחר, כי ‘אבא מביא כסף מהעבודה וזה מספיק למספר מוגבל של דברים’. תגובתו המיידית וההגיונית של הילד הייתה ‘אז למה שלא תלך לעבודה ותביא עוד כסף?’. תשובתי הייתה שזה אפשרי כמובן, אבל אז אצטרך להיות יותר שעות בעבודה והוא יראה אותי פחות. בנקודה הזו אפשרתי לו להחליט אם הוא מוכן לוותר על זמן עם אבא בתמורה לעוד מכונית צעצוע. ואז בני אמר שהוא רוצה שאבא יביא כסף מהעבודה אבל שגם יישאר לו זמן לראות אותי. בקיצור, זה עדיין תלוי בנו ובמוכנות שלנו להתעמת ולתקשר…

עוד התלבטות היא חזרה לעבודה, לרוב זה של האם, מה לעשות… הרבה אימהות שואלות את עצמן האם כדאי להן לחזור לעבודה כשרוב השכר שהן משתכרות יממן שכר מטפלת או גן פרטי.

ראשית, כואב שכזו בעיה קיימת, המדינה צריכה לתמוך בהורים ולעודד אותם לחזור למעגל העבודה ולגבי תשובה, זו לא שאלה כלכלית בעיניי, זו שוב החלטה של התאמת המצוי לרצוי.

גם בסוגיה הזו, ישנם פתרונות יצירתיים אשר שווים חיסכון משמעותי. אני ממליץ להורים לנסות את “מעגל התמיכה”, במסגרת זו מתארגנים שלושה זוגות ותורמים כל אחד מספר שעות בייביסיטר שבועיות, בצורה זו ניתן לחסוך מאות שקלים וגם יותר, תוסיפו סבא וסבתא לתורנות וקיבלתם פיתרון כלכלי אמיתי.

אני נחרד פעמים רבות מהתרת הרסן הכלכלי שמלווה את הגדלת המשפחה, צריך רכב גדול יותר? מעולה! מוסיפים 30,000 ₪ בהלוואה וקונים מיני וואן. מי אמר? למה לא לנצל את הסיטואציה, למכור רכב משפחתי יקר, לחסל הלוואה ולרכוש רכב גדול מעט ותיק יותר וגם זול יותר מהקודם?, הרי ההוצאות השוטפות עומדות לתפוח משמעותית מה שמחייב צימצום והתייעלות ולא הגדלת החשיפה לאשראי מיותר.

בקיצור, אפשר גם אחרת, בהצלחה!

אלון גל.

בשיתוף ברק רום