במשך יותר משנתיים הזהירה הוועדה לעובדים זרים של הכנסת מפני השיטפון העצום של רבבות מסתננים מאפריקה המגיעים לישראל דרך מצרים, אבל עבר זמן רב עד שהגורמים האחראים הבינו את חומרת הבעיה. בניית הגדר לאורך הגבול עם מצרים התעכבה, ורק בשבוע שעבר אישרה הממשלה סוף סוף כמה החלטות חשובות שתכליתן להיאבק בתופעה המסוכנת הזו, על ידי הטלת קנסות כבדים על מעסיקים, הקמת מתקן כליאה רב מימדים למסתננים והאצת בניית הגדר.
ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) מהאיחוד הלאומי, ששימש עד לפני חודשים ספורים יו"ר הוועדה, העלה את הנושא על כל במה אפשרית מאז נכנס לתפקידו במארס 2009. הוא שיגר עשרות מכתבים ופניות וקיים עשרות דיונים, פגישות וסיורים בשטח, עד שבממשלה פתחו את העיניים. הוא אף פנה לראש הממשלה ולשר האוצר, הגיש הצעת חוק להקמת הגדר, ערך סיור לאורך הגבול ונפגש עם קציני צה"ל, אבל ההיענות לדבריו היתה איטית ומאוחרת.
כבר באוקטובר 2009 ציין כ"ץ במכתב ששיגר לנתניהו כי בסיור שערך עם חברי הוועדה לאורך הגבול עם מצרים "התבררו עובדות מדאיגות ביותר. למשל, התברר לנו כי מיליון אזרחים זרים מאפריקה ממתינים בסיני כדי להיכנס לישראל. מדובר בבעיה קיומית-אסטרטגית לישראל. בחודשים האחרונים אני ממלא את רוב זמני כדי שתבוצע התוכנית 'שעון חול', שמהותה העמדת מכשול וגדר בגבול... כל עיכוב ביורוקרטי עלול לגרום לישראל נזק מצטבר שאחריתו מי ישורנה".
חודשיים לאחר מכן (בדצמבר 2009) הניח כ"ץ על שולחן הכנסת הצעת חוק להקמת גדר ביטחון בין ישראל למצרים. הממשלה התנגדה להצעת החוק והסירה אותה ברוב גדול. במאי 2010 הוא שב ופנה לנתניהו והזהיר כי "מדובר בבעיה לאומית המכרסמת באושיות המדינה, פשוטו כמשמעו. ערים שלמות הולכות ומאבדות את צביונן, כגון אילת וערד. תל אביב בתוך שנים תכיל בקרבה, לפי הערכות צה"ל, 100 אלף אריתראים. הבעיה, לא רק שלא באה על פתרונה, אלא היא הולכת ומחריפה. לפי נתוני בכירי מפקדי צה"ל, מסתננים לארץ בכל חודש בין 1,200 ל-1,500 בני אדם... בכוונת תחילה אני מעלה את פנייתי על הכתב כדי שלא ייאמר אי פעם שלא התרעתי מפני האסון הכבד שעלול להתרחש חלילה אם לא תיעצר ההסתננות".
כ"ץ גם הגיש הצעת חוק להקמת מתקן כליאה למסתננים ומבקשי המקלט בקציעות, אולם גם הצעת חוק זו נדחתה על ידי הממשלה. הוא נפגש בנושאים אלה כמה פעמים עם שר האוצר יובל שטייניץ, אבל הדרג המקצועי במשרד התנגד לבניית הגדר ולהקמת מתקן הכליאה בשל ההוצאות הגדולות הכרוכות בכך.
חוסר יכולתה של הוועדה לעובדים זרים להשפיע בצורה נמרצת יותר על מדיניות הממשלה בנושא זה נובע במידה רבה ממעמדה. היא לא נחשבת כאחת הוועדות היוקרתיות בכנסת, וח"כים מעדיפים להיות חברים בוועדת חוץ וביטחון, ועדת הכספים, ועדת החוקה או הכלכלה ולא בוועדה לעובדים זרים. גם מספר המשתתפים בדיוניה אינו רב, ובדרך כלל נוכחים רק ח"כ כ"ץ וח"כ ניצן הורוביץ (מרצ), שלפני חודשים ספורים מונה ליו"ר הוועדה.
מה שמאפיין את הוועדה, מלבד הצורך התמידי שלה להילחם ולקבל הכרה, הוא השוני בתפיסת העולם בנוגע לעובדים הזרים בין כ"ץ להורוביץ. אמנם גם הורוביץ רואה חשיבות בהקמת הגדר לאורך גבול מצרים ומותח ביקורת על הממשלה שהחלה בבנייתה מאוחר מדי, אבל הוא מסרב לכנות את האלפים הנוהרים לישראל מאריתריאה ומצפון סודן "מסתננים" ומעדיף לקרוא להם "מבקשי עבודה". הוא אינו עושה הפרדה בין העובדים הזרים (מהפיליפינים, מסין ומתאילנד) לבין המסתננים מאפריקה, משום שכולם, לדבריו, מבקשי עבודה. "ההבדל היחיד בין העובדים הזרים שנוחתים ממטוסים בנתב"ג לבין מבקשי העבודה מאפריקה הוא שעל גבם של העובדים הזרים מרוויחות חברות כוח אדם הרבה מאוד כסף", אומר הורוביץ. "יש צביעות רבה בכל הנושא של מבקשי העבודה. שר הפנים אלי ישי הוא שיאן בהבאת עובדים זרים מהפיליפינים, מתאילנד, מסין וממדינות אחרות - ומצד שני הוא נלחם במסתננים".
הורוביץ מתנגד בתוקף לכליאתם של המסתננים ב"סהרונים" שבקציעות וטוען: "אין שום סיבה לכלוא אנשים שאינם בני גירוש". הוא גם נחרד מהמחשבה שהממשלה מתכננת הקמת מתקן כליאה ענק ל-11 אלף מסתננים. לעומת זאת הוא תומך בהטסתם של המסתננים לארצות מוצאם, בתנאי שהמהלך מתבצע בתיאום מלא איתם, וכבר נעשו כמה טיסות כאלה לדרום סודן במימון השגרירות הנוצרית וארגון הסעד היהודי "הייאס".
בינתיים, מסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת מציין כי הקמת מתקן השהייה החדש, שבו יוחזקו על פי התכנון 11 אלף מסתננים, נמצאת עדיין בשלב התכנון. בפברואר הגיש משרד האוצר בקשה לוועדה המשותפת לתקציב הביטחון לאשר תקציב של 25 מיליון שקלים לצורך תכנון המתקן, אולם הוועדה הודיעה כי לא תקיים דיון בבקשה כל עוד לא תקבל נתונים בדבר עלות הקמתו והעלות השנתית של תפעולו, המקור התקציבי להקמתו ואופן תפעולו. אישור הממשלה להקים את מתקן הכליאה עשוי להאיץ את התהליך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו