לי כיף תמרי, פליט הריאליטי 24/7, קיבל משהו שנראה כמו לייט נייט. תמרי, מגלומן בור ועילג, מארח בכל תוכנית את אנשי השעה - מיליונריות, פעילות מחאה וזמרים מזרחיים בדיוניים - לשיחה ריקה על שום דבר. אורי גוטליב, המגלם את תמרי, משחיל מדי פעם עקיצות חריפות כלפי תעשיית הטלוויזיה (שאלה לתמרי: "כשאתה היית תקוע בווילה של 24/7 מה היה הכי חסר לך-", "רייטינג"). הצוות שלו כישרוני ויצירתי (דינה סנדרסון, הכוונה אלייך), אבל התוצאה לא מתקרבת למימוש הפוטנציאל של תוכנית סאטירה בערוץ נישה, שאינה מחויבת לאיש, מלבד לאמת של עצמה. במקום שבו אפשר להעז, לבחון גבולות ולפרוץ מסגרות, גוטליב ואנשיו מסתפקים במחיאות הכפיים של צוות ההפקה. חבל. תמרי, דמות מתבקשת על רקע המצב (ע"ע: נעמה קיסרי, דנה רון ואלירז שדה), הוא איש שאין בו כלום. הוא לא יפה, לא שנון, לא חד ולא חכם. הוא אפס שחושב שהוא מלך. במקום לקחת את הדמות למחוזות הפרודיה והנונסנס, שידכו לגוטליב בכל תוכנית אורח אמיתי אחד שמוכר משהו - בדרך כלל את עצמו - לראיון יחצני מלוקק ונטול הומור (זה שגוטליב והאורח צוחקים לא אומר שקרה משהו מצחיק. להפך). שלל הדמויות המגיעות לאולפן מנסות להחיות את המסיבה. מופרכות, מטורפות ופרובוקטיביות - המ... בעיקר על הנייר - רובן לא מצליחות להרים את המורל. אמש היו אלו אבי עזרא ("דמות עממית") שכתש את "סברי מרנן" בעזרת טייפ שעליו צחוקים מוקלטים. כן כיכבו ראובנה ויעקובה, נובורישיות מזדקנות המארגנות מחאה, במקום לארגן לעצמן חיים. הסיכוי ש"קאמבק" תתרומם ותהפוך למשהו שהוא יותר מבידור דבילי זהה לסיכוי שפליטי ריאליטי יתחילו ללמוד משחק. למה להשקיע, אם אפשר שלא- * * * החוק של הארייט, HOT Family, 18:20 אחרי שנשבע שלא ייצור עוד דרמות משפטיות, שב דיוויד אי. קלי ("אלי מקביל"," בוסטון ליגל", "הפרקליטים") לבית המשפט. מה משך אותו לשם? לטענתו, יש עוד סיפורים שצריך לספר, ומי כמוהו יכול לספר את סיפורו של הגבר החף מפשע, היושב בכלא 25 שנים בגין רצח שלא ביצע - וייצא לחופשי 40 דקות מאוחר יותר, בזכות פרקליטתו המבריקה והנחושה. החידוש שמביא קלי טמון בדמות הגיבורה - אישה בת 60, אותה מגלמת זוכת האוסקר קתי בייטס. נשמע מבטיח, אבל בשורה התחתונה "החוק של הארייט" היא סידרת הליכונים קלאסית. אפשר לצפות בה, אבל רק תוך ביצוע פעולה אחרת. השיבוץ היומי שלו זכתה הסידרה מבטיח לכם שריפת קלוריות רצינית, בתנאי שתתמידו. קלי מצידו לא חורג מהנוסחה הקבועה שסיפקה לו ערימת פסלוני "אמי": שלוש עלילות בפרק, תמהיל של דמויות חזקות - היסטריות - נאיביות - בלונדינית עוצרת נשימה, מתח מובנה, פילוסופיה בגרוש ורומנטיקה קיטשית הלקוחה מאופרות סבון. קלי מספק את הסחורה. אם זו הפעם הראשונה שלכם, יש סיכוי שתתאהבו.
מגרש ביתי
