יום יום אני תולש מהלוח דף

הדרך למושב אליפלט שבגליל, בואכה ראש פינה וצפת, רצופה בכבישים שעוברים בימים אלה שיפוץ וסלילה מחדש. קצת כמו החיים של גילי ארגוב, שמנסה גם הוא לבנות את עצמו מחדש ולהיגמל, בפעם המי יודע כמה, מהסמים ששיבשו את מסלול חייו. דוד שלו אמנון, שאחראי עליו עכשיו ולא מניח לו לוותר, קורא לו "הנרקומן הכי קשה בארץ".

גילי הוא בנו היחיד של "המלך", זוהר ארגוב, אגדת המוסיקה המזרחית. בספטמבר הקרוב יחגוג 43. לא רבים האמינו שיגיע לגיל הזה. עד לפני ארבעה חודשים גם הוא לא האמין. תקופה ארוכה ביקש את נפשו למות, אמר שהוא "רוצה להפסיק להיות עול" על אמו, ברכה בת ה־62, שבביתה גר שנים ארוכות, בין ניסיונות הגמילה החוזרים ונשנים. עכשיו, בסיוע דודו, שהיה גם הוא מכור לסמים בעברו הרחוק, הוא מבקש הזדמנות נוספת. 

אנחנו נפגשים ביום שישי בבוקר באולפן ההקלטות של המפיק יוגב סמינה, שממנו נשקף נוף גלילי פסטורלי. גילי, בעיניים אדומות ובפנים סמוקות אחרי שינה, לא מדבר הרבה, בוהה בחלל האוויר בעיניים קרועות לרווחה. לוגם לאיטו מכוס הקפה שבידיו ומעשן בשרשרת.

הוא כאן כדי להקליט עם הזמר בן סנוף ("אם אשכחך ירושלים") סקיצה לדואט החדש "מצאתי דרך, לגלות את האור" (שם זמני). את המילים כתב צחי דדו, והן מספרות על אדם שמפלס את דרכו מהחושך החוצה: "טישטשתי צעדים בחול, תחושות אנושיות, קניתי שקרים עטופים בניירות/ אולי הכל היה מהר מדי, קניתי ומכרתי את חיי במזומן, מהר מאוד איבדתי עניין/ לאט־לאט למדתי לפרוח, להילחם ולא לברוח, להביט שוב בראי ולהשלים, עם הצל של עצמי/ לאט־לאט מצאתי אמונה שעלי שומרת, מקבלת את הטוב ואת הרע".

השירה מפגישה את הקול הגבוה והמלאכי של סנוף עם הצרידות הנמוכה של ארגוב, שאחרי כל השנים וכל הסמים עדיין נשאר בה משהו מרגש. וזה עובד. ככל שהם ממשיכים לשיר, כך הקול של ארגוב הולך ונפתח, עד שהוא מזכיר יותר מכל אחד אחר את אביו המנוח. ההקלטה הסופית נקבעה לסוף החודש, והשיר ייצא בעוד כמה שבועות, כך לפחות מתכנן סנוף, שמימן את ההקלטות בעצמו, כמתנה לארגוב.

מי שמימן את הגמילה של גילי הוא אייל גולן, מעריץ ותיק של האב המנוח זוהר. כ־150 אלף שקלים היקצו גולן ומנהלו בני פרץ לדוד אמנון כדי שיציל את חייו של אחיינו, שרק לפני ארבעה חודשים עוד צרך סמים בתחנה המרכזית בתל אביב ואמו ברכה התחננה על חייו בתקשורת. אמנון (57) לקח את גילי לצימר ב"אחוזת אסתר" שבמושב ספסופה, וכעבור חודש הם עברו לגור יחד ביחידת דיור פרטית, שהיקצה להם בביתו שבספסופה הבעלים של הצימר, מאיר אלמליח.

אמנון, שהשאיר בבית ברחובות אישה ושלושה בנים בני 18-15, דואג לגילי כמו אמא ואבא ביחד. הוא קונה עבורו, מבשל, מכבס, מנקה, דואג לטיפולים הרפואיים, לטיולים, לחדר כושר ובריכה, וכעת גם למוסיקה.

בהקלטת הדואט עם הזמר בן סנוף // צילום: אנצ'ו גוש

"גילי חי מיום ליום", הוא אומר, "הוא מעביר את היום בהאזנה למוסיקה במחשב, בצפייה בטלוויזיה ובפעילויות שאני מארגן לו - טיולים בנחלים בצפון, שחייה בבריכה של הקאנטרי ליד מירון והקלטות עם בן סנוף".

גילי: "הרבה אוכל רגיל, הרבה הרבה מתוקים, הרבה במבה וביסלי, הרבה מנוחה, בלי כדורים ותרופות כמעט בכלל, ברוך השם. הרבה מוסיקה, הרבה קפה, הרבה תה. קצת בריכה, קצת קאנטרי, קצת ספורט.

"אני מתחזק, טוב לי, אני שמח, מאושר. אני עושה כברת דרך ארוכה. מהיום הראשון לא היה לי קשה, הכל זרם חלק, ברוך השם. הכל עבר טוב, לא הרגשתי כאבים בכלל, לא כאבים, לא קריז. אני ישן, אוכל, שותה".

איך זה שלא כואב?

"הגוף שלי נפגע, כתוצאה מכל סוגי הסמים, מכל המינים שהייתי לוקח... הייתי אחד הנרקומנים, מסומם, מסטול ברחובות ואיכסה וגועל נפש, וכולם יודעים, נרקומן. אז הגוף פיתח סיבולת לכאב ולקריז ולכל התופעות המשונות והמוזרות האלה של קריזים, של כאבים. אני בעצם לא מרגיש כל כך כאב פיזי, אני רגיל לזה. לא מרגיש. אני לא כזה קשוח, אבל אני כבר רגיל".

בתהליך שאתה עובר עכשיו אתה מרגיש שאתה צריך את הסם? 

"לא, אני לא מרגיש ואסור לי, אסור לי. אין כאן צריך או לא צריך. אסור לי וזהו. אני נמצא במקום טוב, מתקדם וטוב לי".

מאיפה אמנון לקח אותך? איפה היית קודם?

"הייתי בבית עם אמא שלי. אמנון בא אלי הביתה עם דודה אביגיל וחבר טוב שלי, קובי. הייתי מפורק לאלף חלקים, מפורק לגורמים. ורק אז שמעתי על התרומה של אייל גולן, ושרוצים לקחת אותי למרכז גמילה בצפון". 

אמנון: "הידיעה שאייל גולן יממן את הגמילה של גילי יצאה לתקשורת עוד לפני שגילי עצמו ידע. פחדנו שהוא ייקח את הרגליים ויברח".

•     •     •     •

סדר היום שלו, לדבריו, "פשוט ומשעמם ומפגר ודבילי. מוסיקה, סרט פה, סרט שם. מתקשקשים בבית על שטויות כמו ילדים קטנים, עד לאלף עזאזל.

"ברוך השם, אני נמצא באולפן, לא משעמם לי, יש לי תעסוקה, יש לי מקום, אז מגניב, כיף, לא משעמם. ברוב הגמילות, בכל הפעמים, לא היה לי הרבה מה לעשות. הייתי קם בבוקר, קפה, טלוויזיה, מוסיקה, סתם, מטייל, הולך, לא היה לי כמעט כלום, רגיל. לא היה לי בשביל מה לקום, לא היה לי מה לעשות. לא היתה לי מוסיקה ושום כלום. ולא היו לי כוחות.

"ואז באה ההצעה של בן סנוף היקר, שאני מעריך אותו מאוד על הדואט החדש שלנו, על המתנה, ואני מתרגש, ממש מתרגש. כיף לי, אתה לא מבין עד כמה. יש לנו מוסיקה, שיר חדש, ובמה להתעסק, זה עושה לי טוב.

"אני כבר מת לשמוע את סוף העיבוד של השיר. בסוף החודש נעשה הקלטה סופית ואני כבר מת, אני כבר מתרגש לראות מה יהיה עם השיר, איך יוגב עשה את העיבוד, באיזה כלים הוא השתמש, לשמוע מה הבן אדם עשה עם השיר".

בעצם אף פעם לא הפסקת להיות זמר, תמיד היית זמר.

"כן", הוא עונה בקול חלש.

המוסיקה זה מה שמושך אותך עכשיו למעלה, ממלא אותך?

"אני לא מבין מה אתה אומר", הוא ממשיך בקול חלש.

אתה רוצה לחזור לשיר? להיגמל פעם אחת ולתמיד ולחזור לקריירה?

"על מה אתה מדבר?", הקול שלו נשבר, "זה מה שאנחנו עושים בדיוק עכשיו". 

"אתה רוצה להיות בריא ולעבוד, והמקצוע שלך זה זמר, אז זה מה שאתה עושה. אתה רוצה להתפרנס בכבוד", מתערב אמנון. 

"ברור, אחרת בשביל מה עובדים? בשביל להתפרנס", ממשיך גילי, "בשביל מה עובדים? ליופי? יש מישהו שעובד בחינם?"

•     •     •     •

חייהם של רבים מבני משפחת עורקבי (שם המשפחה המקורי של זוהר ושל אמנון) התנהלו בין השורות. זוהר היה הבכור מבין תשעה ילדים - ארבעה אחים וחמש אחיות - שמחציתם, לדברי אמנון, הסתבכו בסמים.

הקריירה של זוהר החלה ב־1977 ונמשכה כעשר שנים, עד מותו. הוא הסתחרר מההצלחה שנפלה עליו, ובשנת 1983, במהלך סיבוב הופעות בארה"ב, החל להשתמש בקראק ובסמים נוספים. 

את ברכה, אמו של גילי, הכיר זוהר כבר בגיל 15. בגיל 17 הם התחתנו, ומעט אחר כך, ב־1973, נולד בנם היחיד. הם התגרשו כשגילי היה בן 5, בתקופה שבה נכנס זוהר לכלא בפעם הראשונה באשמת אונס.

זוהר ארגוב. אבא בגיל 17 // צילום: לע"מ

גילי נשלח לפנימייה. אחד הזיכרונות החזקים שלו מאביו הוא מהיום שבו בא לבקר אותו, הפך לאטרקציה של הילדים ושיחק איתו כדורגל. ב־6 בנובמבר 1987 נפטר זוהר ארגוב בתא המעצר במשטרת ראשון לציון, לשם הובא לאחר שנחשד באונס. הוא היה בן 32.

כעבור שנתיים, בגיל 16, כבר הוציא גילי את אלבומו הראשון, "אבא שלי". האלבום כלל את הלהיט "מי המציא את המילה אהבה" ואת שיר הנושא "אבא שלי".

גם ארבעת האלבומים הנוספים שהוציא מאז מתכתבים באומץ עם הביוגרפיה המשפחתית וכוללים שירים כמו "מתגעגע לאבא" ו"לא נולדתי מלך", לצד ביצועים מחודשים לשירים של אביו כמו "עינייך החומות" ו"בעבר היו זמנים". הדמיון הרב לאביו סייע לו לזכות באהדתם של מעריצי "המלך", שראו בו קשר חי לאלילם שהלך לעולמו בטרם עת. 

וכמו אביו, גם גילי הסתחרר מההצלחה ונפל לסמים. אמנון לא ישכח את הנפילה, אחרי הקלטת האלבום "לא נולדתי מלך", לפני כ־13 שנה. "ביקשתי מננסי ברנדס, שהיה המפיק המוסיקלי, לסדר לנו וילה ברומניה, על צלע הר, כדי שנוכל להתבודד שם ולגמול את גילי", הוא משחזר, "נסענו לרומניה, הגענו לווילה על ההר, שלג בגובה מטר, וגם אם הוא רוצה אין לו לאן ללכת. אחרי שישה ימים ששמרתי עליו נרדמתי, והוא הזמין לעצמו מונית ונסע לחפש סמים".

בסוף 2003, לאחר התייעצות עם רב מקובל, החליט גילי לשנות את שמו ל"גיל", כסגולה להצלחה במלחמתו בסמים. תוך כדי תהליך ההתנקות החל לקדם אלבום חדש, ואף זכה לזוגיות חדשה: בחורף 2004 הציע ליעל צורף, חברתו דאז, נישואים לעיני צופי התוכנית "שישי בגאון" בערוץ הראשון. 

זמן קצר לאחר מכן הם עמדו מתחת לחופה, והביאו לעולם את בנם היחיד, אבל כעבור זמן קצר התגרשו. אחרי הגירושים הוא לא שמר על קשר עם בנו.

"זה עצוב לי, אבל לא היתה ברירה", אמר לי בעבר, "התרחקתי ממנו בגלל המצב שהייתי בו. לא רציתי שהוא יחווה את מה שאני חוויתי בילדות, בסביבה שגדלתי בה עם האבא והמשפחה".

לפני שנתיים השתתף גילי בעונה השלישית של "דה וויס", שם עבד עם המנטור אביב גפן ואף התקדם בשלבים. הוא ביצע בתוכנית את שירו של אביו, "עוד דקה את נעלמת" וכבש את לבבות הצופים והמנטורים. אבל מאוחר יותר נזרק ממנה, לאחר שלא התייצב לחזרה גנרלית וליום צילומים נוסף.

עם האם ברכה. "אחת הבעיות שלו זה הלבד, הבדידות. הוא כבר ילד גדול" // צילום: משה שי

בדיעבד התברר ששוב נפל לשימוש בסמים בתחנה המרכזית בתל אביב. כתבי פלילים דיווחו שהוא מקבץ נדבות, מנסה לגנוב מפיצוציות וישן מתחת לגשר. הוא תועד בווידאו כשהוא זרוק על מדרכות התחנה המרכזית, מנסה לשיר. חייו ניצלו כשאמנון ואמו ברכה לקחו אותו לגמילה בספסופה.

כיום הוא מנסה להתרחק מהימים הקשים ההם, וגם מהגדרות. "זמר, לא זמר, אני אוהב מוסיקה ולהתעסק עם מוסיקה. הבן של זוהר ארגוב, כל הכבוד לאבא, אני אוהב מוסיקה ויש לי עם מה להתעסק. וגם נרקומן כמו אבא, אבא נרקומן, בן של נרקומן, הכל טוב ויפה. יש בשביל מה לקום בבוקר, מתעסקים עם מוסיקה, מתקדמים, בריכה, קפה, תענוג". 

"בריא", מוסיף אמנון. 

"איזה בריא? הכל דפוק", מחייך גילי. 

אתה מאמין שהפעם אתה נגמל וזהו, וזה סופי? זה לא יחזור?

"אני מאמין בהרבה אלים", הוא אומר בחצי חיוך, "אני מאמין, מאמין וזהו. תודה לאל מרגיש, תודה לאל חי, מאמין".

•     •     •     •

ניכר עליו שהתהליך קשה לו. שנפשו סוערת. בהמשך, באמצע השיחה עם דודו אמנון, הוא יתפרץ: "אני לא מבטיח לכם. תקשיבו, אני לא מבטיח לכם כלום. תודה רבה לאייל גולן, תודה רבה לבני פרץ, תודה רבה לדוד אמנון היקר, בן סנוף, יוגב סמינה, ומי עוד?

"אני לא מבטיח לכם כלום. אל תצפו לכלום. אל תבקשו ממני הרבה, גם מוסיקלית לא יהיה לכם ממני הרבה. אני לא כזה בריא בשביל לתת לכם הרבה מוסיקה. אתם תקבלו כמה שאני יכול, וזהו. אנחנו עשינו עבודה, אלוהים עושה עבודה, אנחנו עובדים יחד, מתחזקים. זהו. זה מה שאנחנו נעשה, בלי הבטחות.

"לא, אל תצפו שאני אחזור, אין כזה דבר, לא קיים כזה דבר. יש זמן לבוא, עובדים, מתפרנסים. אפשר לחיות. לשבת בין ארבעה קירות בבית לשנה, לשנתיים. עשרים שנה, זה לא".

אז מה אתה מקווה שיקרה איתך?

"אין לי מושג".

יש משהו שאתה מתגעגע אליו?

"לא".

המשפחה? הילד? 

"הנה משפחה, כולם פה. באים, הולכים, נוסעים, חוזרים", הוא מחווה בידו על הנוכחים בחדר ההמתנה של האולפן, שבו יושבים דודו אמנון, בן סנוף, אמרגנו של סנוף והמפיק המוסיקלי של הדואט.

•     •     •     •

בפברואר 2013 נעצר גילי בחשד שהיכה את חברתו אז, בעת ששהו בדירת אמו ברכה בראשון לציון. השוטרים שהגיעו לדירה מצאו את החברה עם פנס כחול מעל העין. החברה סירבה להתלונן, גילי הכחיש שהיכה אותה, אבל מכיוון שכבר היה לו עבר פלילי, בעיקר מעבירות סמים ורכוש, מעצרו הוארך בשלושה ימים, שבסיומם שוחרר.

גילי, אתה חושב על דברים שקרו לך בעבר, זוכר אותם, או מנסה למחוק את הכל?

"אה, זיכרונות, זה סיפורים. סיפורים זה על הכיפאק, אני מנסה לעשות כאן משהו חדש, הסיפורים לא ממש עוזרים לי. זה לא מועיל כל החארטה בארטה שלכם, כל הסיפורים על אבא, סבתא, דודה, משפחה, אמא, ילד, זה לא עוזר לי. זה רק מזכיר לי שפה צריך לסדר ופה צריך לתקן, ואין לי כוחות.

"אני מתעסק עכשיו עם מוסיקה, לא משעמם לי. יש לי בשביל מה לקום בבוקר, לצאת מהבית. כל הסיפורים, כל האיכסה, כל הנרקומניות, זנות, פשע ודם, אין לי כוח בשביל הסיפורים האלה. נמאס לי, לא מעניין אותי. תן לי מוסיקה, חיים רגילים, תה, קפה, בריכה, לצחוק, וזהו. נמאס לי".

וכשאתה שר?

"תענוג, על הכיפאק. זה משחרר את האגרסיה. האולפנים, הבמות, זה נותן מקום להוציא רעלים, אגרסיות, עצבים, רגשות. זה אחלה מקום. לאמנים יש את הבמה לשחרר הרבה לחצים ומתחים. האולפנים, הבמות, הקהל, האהבה של הקהל, זה נותן הרבה ביטחון, מחמם את הלב ומרגש. וברוך השם אני נמצא במקום טוב, וכיף לי, אני מתקדם מצוין".

איזו מוסיקה אתה שומע?

"MTV, מזרחית, מוסיקה ערבית. אני אוהב מוסיקה בכלל, חולה מוסיקה, מוסיקה לנשמה".

שירים שלך אתה אוהב לשמוע?

"פחות".

שירים של אבא?

"בטח, איזו שאלה". 

אמנון: "לגילי אין בעיה לשיר כל שיר שהוא מתחבר אליו. לדוגמה, בחודש 11 (נובמבר), בעזרת השם, ניכנס לרצף של חזרות ונבנה לו מופע שבו הוא יארח ארבעה־חמישה זמרים, וכל הערב יוקדש לאבא שלו. זה 29 שנה לאבא שלו.

"כשימלאו 30 שנה, זה כבר יהיה משהו גרנדיוזי, שנשלב אותו עם משרד התרבות. זה כבר ציון דרך מאוד משמעותי. 29 שנה זה בשביל גילי מופע פתיחה - הנה אני כאן, הנה חזרתי, הנה אני בריא, הנה אני שר, הנה אני מארח את בן (סנוף) ואת זה וזה, והנה אני מקדיש את הערב הזה לאבא".

באולפן ההקלטות. "תן לי מוסיקה, חיים רגילים, תה, קפה, בריכה, לצחוק, וזהו" // צילום: אנצ'ו גוש - ג'יני

גילי, כל הזמן מדברים על אבא, אבל איפה אתה בתוך הסיפור הזה?

אמנון משיב במקומו. "יש את גילי, יש לו רפרטואר משלו, יש לו את הדמות שלו, את השירים שלו. יש לו ערב מלא משלו. אבל יהיה בלתי נמנע לא לשלב שירים של אבא שלו במופע יחיד שלו, אז מן הסתם הוא יהיה חייב לשלב שירים של אבא שלו, והוא ישתף עוד כמה זמרים.

"יהיו שירים שלו, שחלקם יהיו מחרוזות וחלקם שירים שקטים וכמה מקפיצים. בשקטים הוא אלוף עולם. אני רוצה לכתוב לו את השיר המקפיץ. 'מי המציא את המילה אהבה?' - לשם אני רוצה להגיע. לתת לו עוד שיר אחד שמקפיץ, שינוגן בכל האולמות, בכל החתונות. זה מה שאני רוצה שייצא ממני".

אי אפשר להבין את התהליך שעובר על גילי ארגוב מבלי להבין את החלק המרכזי שלוקח בו הדוד אמנון. "אני מרכז גמילה של איש אחד", הוא אומר, "לקחתי על עצמי את כל הטיפול, אני איתו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, באותו הבית, ישן איתו, דואג לו, עושה איתו הכל, אחד על אחד. זה אמור להימשך שנה, עד שגילי יעמוד על הרגליים.

"מכיוון שאני נקי כבר 20 שנה ומכיר את כל סדרות הטיפול, ואחרי אינספור הגמילות שעשיתי איתו בעבר, אני יודע שלגילי יש בעיה מאוד מורכבת. אף מרכז גמילה לא יחזיק אותו בכוח, כי אי אפשר. אין חוק כזה. הפירצה הזאת התאימה לו, כל פעם הוא ידע איך להתחמק. היה לו יותר כוח למשוך את עצמו לשלילי ולא לחיובי.

"חודש לפני שהבאתי אותו לפה, שמתי אותו במרכז גמילה, ובתוך 12 שעות הוא היה בחוץ. ואז הרמתי את הזעקה. אני ואמא שלו קיבלנו כל הזמן את הטלפונים, בואו תראו אותו ברחוב פה ובואו תראו אותו שם, ואת הסרטונים המגעילים שהעלו ליו־טיוב, כל מה שהוא עבר בשנים האחרונות, שהכל מתועד וכולם ראו אותו במצב קשה, מסומם, זרוק ומחוק. לא ידענו מה לעשות. יש לי עוד שני אחים מכורים שהם בכלא כתוצאה משימוש בסמים.

"אני גם אבא לשלושה ילדים ובעל, רוצים אותי בבית, ואין שם עכשיו כסף לאוכל, הבית שלי מפורק, אני קרוע לגזרים. אבל אני לא מוותר, אני פה. יצאתי מהבית ולא ידעתי מתי אני חוזר, עזבתי את העבודה שלי בצביעה של תחנות דלק. ביקשתי כסף מאייל גולן לשכר דירה, והוא נתן לי.

"בחודש הראשון היה צמוד אלינו מאבטח, שהייתי חייב אותו כדי שיחליף אותי כשאני ישן, וידאג שגילי לא יברח ולא יפגע בעצמו ולא ימרוד פתאום בטיפול. בהתחלה גילי היה עם חבישות ברגליים וטיפולים תרופתיים, שהוא קיבל ממשרד הבריאות ברמה מטורפת. מה שדפק פה את כל העסק מבחינה תחלואתית אצלו היו סמי הרחוב, ה'חגיגת' וה'נייס גאי' שלוקחים בחוץ".

"לא לקחתי נייס גאי", גילי מרים את הראש מסידור התפילה לשבת, שבו הוא קורא, "לקחתי חגיגת, קריסטל, טריפים, אלכוהול, חשיש, מה עוד? איזה סוגים של סמים יש? מאיפה שאפשר, לקחתי הכל מהכל. 'נייס גאי' לא אהבתי אף פעם. חגיגת? הייתי חולה חגיגת, מת על חגיגת. (פונה לאמנון) תסביר, תסביר להם, אתה פרופסור, תסביר להם".

"טוב שאנחנו צוחקים על זה", אומר אמנון, "חגיגת זה סם של פיצוציות, אבל אף אחד לא מבין כמה הוא גרוע. בתי חולים לחולי נפש מפוצצים בצעירים בגלל הסם הזה".

יש עדיין סכנה שהוא יחזור להשתמש? 

"סכנה תמיד יש, ברמה כזאת או אחרת, אצל כל מכור. גם אצלי, שאני נקי 20 שנה, ועם כל הידע שלי, יש את הסכנה. אני צריך לדעת איפה אני עוצר, אסור לי למעוד. במקרה של גילי הסכנה היא פי 10 מכל מכור אחר שנכנס לגמילה. הבעיה היא שהסם הפסיכוטי עושה עבודה פסיכוטית. התהליך הטיפולי מתחיל פיזי, ונגמר קריזי".

אין לך הכשרה רפואית.

"אין לי הכשרה רפואית, אבל יש לי ידע על מה שעברתי בגוף, ומה שעברתי כל החיים, ואיתו, עם אבא שלו, עם שני אחים בנוסף לזוהר, ועם 300 אלף מכורים שמסתובבים ברחובות. יש לי את הידע. אני לא צריך אישור או תעודה מאף אחד, לא צריך שיגידו לי איך מטפלים בגילי, אני יודע לעשות את העבודה".

•     •     •     •

בדומה לזוהר ולגילי, גם אמנון הריח את ההצלחה מקרוב. הוא נשר מהלימודים עוד לפני התיכון, אך גויס לסיירת מטכ"ל כנהג. "התחלתי שם כחייל מפקדה ויצאתי רמבו קטן. אם אתה יושב על ג'יפ ונכנס ללבנון ומעמיס שם כל מיני אנשים שמביאים אותם לתחקור בארץ, אז אתה יותר מנהג. אלה היו שלוש השנים הכי יפות שלי בחיים".

כשהוא השתחרר, אחיו היה בשיא ההצלחה. אמנון חי איתו את החיים הטובים של הבילויים, שאיתם באו גם הסמים. 15 שנה שרף עליהם, מתוכן 12 שנה בכלא. "כשזוהר מת, הייתי בכלא. אבל באפריל 1997 התנקיתי סופית. עברתי גמילה של חודש במרכז גמילה ברחובות, ואחר כך עוד שלושה חודשים במרכז יום לנפגעי סמים".

הוא הפך למרצה מבוקש למכורים ובני משפחותיהם, ביחידות צה"ל, בארגונים גדולים ואפילו בבתי ספר. לפני כעשור העלה מחזה בשם "בצל הזוהר" על חייו וחיי אחיו, שהטיל עליו צל ענקי. הוא גם הציע את עצמו לגלם את תפקיד זוהר במחזמר על חייו בתיאטרון הקאמרי לפני כמה שנים, אך נדחה, והסתפק בייעוץ להפקה.

השנה הפציע בריאליטי מוסיקלי, כשניסה להתקבל ל"כוכב הבא", שם ביצע את "איך הוא שר", שכתב דני רובס על זוהר, אבל לא הצליח להרים את המסך ונשר אחרי האודישן הראשון.

אמנון ארגוב. "גם אצלי, שאני נקי 20 שנה, ועם כל הידע שלי, יש את הסכנה" // צילום: אנצ'ו גוש - ג'יני

היום הוא מקדיש את חייו לגמילה של גילי. "אף אחד לא האמין שאני אמשוך איתו שבוע", הוא אומר, "חבר טוב של גילי, שבא לבקר אותו פה, אמר לי שהוא לא היה מחזיק איתו יומיים, כי גילי בן אדם קשה מאוד, כל הזמן נגד, נגד, נגד, ולא נותן לנשום. וזה מה שאני חוויתי.

"עברנו פה מסע, ואחרי הגמילה הפיזית, השלב הבא זה טיפול פסיכולוגי, נפשי, שזה חלק מהטיפול של נפגעי סמים. גילי חייב את זה, אחרת הוא לא יחזיק מעמד. חייבים להוציא ממנו את הצחוקים ואת הבדיחות, שיתחיל ליהנות.

"לאט־לאט נופלים לו האסימונים. לפני יומיים הוא הסכים לטיפול פסיכולוגי עם מאמן אישי, שיישב וידבר איתו אחד על אחד, בלי שאני אתערב. אני רוצה שהוא יוציא החוצה מהנפש את כל מה שמציק לו, ואז ייפתח לו החזה והוא באמת יוכל לצעוק לתוך המיקרופון. 

"יש לנו גילי חדש מבחינה פיזית, ועכשיו אנחנו צריכים גילי חדש מבחינה נפשית, ואחרי זה אנחנו צריכים גילי חדש מבחינת הבמה. עם טקסטים אחרים והופעה אחרת, לא סתם קלידן במועדון לילה. בזמן התהליך אמרו לי 'תביא אותו רק עם קלידן, וקח 10,000 שקל מזומן'. 

"בלחיצת כפתור אני מוציא אותו להופעה של 10,000 שקל, אבל זה יכול לרסק אותו. הוא לא יעמוד בזה נפשית. מה הוא צריך את כל ה'הולה הולה' של האלכוהול מסביב? זה לא בשבילו. כשהוא הבין שזה ככה, חתמנו על חוזה ניהול אישי". 

יהיו כאלה שלא יראו בעין יפה את העובדה שחתמת על חוזה עם מישהו שתלוי בך ונמצא בעיצומה של גמילה. 

"גילי ביקש את זה. הוא הבין שהתהליך רציני, ויש אנשים שמציקים בטלפון ורוצים שיבוא להופעות, והוא לא יודע מה לענות להם. אז אני רק הודף אותם. אני רואה את הביקוש וההתעניינות כלפיו. אמרתי לו שאני לא מוכן שיפריעו לו בגמילה.

"גילי שאל אם אחסום אותו, ואמרתי לו: 'אני לא חוסם אותך על שום דבר בריא'. אין לי בעיה שיקליט באולפן, אבל אין הופעות ומועדונים, כי הוא לא מספיק חזק וזה מה שירסק אותו. הציעו לו להופיע, ואני בכוונה לא לוקח, כי זה מה שירסק אותו. אני לא חוסם אותו מלדבר עם אנשים, הוא פוגש אנשים, כמו את בן סנוף, שאותו פגש ברחוב בצפת ויצא משם דואט במתנה.

"הלכנו על הסכם מסודר, שאני מנהל אותו. לפי ההסכם הוא חייב להישמע לי טיפולית ואמנותית, ובינתיים אני זה שמטפס על הקירות. מכאן ועד להגיד שאני עושה על זה כסף, זה מצחיק. אני רחוק מלהתגלגל עם גילי לכסף, יש עוד הרבה הרבה זמן.

"אם יש מישהו במדינה הזאת שמסוגל לנהל את גילי ארגוב כשהוא בריא ומכובד כאמן - שיבוא עכשיו, ואשאל אותו איפה הוא היה עד היום. אני מדבר על משהו גדול, על מרצדס, להביא לו משהו מכובד, במקום שהבחור יופיע במועדון ואחר כך יקבץ נדבות בכניסה לאותו מועדון. אסור שהוא יחזור למצב הזה. אני לא אתן.

"אני מסתכל קדימה, מדינה שלמה מחכה לו. תן לי שנה שהוא נקי ותראה. אבל עזוב עכשיו את המילה 'קריירה'. קודם כל חשוב לי שהוא יהיה בריא. אנחנו נמצאים בקרב מטורף. גילי יכול להתהפך עלי כל יום, לריב איתי פיזית על בקבוק בירה. הוא יכול לזרוק לי איזה קומפלימנט ורגע אחרי זה איזו קללה, אפילו בלי שיתכוון. אבל הכל בסדר, אנחנו פה מאהבה".

בסוף התהליך הוא יחזור לבית של אמא? אתה הרי לא תוכל לחיות איתו מעכשיו לנצח 24 שעות ביממה.

"אחת הבעיות שלו זה הלבד, הבדידות. הוא כבר ילד גדול, אז אמא שלו לא מפריעה לו, והוא בודד. אין לו אחים, אין לו אחיות. עד שיש לו חברה, היא משגעת אותו, ויש מספיק סיבות למריבות ונפילות. לי ולאשתי נפל האסימון שהוא פורח אצלנו בבית, עם הילדים. אשתי אמרה לי שהוא כל החיים לבד, אין לו בית ומשפחה, ואצלנו בבית הוא צוחק.

"אז הוא יכול לגור אצלי, גם אם אני אצטרך לקחת בית יותר גדול, ולו תהיה יחידה נפרדת והוא יישב איתנו, שלא יישב לאכול לבד. כי רק על הלבד הזה הוא יכול לטוס להשתמש, רק על זה".

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו