תסתכל בקנקן

בנאום התודה שלו בטקס הענקת פרס הבוקר היוקרתי, שבו זכה לאחרונה, הוסיף הסופר הבריטי ג'וליאן בארנס תודה מפתיעה גם למעצבת סוזן דין, שעבדה עימו במשך שנים ועיצבה גם את עטיפת ספרו האחרון, "The Sense of an Ending". הספר זיכה את בארנס בפרס החשוב, אחרי שנים ארוכות שבהן נחשב מועמד לזכייה אך חזר הביתה בידיים ריקות. הסופר המוערך המשיך ואמר כי העיצוב של דין הפך את הספר ל"אובייקט יפהפה", בעידן שבו הספרים הדיגיטליים הביאו לכך שכל הספרים נראים אותו הדבר.

דבריו של בארנס אינם מפתיעים. 2011 תיזכר בתור השנה שבה נמכרו לראשונה יותר ספרים דיגיטליים מאשר מודפסים בעולם. המציאות הזו הביאה מו"לים מרכזיים להשקיע משאבים רבים בעיצוב העטיפה כדי להפוך את הספר המודפס לאובייקט נחשק. אחרי הכל, כריכת הספר היא היתרון היחיד שיש לספר המודפס, אם לא מביאים בחשבון שיקולים רומנטיים ונוסטלגיים.

חשיבות הכריכה בעת האחרונה כה בולטת, עד שעיתונים מובילים ובהם "הניו יורק טיימס" ו"הגרדיאן", הקדישו לנושא כתבות מקיפות, והתייחסו לנאום של בארנס בתור רגע מכריע בתולדות הספר המודפס. ב"ניו יורק טיימס" הסבירו כי אלמנטים עיצוביים שהיו שמורים בעבר רק להוצאות מיוחדות ויקרות (שימוש בנייר מאיכות גבוהה או עיצוב כריכה דמוי עבודת יד, למשל), אפיינו ספרים רבים שיצאו השנה. "אם הספר האלקטרוני הוא במהותו עניין של נוחות", מסכמים ב"טיימס", "מו"לים רבים מבינים שהספר המודפס חייב לשמור על יופי מושך, כזה שמעורר בך עונג להחזיק בו, ולא רק לקרוא אותו".

מסטיבן קינג ועד ג'יי.זי

דוגמה בולטת בייחודיותה מהתקופה האחרונה היא העטיפה למהדורה האנגלית של הרומן החדש של הרוקי מורקמי, "1Q84". הרומן נע בהתמדה בין שני עולמות מקבילים, ולכן עוצבה עבורו עטיפה הבנויה משתי שכבות המונחות זו על זו, ודרכן מביטה אישה צעירה באופן המייצר תחושה מטרידה אצל הקורא.

את הדגש העיצובי הגובר אפשר למצוא לא רק בתחום הבדיון אלא במגוון רחב של ז'אנרים. כך, למשל, בספרו החדש "11/22/63", המשלב בין רצח קנדי לעלילת מדע בדיוני, כלל סטיבן קינג גם תצלומים. אפילו ג'יי.זי, אחד המוסיקאים העשירים בעולם, דאג להפוך את האוטוביוגרפיה שלו, "Decoded", לפריט לאספנים, כשהוציא אותה השנה במהדורה מחודשת שעליה מוטבע כתם רורשך נובורישי, ענקי ומוזהב.

המגמה הזו מאפיינת לא רק את השוק האמריקני. על פי כתבה שפורסמה לאחרונה ב"גרדיאן", עולה כי יותר ויותר מו"לים בבריטניה עוברים לתכנן את האסטרטגיה השיווקית שלהם סביב עיצוב הספר ולא סביב התוכן שלו. אפילו בהוצאה האיכותית פינגווין נשאבו לכך. ההוצאה הבריטית הוותיקה תוציא השנה מחדש 100 רומנים קלאסיים בעיצוב רטרו, במה שהיא מגדירה כ"מהדורה מיוחדת". בהודעה שפירסמה ההוצאה נכתב כי הסידרה תגרום לקורא "לרצות לאסוף ולחלוק, להעריץ ולאחוז".

ספין-דייטינג עם הקורא

ומה קורה בשוק הספרים בישראל? "בארץ המכירות הדיגיטליות עדיין לא מאיימות על הספרים המודפסים", מסבירה נגה אלבלך, עורכת בהוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרית פועלים. עם זאת, אלבלך אומרת כי "העטיפות חשובות לנו מאוד בגלל התחרות הקשה מול מאות הכותרים המודפסים האחרים שיוצאים בישראל. לפעמים העטיפה תהיה זו שתקבע אם הספר ייכנס למבצע ברשתות הספרים. במצב השוק הנוכחי, ספרים שלא נכנסים למבצע כמעט לא מוכרים. כך שאנחנו מנסים למצוא את שביל הזהב בין הצורך להיראות קומוניקטיביים לבין הצורך לשדר בעטיפה ייחודיות". ועדיין, היא מדגישה: "ההתלבטויות שלנו, העורכים, הן בראש ובראשונה ברמה התימטית - האם העטיפה מתארת את רוח הספר".

אלבלך מציינת לדוגמה את הספר "ילדה עם שיער מוזר" של דיוויד פוסטר וואלאס, שיצא השנה בספרית פועלים, ובו הציע לה המעצב תמיר להב-רדלמסר "עטיפה יפהפייה שבאופן מפתיע היתה כמו פרשנות של אחד הסיפורים, או ייצוג ויזואלי שלו. העטיפה, במקרה זה, הפכה בעיניי לחלק בלתי נפרד מהטקסט", היא אומרת.

יהודה דרי, שמעצב את סידרת "ספרייה לעם" של הוצאת עם עובד ועיצב אלבומי מופת רבים במוסיקה הישראלית, מסכים עם אלבלך ומספר כי "תמיד היתה שאיפה להגיע לעטיפה טובה. אני לא מרגיש לחץ חדש מצד ההוצאה בגלל שהספר הדיגיטלי נושף בעורפה".

עם זאת, דרי מעיד כי "כשקונה משוטט בחנות ומביט על עטיפות הספרים זה כמו ספין-דייטינג: אם הקונה התעכב במבט על הספר או הרים אותו, ולא רק בגלל שם הסופר, המעצב שיחק אותה. לשנייה הזאת המעצב כיוון. אם הקונה הופך כדי לקרוא בגב הספר את התקציר - זו נקודה נוספת למעצב. ואם הקורא נח לרגע וחוזר להביט בעטיפה - אז בכלל מגיע למעצב בונוס".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו