"מלאך" היא דרמת מתח ישראלית חזקה הסובלת מכמה פגמים. היא מכילה לא מעט רגעים מופרכים, מתחזה לאמריקנית באחרים, כורעת מעודף סימבוליות - והכי גרוע, מאכילה את הצופים בכפית, כאילו היו, נו, מלאכים של אמא. עם זאת, היא גם דרמה נוקבת ואמיצה, שנכנסת לטריטוריה שטרם דרכה בה יצירה מקורית ישראלית - רצח ילד - והיא צפויה ללחוץ חזק על בלוטת הזיכרון הקולקטיבי הישראלי - שלא שכח את תאיר ראדה, וגם לא את רוז פיזם - שמתגלה כמאוד ארוך בכל הנוגע למקרי רצח של ילדים חפים מפשע.
השאלה הראשונה שעולה מצפייה ב"מלאך של אמא" היא אם מישהו עוד מתיישב היום לצפות בסידרת טלוויזיה בלי לדעת במה מדובר. כלומר, מי המלאך ומי האמא. לחיצה על כפתור המידע משגרת לצופה הטרוד רק מסר מעורפל, לא חושפת יותר מדי. חכם. בתור צופה שקיבלה את המידע מראש היישר לווריד (הן מתוקף התפקיד והן מפאת סקרנות), הצפייה בפרק הבכורה היתה כרוכה בהמתנה מייסרת לרגע שבו המלאך ימות. כי ברור שהוא מוכרח למות, ועכשיו רק נשאר לגלות מתי בדיוק ואיך תתגלה הגופה. מכיוון שמדובר בדרמה דוברת עברית, הלב מתכווץ כשהרגע הזה באמת מגיע, באקורד הסיום של הפרק, כשכלב מאתר את גופתו של כפיר בן ה־7.
בחמש השנים האחרונות התמלא המרקע בדרמות שעוסקות ברצח של ילדים ("ברודצ'רץ'", "סודות ושקרים"). גם "מלאך" מצטרפת לז'אנר רצח ילד בעיירה קטנה (עיירה בורגנית מתקדמת, לא עיירת פיתוח חלילה), וגם היא תחשוף את הסודות של כולם, תמוטט משפחות ותאחד אחרות, ובדרך תספר סיפור אוניברסלי על טרגדיות משפחתיות ועל התמודדות עם אובדן. זה לא רק נשמע קשה, זה באמת הולך להיות שק של כאב ומלנכוליה.
סצנת הפתיחה, המתחזה לאמריקנית וצורמת בזיופה, מפגישה בין גיבורת הדרמה יעל (שרון שטרק המאופקת), פסיכולוגית של בית כלא, לבין האסיר הטרי שרון שגיא (אורי פפר המיוסר) שהרג את שני ילדיו. לא בדיוק חומר קל לעיכול. המפגש הטעון ביניהם נחשד כאירוע המחולל של העלילה, אבל הוא למעשה רק הרקע. האקספוזיציה מכסה את ההיכרות עם הדמויות המרכזיות - שרון, האם השלווה והבטוחה בעצמה; איתן, האב חמור הסבר שתכף יישבר לרסיסים; רפא, צעיר אתיופי מוקצה מהקהילה; והבלשית נעמה שדה הטרודה בענייניה האישיים.
הרצח יהפוך אותם לצלעות במשולש הבלשי השחוק, שבו יש קורבנות המחפשים צדק (או נקמה, או שניהם), חשוד המבקש להוכיח את חפותו ובלשית המנסה לגלות את האמת "בכל מחיר". מה שמעניק ל"מלאך" נקודות זכות הוא הבחירה הלא שגרתית בחשוד אתיופי. בני הקהילה שכיכבו בריאליטי נעדרו - במקרה או שלא - מהדרמות הישראליות. עכשיו מגיעים רפא ואמו ניגיסט, האתיופים המתקדמים והנאורים, כדי לטרוף את הקלפים.
קברניטי הטלוויזיה המסחרית מאמינים שאת הציבור צריך להצחיק. העם רוצה שעשועים, פאן, צחוקים. הסגידה לריאליטי ישראלי, עתירת קאטצ'־פרייז ומועשרת בקלוז־אפים על ישבנים, החלה בדיוק בנקודה שבה הקברניטים הבינו שדרמות הן עניין כבד ומבאס, ושכדאי להשקיע במקום שיעשה לצופים נעים בעין ושמח בנשמה.
"מלאך" עושה בדיוק הפוך. היא לא מצחיקה. יותר מזה, היא גם לא מנסה למצוא חן. למעט סצנת סקס יפהפייה אחת, "מלאך" עוסקת בסבל אנושי. היא מעמידה בשורה אחת את הסבל שחווים אלו הסובלים מגזענות, למול הסבל שחווים הסובלים ממוגבלויות ובני משפחותיהם (בעיירה מתגורר צעיר מוגבל הקשור גם הוא לרצח), למול הסבל הבלתי נתפס של הורים שאיבדו את ילדם. כולם סובלים - מאפליה, מקור לב, מאטימות - ו"מלאך" מגיעה כדי לפקוח את העיניים ולדרוש מכם שתביטו במציאות בפנים. נו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו