כמו שזה נראה עכשיו, השם אובאמה עשוי להפוך עם השנים לשם גנרי ולמילה נרדפת ל"לא ראיתי, לא שמעתי". עוד יבואו ימים וכל מי שלא יבין מאיפה נופלים עליו דברים, כל מי שמתעקש להאמין שזה בסך הכל גשם, מישהו יביט בו בחמלה ויגיד עליו שהוא חטף את האובאמה.
היו מקרים כאלה בעבר. הוליגאן, למשל, היה אמנם בסך הכל פרחח אירי, אבל הוא זכה לתרום את שמו לתופעת החוליגניזם; קוויזלינג, מצד שני, היה ראש ממשלת נורבגיה ששיתף פעולה עם הנאצים ושמו מסמל עד היום בוגדנות, מה שמלמד שתופעות כאלה אינן פוסחות על רמי המעלה.
אונן, תסלחו לי על הביטוי, היה דמות תנ"כית. אחד מבניו של יהודה היה אונן. ואם אני מרשה לעצמי חירות פרשנית, נדמה לי שמדובר היה בנער שהאמין כבר מקטנות שיום יבוא ושמו ייחקק בזיכרון הקולקטיבי, ואפילו ייגע באנשים. יום אחד יקראו על שמי משהו, סח אונן לעצמו. אם לא קמפוס אז לפחות כיכר, ואם לא כיכר אז, משהו. רק שלא היה לו מושג איך בדיוק זה יקרה ובאילו הקשרים.
לכל איש יש שם, ויכול להיות שאובאמה לגמרי בדרך לשם.
• • •
ימים חולפים מאז הטבח הנורא באורלנדו, אבל בעל הבית של החירות האנושית עדיין מחפש מילים עדינות כדי לעקוף את מה שלרוב האנושות כבר די ברור. מתוך התלבטות כמעט קונילמלית, הוא נמלך בדעתו אם רצח של עשרות חפים מפשע על ידי רוצח שידע היטב מה מניע אותו, ומי יריע לו, הוא אירוע שיפה לכנות אותו "טרור" או, אולי, בעצם, כשחושבים על זה, מדובר בלא יותר מסתם "פשע שנאה".
אבל דווקא מתוך שתיקת הכבשים המפוחדת הזאת, דווקא מבין המילים המכובסות והמגומגמות, עולה איזו הבנה צלולה. נשיא ארה"ב מעדיף ללכת על "פשע שנאה" כי הוא ביטוי נוח יותר לעיכול, והרבה פחות תובעני פוליטית. "פשע שנאה" הוא הגדרה אמורפית למקרה נקודתי, שלא אומר דבר על מה שמחוץ לו. סתם צירוף מקרים אומלל. מזל ביש.
Shit happens, כדבר הביטוי האנגלי החינני. יש שנאה בעולם, כמה מצער. ואנשים ששנאתם גברה על שיקול הדעת שלהם עושים דברים שמוטב היה להימנע מהם. הם קונים ספריי צבע ומטנפים קירות בסיסמאות מכוערות. הם צועקים דברים שהאוזן לא יכולה לסבול. ולפעמים הם גם לוקחים כלי נשק ויורים למוות וללא הבחנה בשניים, או בארבעה, או ב־50 איש. מאוד מזעזע, אבל לא אומר שום דבר למי שממש מעדיף שקט, ולא תובע שום דבר ממנהיגותו של מי שלא יכול לסבול שתובעים ממנו.
טרור זה כבר סיפור אחר לגמרי. אבל מכיוון שטוב לו לאובאמה להשליך את עצמו לכבשן האש ובלבד שלא להגיד משהו על הקשר של כל זה לאיסלאם הקיצוני, יוצא שהשתיקה שלו אומרת את הדברים המפורשים ביותר. כי כרגע, להגיד "טרור" פירושו להגיד "טרור איסלאמי". לא צריך לפרט.
לכל איש יש שם, כמו שאמרנו, וגם לכל דת, או אסכולה, או שיטה פוליטית יש שם ומוניטין. וכן, ייתכן שזה העונש הכבד ביותר שמאיים על דת האיסלאם. יותר מכל מתקפת נגד, יותר מכל התבטאות מכלילה וקיצונית מצד שונאי ערבים, האיסלאם צריך להתמודד עם העובדה שרוב העולם חושב ש"אללה אכבר" איננה תפילה או הצהרת אמונים דתית, אלא קריאת קרב אכזרית ומצמררת.
רוב העולם שומע את שתי המילים המקודשות והעתיקות הללו, והוא לא רוצה לומר "אמן" אלא לנוס על נפשו למצוא מחסה. רוב העולם חושב שטרור הוא קיצור של "טרור איסלאמי", ולא מכיוון שכולם שטופים שנאה ודעות קדומות אלא מכיוון שלא כולנו אובאמה, והצטברות קריטית של מקרים גורמת בסופו של דבר לשינוי קריטי של הערכות מצב.
ארה"ב, כמו פאריס, מלקקת את פצעיה. אבל שתיהן ישרדו. אם דאעש, אל־קאעידה ושאר אינספור הארגונים מאיימים איום קיומי על מישהו - זה על האיסלאם עצמו.
• • •
למרות כל זאת, לאן שאני לא מסתכל אני רואה יהודים מאמינים וטובים שחלומם האולטימטיבי הוא לחזור על ההישגים המרשימים של האיסלאם. נמאס להם מפלורליזם. נמאס להם מחופש דת ופרשנות. הם רוצים את זה הרמטי, טוטאלי וכמה שיותר חמור.
חזון מהפכת הכשרות של "השגחה פרטית" והרב אהרון ליבוביץ ספג מכה ניצחת מבית המשפט העליון בשבוע שעבר. בציבור הרבני נשמעו תרועות שמחה, אבל לא ברור מי הרוויח מכל זה. כרגע אסור להציג "מצג של כשרות" אם אין לך תעודת הכשר חתומה על ידי הרבנות.
מעניין אם מישהו עומד לנקוט סנקציות גם נגד מסעדות חרדיות שלא מכירות ברבנות הציונית. מעניין גם מה יהיה השלב הבא? האם גם המילה "יהודי" תהפוך למותג רשום של הרבנות? האם מותר יהיה בשנים הקרובות לערוך פסטיבלים של ספרות יהודית, מוסיקה יהודית או חוכמה יהודית גם בלי הכשר של הרבנות? (הכנסתם את שפינוזה?) ובכלל, האם לא למדנו משהו מן הדוגמה המוסלמית על הסכנה שבעוצמה ריכוזית חמורת סבר וחסרת סובלנות לקולות אחרים?
אין לי דבר נגד הרבנות הראשית, ואני יודע שבשנים האחרונות עושים שם מאמצים עילאיים לשפר את השירות ואת יחסי האנוש, וגם להתחבר יותר למציאות הישראלית. אבל בסופו של דבר, מדובר בגוף שרואה את עצמו מחויב לרבני הציבור הדתי.
ומה עם כל אותם ההמונים שלא מגדירים את עצמם דתיים, ולמעשה לא מגדירים את עצמם בכלל, אבל חשוב להם לאכול כשר? מה עם כל אלו שנוסעים בשבת כדי להגיע למקום שעושים בו קידוש, ומברכים בו על הלחם, ושרים זמירות ולא מערבבים בשר בחלב?
מדובר בהמונים. רבים בהרבה מן הציבור הדתי. הם אינם חילוניים כי לא כל מי שאיננו דתי הוא חילוני. כיוון שהם לא נופלים לתוך אחת המגירות הקיימות, הם מעולם לא נספרו ומעולם לא הקימו כאן מערכת חינוך או מפלגה, אבל למעשה הם אלו שכבר עשרות שנים מכריעים את הכף בקלפי וקובעים מי ישלוט ומי ייעלם מהמפה.
אם מסעדות שפתוחות בשבת לא יוכלו להציג את עצמן ככשרות, מילה חדשה כבר תימצא. לא יקראו לזה "כשר"? אז יקראו לזה "מטבח יהודי". "מטבח מסורתי". "מטבח של אמא" או "שומרי מטבח". החיים והתרבות יותר חזקים מכל פסיקת שופט, וגם אנשים מאוד מסורתיים מסוגלים, כשצריך, לשלוף מילה מחוץ למסורת.
shishabat@israelhayom.co.il(איור: עציון גואל)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו