אנשי ונצואלה לא מתנחמים, ובצדק, מהעובדה שהמשבר הפוליטי והכלכלי של מדינתם מעסיק מדינות רבות. תושבי המדינה, שהיתה בעברה עשירה מאוד, מודאגים יותר כמובן מהמחסור הקריטי במזון ובתרופות בסיסיות, מירידת מחירי הנפט ומהכרזותיו הדרמטיות של הנשיא ניקולאס מאדורו, המסוכסך עמוקות עם האופוזיציה ששולטת בפרלמנט.
ההוכחה האולטימטיבית למצב הגיעה עם פרסום הדו"ח הקשה של OEA (ארגון המדינות האמריקניות) שנועד להצדיק את הבקשה להשעיית ונצואלה מהארגון. "המשבר הפוליטי בוונצואלה דורש שינויים מיידיים בפעולות הממשלה", אמר מזכ"ל הארגון לואיס אלמגרו. לדבריו, "יש סכנה שהמדינה תיפול באופן מיידי למצב של אי־לגיטימיות". המסר נגד הנשיא מאדורו היה תקיף.
132 עמודי הדו"ח מטלטלים. אפשר להגדירם כמראה של המציאות העגומה: "מצבה של המדינה שבה נמצאות העתודות הכי גדולות של נפט קריטי מבחינה כלכלית, חברתית והומניטרית", אומר אלמגרו, "האינפלציה מוערכת ב־700 אחוזים, יש גירעון פיסקאלי של 17 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי וחוב חוץ בסך 130 מיליון דולר, שהם שש שנות ייצוא נפט".
כדי להבין את העימות הקיים היום בוונצואלה יש לחזור לשנות ה־50, עם שלטון הגנרל מרקוס פרס חימנס. אחריו הגיעו ארבעה עשורים של דמוקרטיה תחת שרביטה של ארה"ב, שהתבססה על שיטה קפיטליסטית חזקה. ב־1992 קבוצה של בכירים בצבא, שהונהגו על ידי הוגו צ'אבס, ניסו לבצע הפיכה ונכשלו. השינוי הגדול הגיע עם הניצחון של צ'אבס בבחירות ב־1998. שנה אחר כך הוא חתם על החוקה החדשה במה שנקרא "המהפכה הבוליבריאנית".
אין פלא שנאומים רבים של צ'אבס ואחר כך של בן טיפוחיו הלא כל כך מוצלח מאדורו, מלאים בציטוטים של סימון בוליבר. עם הכינוי "אל־ליברטדור" ("המשחרר"), הוא הפך לאחד האנשים הכי חשובים בהיסטוריה של אמריקה הלטינית. מאדורו שואף להיות כמו בוליבר, וכמו צ'אבס אוהב לכנות את האופוזיציה "אליטה בעד הקולוניאליזם".
אם הרעב ואי שביעות הרצון העממי השפיעו רבות על הצעירים המהפכנים של השמאל כדי להילחם נגד הממסד, עכשיו יורשיהם של מנהיגים אלה עלולים להימחק מההיסטוריה בגלל אותן סיבות.
מעבר למשבר הכלכלי העמוק ולמאבק האידיאולוגי, התרבותי והדמוגרפי, מדובר גם בתפיסה של האופן שבו צריכה ונצואלה להתנהל.
הימים האלה הם ימים קריטיים בוונצואלה. מצד אחד מתרחש עימות קשה ביותר בין שני גופים, שכל אחד מהם הגיע לצמרת בזכות הקלפיות. מצד שני, מתקיימים ניסיונות לדיאלוג. ומה בין לבין? העם סובל. האופוזיציה והממשלה מקיימות שיחות לא ישירות בתיווך נשיאים לשעבר מספרד (חוסה לואיס רודריגס ספאטרו), פנמה (מרטין טוריחוס) והרפובליקה הדומיניקנית (ליונל פרננדס), הכל כדי להוריד את מפלס המתח שהגיע לרמות בלתי מתקבלות על הדעת. למרות הניסיונות מחוץ למדינה, מבחינה פנימית - ההבדלים האידיאולוגיים והתשוקה של כל צד נראים כמעט בלתי אפשריים לגישור.
דרישות האופוזיציה ידועות: כיבוד החוקה, קיום הפרדת רשויות, עריכת משאל עם על כהונתו של הנשיא מאדורו וכמובן חופש לאסירים פוליטיים. אלמגרו עצמו אמר שמאדורו הוא "בוגד ורודן סוג ב'" אם אינו מסכים למשאל עם.
גם מנהיג האופוזיציה אנריקה קפרילס, שהתמודד בבחירות לנשיאות, דורש משאל עם. קפרילס, שמשמש מושל מחוז מירנדה, מזהיר ש"ונצואלה היא פצצה מתקתקת. אני חושש שהמצב ייצא משליטה. היינו רוצים שיהיה דיאלוג. מאדורו פועל כנשיא, אך גם כבעלים של החברה. הוא לא מבין שהוא מוכרח למסור דין וחשבון לבוחר".
קפרילס מוחה גם נגד הכרזתו של מאדורו על "מצב חירום" במדינה. "הבן של צ'אבס" הכריז על מצב חירום, שבמסגרתו הוא מקבל לידיו סמכויות לפרסם צווים מיוחדים למשך 60 יום. הנשיא סבור שהצו הזה יגן עליו מפני מה שהוא מגדיר "מלחמה כלכלית של חברות פרטיות ושל האופוזיציה כדי לערער את יציבות הממשלה".
מאדורו, אם כן, לא מתכוון לוותר. הוא מרגיש באופן אישי ועמוק שהוא הנבחר כדי להמשיך את דרכו של צ'אבס, למרות המצב הפנימי והפסד השמאל הרדיקלי בכמה מדינות באזור. אפילו חברו לשעבר, ומי שהיה הנשיא של אורוגוואי חוסה מוחיקה, לא התאפק ואמר כי "מאדורו משוגע כמו עז".
מעבר להכרזות הסוערות והקיצוניות, מדינה שבה העוני עלה כמעט ב־80 אחוזים ב־2015 ו־85.3 אחוזים מהתושבים סובלים מתת־תזונה, היא מדינה שצריכה שינוי חד. כיום, אם אתה תושב ונצואלה ואין לך כסף לשלם לבית חולים פרטי, דינך סבל. המחסור בתרופות ובציוד רפואי הגיע ל־80 אחוזים, בעוד היכולת לקבל מיטה בבתי החולים הציבוריים ירדה בכ־35 אחוזים. 70 אחוזים מבתי החולים שהיו מנוהלים על ידי רופאים קובנים סגרו את דלתותיהם.
בן ה־8 מת - והפך לסמל
אולם אלה רק מספרים קרים. השפעתם פחותה לעומת הסיפורים האנושיים, כמו זה של אוליבר סאנצ'ז בן ה־8 שמת מסרטן ב־24 במאי אחרי מסע מפרך בין בתי חולים בקראקס. חוסר במיטות, בציוד ובתרופות מיוחדות גרם לטרגדיה. תמונתו בהפגנה, עם שלט שבו נכתב "אני רוצה להבריא. שלום ובריאות", הפכה לסמל הזעם על המשבר העמוק. המקרה הטראגי של סאנצ'ז הפך לפופולרי מאוד גם ברשתות החברתיות, כשהאופוזיציה מאשימה את השלטון במצב הקשה שאליו הגיע.
והקללה ממשיכה בקצב מסחרר. הבעיות כבר אינן רק בגלל ידיהם האנושיות של הפוליטיקאים, אלא גם בגלל אמא טבע. תופעת "אל־ניניו" גרמה לבצורת קשה, שהשפיעה בין היתר בצורה שלילית על חלוקת אנרגיית החשמל. וירוס הזיקה, שעל פי הערכות כבר פגע בכ־400 תושבים בוונצואלה, מפחיד גם הוא.
אז מה צופן העתיד עבור המדינה הכה חשובה עבור יבשת אמריקה והעולם כולו, העומדת בפני כל מיני תסריטים, מאלימות ברחובות ועד אפילו הפיכה צבאית? בניגוד לרצונו של הנשיא המכהן מאדורו, גורלה של ונצואלה כבר לא רק בידיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו