בבודפשט האלגנטית חגגו ברחובות עד מאוחר. אבל בערים על הגבול האוסטרי, שבו חלק עצום מהאוכלוסייה מתפרנס כעובדי יום באוסטריה, כנראה אפילו יותר. אם שמחתי עבור מישהו אתמול בניצחון ההונגרי זה היה עבור גיורגי ספשי. שדר הרדיו ההונגרי־יהודי האגדי, מי ששידר לבני ארצו את הגמר העולמי הטרגי של 1954, אבל גם את הניצחון 3:6 על אנגליה והרבה ניצחונות גדולים של פושקש, הידגקוטי, פלוריאן אלברט והדורות האגדיים של הכדורגל ההונגרי.
פגשתי אותו פעם אחת לשיחה על גדולי הכדורגל היהודי - מגיולה מאנדי דרך בלה גוטמן וראיתי אותו לאחרונה במשחק שבו הונגריה הפסידה לשבדיה ב־2009. זלאטן איברהימוביץ' כבש שער ניצחון בתוספת הזמן שעל תוספת הזמן וספשי בחיוך מריר אמר שאולי כבר לא יראה את הונגריה בטורניר חשוב. מלודרמטיות יהודית־הונגרית במיטבה. לא הזדמנות אחרונה ולא נעליים. ספשי בן ה־94 עדיין עובד ברדיו פעם בשבוע ומוזכר בספר השיאים של גינס כמי שמשדר כבר 71 שנה - והונגריה לא רק בטורניר גדול אלא גם עם ניצחון ענק על השכנים הלא אהובים.
הונגריה היא באמת הנבחרת שישראלים יכולים לשאול את השאלה "למה הם ולא אנחנו". בניגוד לשמועות, השוער והטרנינג גאבור קיראיי לא היה עם פרנץ פושקש בקבוצת הילדים והסגל ההונגרי לאליפות אפילו פחות מרשים מזה של נבחרת ישראל.
שני המבקיעים אתמול אמנם רשומים בקבוצות גרמניות, אבל זולטן שטייבר שיחק רק שישה משחקים בליגה השנייה בנירנברג ואדם סלאי לא שיחק אפילו דקה אחת בהאנובר. 12 משחקני הסגל מגיעים מהליגה ההונגרית - 33 בדירוג אופ"א (הישראלית במקום ה־23).
הונגריה סיימה שלישית במונדיאל עד גיל 20 ב־2009, אבל מהנבחרת ההיא שיחק אתמול שחקן אחד - כריסטיאן נמת' - שאמנם היה אז רשום בליברפול, אבל מעולם לא שיחק בשורותיה ועם משחק בודד בבלקפול משחק כיום בקטאר. אז השאלה למה הונגריה ולא ישראל היא מסובכת אבל בכל זאת יש תשובה אחת. הונגריה קרסה לחלוטין כמעצמת כדורגל אבל היא לא קרסה כמעצמת ספורט. באולימפיאדת לונדון 2012 היתה המדינה המצליחה ביותר יחסית לגודלה.
שטוקר. הגיע לנבחרת ללא ניסיון באימון בוגרים // צילום: אי.פי.איי
אבל מה מביאות הצלחות בכדורמים, בכדוריד או בקייאקים לכדורגל? לטעמי, בשני אספקטים. ראשית, הבנת תהליכים מצליחים וסמכות המאמן. למאמן הגרמני ברנד שטורק אין שום ניסיון משמעותי באימון בוגרים. אנדי מולר, השחקן הגרמני הנפלא של שנות ה־90, עוזר לו. אבל המשמעת ההונגרית הנפלאה מול אוסטריה היתה המשך למשחקי ההצלבה מול נורבגיה.
איש לא פיקפק בניסיון שלו, במה שיש לו לתרום לשחקן ההונגרי. בהחלטות הרכב קיצוניות כמו להעדיף את סלאי על נמניה ניקוליץ', שמבקיע בצרורות בליגה הפולנית. בניגוד למאמנים זרים מפורסמים בסדרי גודל שהובאו לישראל - בטחו בו ונתנו לו לעבוד על פי אמונתו.
ושנית, התקשורת. אם אני משווה זאת לתגובות להגרלה הישראלית מול וויילס ובוסניה, שיש להן סגלים טובים בהרבה מישראל, התקשורת בהונגריה לא הגדירה את אוסטריה או איסלנד כחלשות. היא אמרה את האמת: שלהונגריה כנראה הסגל החלש באליפות. אפילו הסגלים של אלבניה או צפון אירלנד מרשימים יותר. מדינה שחוזרת מאולימפיאדות עם ארגזי מדליות לא מאדירה שחקנים מדרג של ליגות אירופיות משניות כאילו היו שחקנים בינלאומיים מהרמה האירופית האמיתית. כשבישראל יעריכו מאמנים ויריבים, גם לנו אולי יהיה סיכוי.
