בבוקר שאחרי הפיגוע הקטלני, מתחם שרונה היה אמור לחגוג שנה להיווסדו. אך במקום חגיגות, המאבטחים חזרו לתל אביב, הפחד חזר לכרך הגדול והתחושה היא שלמרות כל הפיגועים שהעיר הזו ראתה, הפיגוע בשרונה מרקט הוא מדרגה אחת מעל כל מה שהכירו.
וזה כולל הפיגועים הנוראיים ההם בדיזנגוף לפני כעשרים שנה. מעצור בנשק של אחד המחבלים ותושייה של שוטר אחד שמתגורר בבניין סמוך ומנע כניסה של אחד המחבלים אליו, מנע תרחיש של בני ערובה שהיה יכול להימשך שעות. הערנות האזרחית מנעה אירוע מהגדולים ביותר שידעה מדינת ישראל, והיא ידעה.
"אם הם היו מסתובבים כאן עם כלי נשק רציניים יותר, זה היה אירוע של 50 הרוגים לפחות", קובע אחד מעובדי בית הקפה "בנדיקט", הצמוד ל"מקס ברנר", שבו לפני פחות מ־12 שעות התבצע מעשה ההרג הנורא.
ועתה, בשיגרת החיים התל־אביבית המוכרת, אוכלים מקושקשת ושותים הפוך קטן. אבל משהו נסדק. תל אביב היתה ונשארה עיר חזקה שלא נשברת כל כך מהר, אבל יש פיגועים שמשנים את כיוון הזרימה. הפיגוע בשרונה מצריך חישוב מסלול מחדש.
"היה לו מבט קפוא"
מתחם שרונה לא ממש הצליח בשנה מיום הקמתו, כמו מעין מזל רע שפוקד את המקום. התל־אביבים כמעט שלא מבקרים בו, תושבי החוץ שמגיעים לבקר בו בסופי השבוע ממעטים לקנות ואת החנויות המרוויחות אפשר לספור על כף יד אחת. חנויות נסגרות בו חדשות לבקרים ותושבי הבניינים מנהלים מאבק משפטי מול חברת גינדי, שנדון בימים אלו בבית המשפט והגיע כבר לכל כלי התקשורת.
עיריית תל אביב אף היא חלק מהתביעה אבל מצד שני רוצה לראות את המתחם הזה מתרומם וממריא. במגדלים היוקרתיים מעל מתגוררים גם הרבה תושבי חוץ, אחד מהם הוא אלינור גסנוב, נספח התרבות הנורבגי, שלא הסתיר את הזעזוע שלו ומיהר לדווח לחבריו באוסלו: "זה קרה מטר מהבית שלי אבל אני בסדר, פיגוע טרור מזעזע".
זירת הירי במתחם. "חשבנו שאחרי הדקירות חזרנו לשיגרה, כנראה טעינו" // צילום: אי.פי.אי
רשתות הטלוויזיה הזרות שמגיעות למתחם מסקרות את האירוע בקווים המאפיינים אותן - הבריטים ממשיכים לדבר על תקרית ירי, האמריקנים דיברו על הסלמה שיכולה להוביל למלחמה, ואילו מגישי תוכניות הבוקר בעברית אולצו דווקא להתמודד עם אזרחים ישראלים שרצו "סלפי".
בבית הספר עירוני א' הסמוך התחושות מעורבות. ההורים מודים שיש ילדים שביקשו להישאר בבית, הורים אחרים ביקשו לא לשלוח את ילדיהם. בגני הילדים התמונה חמורה יותר. ניידות מפטרלות, שומרים דרוכים וגננות לחוצות. "חשבנו שאחרי הדקירות חזרנו לשיגרה, אבל כנראה שטעינו", אומרת ע', גננת בגן ילדים סמוך. "אני לא רוצה לחשוב מה מחכה לנו בקיץ הקרוב".
צינת הבוקר לא מעידה על השרב שייפול בקרוב על המתחם. גלי שישבה במסעדת מקס ברנר סיפרה על רגעי האימה, אלו שמנעו ממנה דקת שינה אחת לאורך כל הלילה: "מדובר באדם גבוה, הוא עמד והסתכל כשהוא עם הגב לדשא ועם הפנים לכיוון מסעדות בנדיקט ומקס ברנר. הוא ירה ירייה אחרי ירייה כשהוא מחכה ומכוון היטב".
היא מתארת את הדברים בצורה מוחשית, כאילו הדבר עדיין מתרחש מול עיניה. "היה לו מבט קפוא וקר רוח על פניו. כולם רצו בהיסטריה לכל הכיוונים, חלק נכנסו למסעדה והשאר התפזרו לכל עבר כשהם משאירים את חפציהם מאחור. אני השארתי את הכפכפים שלי על הרצפה ורצתי בטירוף יחפה לכיוון קניון עזריאלי. רצתי את כל הירידה הזו מבלי להסתכל בכלל אחורה, מבלי לקלוט שאני יחפה. אני עד עכשיו לא מבינה כל כך מה עשיתי, אבל ברחתי".
"אני מקווה שזו לא הסטמפה שגמרה את המתחם הזה", אומר בעל עסק שעסוק בפתיחה של החנות. "אומרים לי שדיזנגוף לא השתנה אחרי פיגועים, אבל פה זה לא דיזנגוף, עכשיו למקומות בלי אבטחה לא תהיה זכות קיום בתל אביב. פה אתה יכול להיכנס מכל מקום, כל הזמן זה במחשבה שיש פה כל כך הרבה כניסות והאבטחה היא רק לשוק עצמו. עכשיו מה יעשו?"
טל שרעבי, מלצר בבית הקפה בנדיקט שהגיע לעבודה ממש בזמן הפיגוע, מתחיל משמרת בוקר ואותות הלילה ניכרים על פניו. הוא משרת אנשים, אבל הכל על אוטומט: "אני, זאת אומרת אנחנו, חייבים לשמור על השיגרה. אנחנו מחזירים הכל, הגענו בבוקר, ניקינו את כתמי הדם שהיו, את הרצפה מהסימנים של המשטרה, אני מקווה שאנשים יבואו הנה ולא יפחדו לצאת מהבית כי זו השיגרה שלנו.
צוותים במקום הפיגוע. "לא ניתן למחבלים לעצור לנו את החיים" // צילום: GettyImages
"יש לנו בכל יום גם ככה פיגוע", מוסיף שרעבי, "אנחנו נאסוף את עצמנו בידיים ולא ניתן למחבלים לעצור לנו את החיים, אני לא אשאר בבית, אני אצא היום בערב לבלות. מה שקרה כאן זה דבר מזעזע, נרצח לנו לקוח במסעדה, המלצרים שהיו במשמרת עד עכשיו בטראומה, הם מזיעים ושותקים כל הלילה, אפילו המשפחה שלהם לא מצליחה בקושי לדבר איתם.
"שני מלצרים שלנו לקחו ילדים שהיו במסעדה לקומה מינוס אחת והחבאנו אותם איתנו עד 11 בלילה. עד חצות בכלל לא מצאנו את המארחת שלנו, לא הצלחנו לאתר את הצוות שלנו". שרעבי עוצר את דבריו. משפחה צעירה עם תינוקת נכנסת לבית הקפה: "אפשר לאכול ארוחת בוקר?"
"שרונה זה סמל של תל אביב וסמל של ישראל, ובזמן הקרוב הוא יהיה גם סמל לפיגועים", מדווחים בתקשורת הפלשתינית בבוקר שלמחרת. הרמיזה הזו, שלא מסתירה את השמחה הטמונה בתוכה, מתכתבת היטב עם מצב הרוח של משטרת ישראל.
במשטרה ובשב"כ החלו להתחקות אחר צעדיהם של המחבלים אשר יצאו ממעוז חמאס יטא, ואחת הסברות היא שהגיעו לבאר שבע, שם לקחו מונית עד רכבת ההגנה בתל אביב ומשם המשיכו ברגל למתחם שרונה. בכל העת הזו הם מסתירים את הנשק מתחת לחליפות. נשמעה גם הטענה שהם ניסו להיכנס למתחם השוק במקום אבל ראו שכדי להיכנס צריך לעבור בדיקה ביטחונית. הם ויתרו ונשארו לאכול במקס ברנר.
אבי נעים, ראש מועצת בית אריה ויושב ראש ועדת הביטחון במרכז השלטון המקומי, ממהר להעביר ווטסאפ לכתבים: "בעת ההחלטה לבטל את אבטחת המסעדות טענתי שמדובר בטעות, וכי ההמלצה לעשות זאת נגועה בחשיבה צרה. 3,000 מאבטחים חמושים שעברו הכשרה פוטרו מעבודתם בשל החלטה שגויה של 'המומחים' בתחום הטרור. היה מדובר באובדן מיידי של מערך אבטחה רחב בעל הכשרה מקצועית, לבוש מדים וחמוש אשר היווה גורם מרתיע ונסך ביטחון. מערך זה איפשר מתן מענה מבצעי מיידי הן במסעדות והן ברחובות ולמעשה היווה מכפיל כוח לגורמי הביטחון המוסמכים".
המאבטחים יחזרו עתה, על כך אין ספק. גם בעלי העסקים מסכימים בינם לבין עצמם שלא יחכו לשום הוראה מלמעלה אלא יעשו את זה כבר לקראת ערב המשחקים הראשון של אליפות אירופה בכדורגל שתחל הערב: "חכה מה מכינים לצרפתים שם", אומר נועם, אשר עובד באחת מחנויות הבגדים. לאט־לאט המתחם מתמלא באנשים. האם שרונה מרקט יהפוך דווקא ליעד שבו התושבים יגיעו להזדהות עם הקורבנות, ירצו להפיח חיים במתחם מתוך הזדהות? יש כאלו שמאמינים שכן. "מי שחושב שרק במתחם שרונה ייפגעו מהדברים הללו, לא מבין איפה הוא חי", מסביר אורן, בעל עסק ברחוב הארבעה: "למי יהיה עכשיו חשק לצאת, איזה תיירים יבואו הנה? כל תל אביב הולכת להיות שקטה מאוד בימים הקרובים".
"אתה יודע מה מדהים?" מספר גיא, מארח במקום בילוי ברחוב הארבעה, "שאיך שהם נראים הם עוברים אצלנו סלקציה בלי בעיה בכלל. חליפות בתל אביב זה כרטיס כניסה לכל מועדון, אוטומטית חושבים שאתה תייר. ואל תשכח שלבעלי מסעדות וברים אסור לערוך חיפוש גופני. אני רוצה להגיד לך שהם עם הלוק שלהם יכלו להיכנס לכל מקום שהם רצו".
"שליברמן יעמוד בדבריו"
הפרצופים המוכרים של המפגינים מימין ומשמאל מגיעים לאט־לאט, הבוקר לא מעניין אותם, הם יחכו לשמונה בערב למהדורות הפריים־טיים כדי להשיג את מטרתם, אבל בינתיים הם מעבירים מסרים לליברמן: "שיעמוד בדיבורים שלו ויהיה גבר, גם שרון גל אמר עכשיו ברדיו שאם הוא יהיה חלש ולא יעמוד במילים שלו הוא יתאכזב ממנו. גם אנחנו נתאכזב ממנו. אחרי הפיגוע בדיזנגוף הוא אמר למה מחכים, אז אנחנו שואלים אותו למה מחכים".
הפאניקה באחת המסעדות במתחם. "לא הורגים את תל אביב כל כך מהר"
הריטואל של הפיגועים חוזר בדיוק כמעט קבוע גם באמצע תל אביב וחמישים מטרים מהקריה, אבל ההתעקשות הזו שהפיגוע הזה ישנה את תל אביב ואולי גם את המדינה, בכל זאת לא מרפה. לאורך אבן גבירול הניידות מתחילות לייבב. חלק מהאנשים, בעיקר חיילים שמגיעים לעוד יום בקריה, אדישים למדי. אחרים מציצים למתחם. לאורך אבן גבירול עובדים שוהים בלתי חוקיים, בעת האחרונה המשטרה כאילו העלימה עין נוכח השקט היחסי בעיר, עתה המראות ברורים. חיפושים, עצורים וקנסות לבעלי העסקים. הסבלנות של העיר הסובלנית ביותר בישראל נגמרה יחד עם ארבעת ההרוגים של מתחם שרונה.
"לא הורגים את תל אביב כל כך מהר", מסביר מיכאל, שמתגורר באחד הבניינים מעל אזור הפיגוע. "אנחנו לא נכנעים לאף אחד, וגם אתמול בלילה, כשהיתה פה היסטריה, מייד אחר כך אנשים חזרו לחיות את החיים שלהם. אני זוכר את הפיגוע במלון סבוי לפני 40 שנה, וגם אז אמרו שנחצה קו אדום, אבל מאז ראינו שנחצו עוד ועוד קווים אדומים".
אחר כך מתחילים להגיע הפרטים על המחבלים והפרטים מתערבבים אלו באלו. עיסקת שליט, בן דוד שכבר ביצע פיגוע. ובסוף? בסוף זה מסתכם במשפט הכל כך ישראלי הזה: "צריך להיכנס באמ־אמא שלהם ולשרוף אותם בחיים, בוא נראה אותם גברים, את ליברמן ואת ביבי ואת כולם, להיכנס אל תוך הכפר". הדובר הוא אחמד יוסוף, עובד במתחם שרונה שקרובי משפחה שלו בילו במתחם בליל הפיגוע. "חבל על כל הדיבורים, זה הזמן למעשים", הוא קובע חד־משמעית וזוכה לאהדה של מספר אזרחים אשר עומדים מאחוריו.
אחת התושבות מנסה להגיד ש"הכל זה בגלל הכיבוש", אבל אפילו בצנטרום של תל אביב, נדמה שאף אחד לא מוכן להקשיב יותר לשום דבר. כמה מהר הידרדרו הדברים, כולם כולל כולם משמיעים רק קול אחד, אפילו בלב ליבה של האופוזיציה הארץ־ישראלית, לכל מה שמתרחש מעבר לגבולות הירקון.
לקראת הצהריים החום הכבד כבר מורגש במתחם. התחושה היא שתחילתו של הרמדאן מביאה עימה בשורות רעות לא רק לתל אביב אלא למזרח התיכון כולו. ימים של ציפייה ושל טקסטים שנכתבים בבוקר למחרת פיגוע ויכולים להיקרא כהיסטוריה רחוקה, כבר בחג השבועות, שקשה להאמין שיהיה חג שמח עבור תושבי המדינה הזו, שמי יודע מה צופן לה הקיץ הקרוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו