הפלישה הבריטית לצרפת החלה כבר בתחילת השבוע. חצי מיליון מתושבי האי יגיעו בימים הקרובים לערים המארחות, חלקם הגדול מבלי שרכשו כרטיסים, ורבים מהם יעשו את דרכם ב־16 ביוני לאיצטדיון פליקס בולאר בלאנס, שם אנגליה תפגוש את וויילס.
הצרפתים מתכוננים להגירה הבריטית כמו למבצע צבאי מול אויב עוין. בעלי הברים והמלונות בעיר הציורית הודיעו שלא ימכרו לאוהדים הבריטים אלכוהול. אל תדברו איתם על הכנסות ועסקים, הם בטוחים ש־20 פאבים קטנים לא יעמדו בלחץ של 100 אלף אוהדים צמאים. המשטרה תאסור על מכירת אלכוהול ברחובות ב־24 השעות שלפני המשחק, ותחייב את הקיוסקים למכור רק מים.
בעקבות כך, בכל האתרים הבריטיים פירסמו בימים האחרונים את "אזהרת המסע" הבאה: "?Puis j'avoir un verre d'eau, s'il vous-plait", שמשמעותה: "האם אני יכול לקבל כוס מים, בבקשה?"
"אני לא מעוניינת באוהדים האלה, הם רק שותים, נהיים אלימים ועושים צרות", אמרה ל"דיילי מייל" איזבל פרן, מנהלת מלון בוליירט הסמוך לאיצטדיון, "אני בכלל לא מבינה למה הם באים לפה אם אין להם כרטיסים".
הסיבה לפלישה ברורה לגמרי. לראשונה בהיסטוריה שלוש נבחרות בריטיות ייקחו חלק באליפות היבשת. כשמוסיפים לאנגליה, לצפון אירלנד ולוויילס את אירלנד, השכנה העצמאית, מקבלים ארבע נבחרות מהממלכה המאוחדת באותו טורניר גדול, דבר שלא קרה מאז גביע העולם ב־1958.
אפשר "להאשים בכך" את הרחבת הטורניר ל־24 נבחרות, אבל חוץ מאירלנד, שעלתה מהפלייאוף, שלוש האחרות עשו זאת מהמקומות הראשון או השני, וצפון אירלנד היתה הראשונה בתולדות הטורניר שהתחילה את המוקדמות בדרג החמישי וסיימה במקום הראשון. איך זה קרה? מה זה אומר? האם יש להן סיכוי? התשובות לפניכם.
בייל. "וויילס יכולה לזכות ביורו" // צילום: GettyImages
אנגליה: מקום ראשון במוקדמות, 10 ניצחונות בעשרה משחקים, מאזן שערים 3:31.
איך זה קרה? בצורה מרשימה מאוד יש להודות. הנבחרת של רוי הודג'סון הוגרלה לבית נוח יחסית וסיימה אותו במאזן מושלם. את הקמפיין הובילו וויין רוני, דני וולבק, תיאו וולקוט וג'ק ווילשר, אך הרבה השתנה מאז הניצחון על ליטא באוקטובר 2015.
ההצלחות של לסטר סיטי וטוטנהאם, לצד פציעות רבות, הובילו לתהליך לא מתוכנן של הצערה ורענון. דלה עלי, הארי קיין, אריק דייר וג'יימי וארדי תפסו מקום בהרכב והובילו את הנבחרת לניצחונות מרשימים גם במשחקי ההכנה. רגע השיא: ניצחון 2:3 על אלופת העולם גרמניה בברלין.
מה זה אומר? מבחינת האנגלים, העסק סגור, כרגיל - יורו 2016 שלהם. "אנחנו מגיעים לצרפת לקחת את הגביע", אמר בשבוע שעבר ראחים שטרלינג. "אני בטוח שאנחנו יכולים לעשות את זה", הוסיף הבלם ג'ון סטונס. פרשנים רבים במדינה כבר מנו את הסיבות לכך שהחבורה של הודג'סון אכן תעשה את זה, וגם בעולם יש כאלה שהשתכנעו.
האם יש להם סיכוי? בשנה שבה לסטר סיטי חוגגת, קשה לפסול את הנבחרת. עם זאת, חשוב להנמיך ציפיות, הרי זו לא הפעם הראשונה שאנגליה מרשימה במוקדמות. ליורו 2012 עלתה ללא הפסדים, אך הודחה ברבע הגמר מול ספרד. דבר דומה קרה בגביע העולמי בברזיל לפני שנתיים, אז זה הסתיים בהדחה כואבת בשלב הבתים.
צפון אירלנד: מקום ראשון במוקדמות, מאזן שערים 8:16.
איך זה קרה? אף אחד לא ממש יודע. עם מאמן אלמוני וסגל אפור, הצפון־אירים הדהימו כשסיימו בראש הבית המוקדם. הונגריה, רומניה, יוון, פינלנד ואיי פארו הם לא מאריות היבשת, אבל זה לא מוריד מההישג הנפלא. צפון אירלנד שיחקה כדורגל בריטי של פעם. היא כמעט לא החזיקה בכדור (45 אחוזים בממוצע), מיעטה לאיים על השער ובנתה על כדורים ארוכים לכיוון קייל לפרטי, חלוץ בירמינגהאם שכבש 7 מ־16 השערים של הנבחרת במוקדמות.
מה זה אומר? היסטוריה והיסטריה. הצפון־אירים הציעו להעניק למאמן מייקל אוניל תואר אבירות. "זה ההישג הגדול בתולדות הספורט במדינה", הכריז קארל פרמטון, שהיה בעברו אלוף העולם באיגרוף. במדינה שהוציאה את הגולפאי המחונן רורי מקלרוי, מדובר בהצהרה של ממש.
האם יש להם סיכוי? כמובן שלא, וזה לא מטריד אותם. מבחינתם, התהליך הוא העניין. היום הם זוכרים היטב שלפני כעשור, במוקדמות יורו 2004, הם ספרו 16 משחקים ללא ניצחון ועשרה רצופים מבלי לכבוש. שער של דיוויד הילי בהפסד 4:1 מול נורבגיה באותה שנה שבר בצורת של 1,298 דקות ללא שער. הם גם זוכרים רצף של 20 משחקי ידידות ללא ניצחון מ־2008 ועד השנה שעברה, שכלל כישלונות מול קטאר, מרוקו, מלטה ואלבניה. למרות הכל, מייקל אוניל קיבל הארכת חוזה וביטחון להמשיך בדרכו.
וויילס: מקום 2 במוקדמות, מאזן שערים 4:11.
איך זה קרה? בשתי מילים, גארת' בייל. שחקנה של ריאל מדריד כבש שבעה שערים ובישל שניים מבין ה־11 של נבחרתו במוקדמות. המאמן, כריס קולמן, היה חכם מספיק להבין את זה ובנה נבחרת הגנתית שכל מטרתה לשרת את השחקן הטוב ביותר במדינה.
מה זה אומר? כשהאדרנלין בגופו זורם במרץ, רגע אחרי הזכייה בליגת האלופות, אמר בייל: "וויילס יכולה לזכות ביורו". הפרשנים במדינה מדברים על ניצחון על אנגליה בשלב הבתים ורבע גמר גג. בשקט ובזהירות הם אומרים שעם בייל, הכל אפשרי.
האם יש להם סיכוי? קשה להאמין. הפעם האחרונה שבה שחקן סחף על גבו נבחרת לזכייה בתואר גדול היתה ב־1986, אבל בייל הוא לא מראדונה וויילס ממש לא ארגנטינה. לוולשים הרבה נקודות תורפה והם תלויים יותר מדי ביכולת של שחקן אחד. רבע גמר, כך נראה, יהיה הצלחה מסחררת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
