לפעמים קורה שאני מפספס משהו ממש טוב בתוך שיטפון המוסיקה הבלתי פוסק שמציף אותי בשנים האחרונות. אבל בדרך כלל כשזה קורה, אתה שומר את הפאשלה לעצמך. לא הפעם, אני לא יכול להרשות לעצמי שלא להמליץ על האמן הזה רק בגלל שלא הייתי מרוכז לפני כמה חודשים. השיר הראשון שלו יצא לפני שנה בדיוק, אלבום הבכורה שלו יצא בתחילת השנה, ועכשיו יוצא לו אי.פי חדש עם שישה שירים, אז מוטב מאוחר. בפעם הראשונה ששמעתי את שמו של ג'יימס בלייק זו היתה בהחלט הפתעה גדולה. במהלך נסיעת ערב, כשגלגלצ באוטו, נכנס פתאום לחלל שלי שיר מוזר, מין קינה נורא עצובה ויפה. "יש גבול לאהבה שלך", שר הזמר שלא הכרתי, בליווי מינימליסטי שכמעט לא נשמע, וכל כמה שניות המוסיקה נקטעה. בהתחלה עוד לא היה לי ברור שההפסקות האלה הן חלק מהשיר, וכשהגברתי את הווליום כדי להבין מה קורה, חטפתי מכת בסים בלתי צפויה, מין תדר נמוך שמרעיד את הרמקולים ומארגן לך מחדש את האיברים הפנימיים. "זה היה ג'יימס בלייק בלהיט שלו 'Limit To Your Love'", אמר הקריין, וההפתעה התעצמה מזה שהשיר הנורא לא שגרתי הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר ברשימות ההשמעה של ימינו, נחשב ללהיט שראוי להשמיע בשעות הפריים. איזה יופי. שמעתי, התפעלתי, והמשכתי הלאה. הפעם השנייה שבה שמעתי את שמו של ג'יימס בלייק היתה בשבילי מפתיעה לא פחות. בעת צילום ראיון עם אביתר בנאי דיברנו על מה שהוא שומע היום ומה מרגש אותו. ושוב עלה שמו של ג'יימס בלייק. בנאי הכיר את האלבום מהאינטרנט, לא את המוצר הפיזי, וההפתעה היתה שכשכבר השגתי את האלבום הנפלא הזה, גיליתי שיש דמיון בעטיפה בין אלבום הבכורה של אביתר בנאי (1997) לבין זה של ג'יימס בלייק (2011). תאמרו שזו סתם מקריות, אני טוען שיש בכך משהו מיסטי. הפעם השלישית היא זאת ששיכנעה אותי סופית לא לוותר. פתאום, משום מקום, שמעתי מישהו שר גירסה נפלאה לאחד השירים הכי יפים של ג'וני מיטשל "A Case Of You". גירסה צנועה, מינימליסטית, קורעת לב. כן, ניחשתם נכון. ג'יימס בלייק, וזה היה אחד השירים באי.פי החדש שלו. למרות שגם "Limit To Your Love" הוא בעצם קאבר לשיר של Feist, בלייק אינו זמר של גרסאות כיסוי, אלא יוצר מקורי ומרגש במוסיקליות שלו, בעיבודים המפתיעים, בעוצמת הרגש, בחוסר המודעות או האכפתיות למה ואיך "נכון" להישמע בימינו. מתי בפעם האחרונה יכולתם לומר משפט כזה על אמן חדש? וזוהי רק ההתחלה הוא בסך הכל בן 22, וכבר כמה שנים נחשב לאחד הכוחות הצעירים המעניינים בדאבסטפ. ביו-טיוב תמצאו קטעים שלו עוד מ-2009. שנה לאחר מכן אפילו היה לו להיט בתחום, אי.פי שנקרא "CMYK" שבו סימפל את הזמרות השחורות אליה וקליס ואת המפיק טימבלנד. כל אלה, לטעמי, היו רק חימום לאלבום הראשון שלו, שבו הוא מוסיף על הקטעים האינסטרומנטליים הדי מופשטים מילים ושירים והרבה רגש שעושה את כל ההבדל. בעיני הטהרנים הוא אולי בוגד במורשת הדאבסטאפ, אבל בעיניי הוא עושה משהו חדש ונהדר - מין קינה מודרנית, גוספל פרטי - אולי אלבום הבכורה הכי מרגש ששמעתי השנה. האי.פי החדש "Enough Thunder" מציג עוד שישה שירים מצוינים, ובהם הגירסה המדהימה לג'וני מיטשל. בלייק נהדר, וכל התוספות האלקטרוניות המפתיעות הן רק מעטפת לדבר האמיתי. יש לי הרגשה שזוהי רק התחלה של יחסים ארוכי טווח.
