אחרי 11 שנים שבהן שיחק בתיאטרון החאן בירושלים, החליט לירון ברנס (41) שהוא לוקח פסק זמן ממשחק ומתמסר למפעל האפייה המשפחתי. זה קרה לפני ארבע שנים. אבל נראה שחיידק הבמה לא באמת עוזב את החולים בו, ולאחר שנתיים של הימנעות ממשחק, התחיל ברנס לחזור לאור הזרקורים. בימים אלה הוא משחק בהצגה "השחקנית" בתיאטרון בית ליסין, ונראה שהתוכנית לעזוב את תחום המשחק נכשלה.
"השחקנית" הוא מחזה מאת גור קורן בבימויו של גלעד קמחי, שמתרחש בשנים של טרום הקמת המדינה. שחקנית מובטלת (נטע גרטי) נשלחת על ידי אחיה (נדב נייטס), לוחם אצ"ל, למשימה חשאית של פיתוי קצין בריטי (ברנס). רגע לפני שהיא מצליחה במשימה, היא מגלה שהקצין מחפש שחקנים צעירים לתיאטרון שהוא עומד להקים בפלשתינה, ונאלצת לגלם תפקיד כפול: האחד מול המחתרת, שרוצה את ראשו של הבריטי, והאחר מול הבריטי, שרוצה את ליבה.
לצורך התפקיד ב"השחקנית" סיגל לעצמו ברנס מבטא בריטי כבד. "נקודת המוצא שלי היתה שאני רוצה שהקהל ישאל את עצמו אם זה רכש זר שהביאו להצגה הזו או שזה שחקן ישראלי", הוא מספר, "ואנשים אכן פנו אלי אחרי ההצגה ושאלו אותי אם אני שחקן בריטי. אני חושב שזה הישג משמעותי".
למה עזבת את המשחק?
"עזבתי את החאן ב־2012 כדי להיכנס לעסק המשפחתי של אבי. ניהלתי את הקפה־מסעדה שלנו בחולון. העסק היה בקשיים, אני בן יחיד, ואבי הזדקק לעזרה. במקביל נולדה לי בת בכורה ב־2011 והרגשתי שעלי לעשות שינוי בחיים".
ככה לוותר על חיידק המשחק?
"היה מאוד לא קל. זו היתה אחת ההחלטות הקשות בחיי. כל עולמי היה התיאטרון. היתה לי התבלטות ארוכה, אבל החלטתי שאני נותן לעצמי שנתיים לראות אם זה טוב לי. הייתי יותר בבית וזה היה מאוד כיף, אבל הבמה היתה חסרה לי. דיגדג לי לחזור. אחרי שנתיים בלי משחק לקחתי תפקיד בהצגה 'הדלת ממול' של החאן. שילבתי עבודה בלילות בבית הקפה, וחזרות בימים. זה החזיר לי את התשוקה לבמה. אחר כך התקשרו אלי מתיאטרון בית ליסין והציעו לי תפקיד קטן בהצגה 'האבא' עם ששון גבאי, שנהייתה שלאגר, ואז הגיעה 'השחקנית'. עכשיו אני בפול טיים ג'וב בבית ליסין. חוץ מזה השתתפתי בסידרה 'בלתי הפיך' והצטלמתי לסרט של ערן קולירין שייצא בקרוב, 'מעבר להרים ולגבעות'".
ההפוגה עשתה לך טוב?
"אני רוצה להציע לכל שחקן לעשות סיבוב על משהו אחר בחיים שלו, לקבל פרספקטיבה, להתעסק בדברים שלא קשורים רק לתיאטרון ולמשחק. זה נותן פרופורציות ומחזיר את הרעב".