בכתב יד קטן וצפוף, שנדחס לדפים שנתלשו מתוך ספרים, כתב רון ארד מהשבי בלבנון למשפחתו, ובעיקר ליקרות לו מכל, רעייתו תמי ובתו יובל, שהיתה אז בת שנה ושלושה חודשים בלבד. 25 שנים אחרי, נחשף היומן שכתב בשבועות הראשונים בשבי. המכתבים המלאים ייחשפו ביום חמישי בערוץ 2 בתוכנית פתיחת העונה של "עובדה" בשידורי קשת. ב-1 בנובמבר 1986, שבועיים בלבד אחרי שנפל בשבי, כתב את מכתבו הראשון. "ועכשיו ליקרות לי מכל תמי ויובל: אני משתדל לשכוח אתכן כי כל זיכרון שהוא חונק את גרוני, אבל דעו לכן שאני אוהב אתכן וכנראה אתן הסיבה היחידה המונעת ממני לחשוב על הרע מכל... אני מבטיח לכן לפחות את הדברים הבאים: א. אני עוד אחזור. שנה? שנתיים- ב. לעולם ושוב לעולם לא אעזוב אתכן שנית, אפילו אם אצטרך להפסיק לטוס. ג. יהיה לנו בית חם ואוהב וטוב כפי שלא היה לנו מעולם". המכתבים האישיים חושפים את קשייו של רון בשבי, את געגועיו העזים הביתה וכוללים גם הפצרות ברעייתו לשכוח אותו ושיר מיוחד ליובל. בין השורות שתל רון גם סימנים למיקומו, בתקווה שאלה יכווינו אליו את כוחות החילוץ. במכתב השלישי מתוך החמישה, שנכתב ב-3 בנובמבר 1986, כתב: "אתמול חשבתי שאוכל להעביר לכם את מכתבי אבל זה לא יצא. זה עתה נכנס שומר לתא והפסקתי... נגמרו לי הניירות ואני תולש דפים מספרים באנגלית כדי לכתוב לכם". במכתב ללא תאריך כתב שוב לרעייתו. "היום בלילה חלמתי עלייך וזה היה נהדר. פשוט שנינו נפגשנו אחרי יום עבודה על הדשא ושוחחנו כרגיל, ופתאום הייתי שוב איתך. להתעורר מזה היה יותר קשה, תאמיני לי, אבל זה נתן לי מספר דקות של אושר". רון ארד נפל בשבי ארגון אמל ב-16 באוקטובר 1986. דפי היומן שלו נותרו בלבנון 22 שנים, וצילום שלהם הגיע לידי ישראל רק ב-2008, במסגרת העיסקה להשבת גופותיהם של אלדד רגב ואהוד (אודי) גולדווסר ז"ל. תמי זיהתה מייד שמדובר בכתב ידו של בעלה, אך בזמנו בחרה שלא לפרסם את המכתבים. רק כעת החליטה המשפחה לפרסמם במלואם, למעט שורות אישיות ספורות. באותה עיסקה הגיעו לידי ישראל גם שתי תמונות נוספות של רון, שבהן נראו כתפו השמאלית שמוטה וידו מוסתרת. תמונה נוספת צולמה על רקע כיתוב שבו שובצו מילים בפרסית, דבר שחיזק את ההשערה כי רון הועבר לאיראן. "השנה אנחנו מציינים 25 שנה לנפילתו בשבי של אבא שלי. אחרי כל כך הרבה זמן, היה חשוב למשפחה שלנו להזכיר שמאחורי התמונות יש בן אדם, יש את רון. ביומן השבי שלו הוא מדבר בפתיחות מלאה, מצמררת וכואבת, ואנחנו נותרנו ללא מילים", אמרה יובל, כיום בת 26. רונן מירב, חברו לקורס הטיס של רון, סיפר שאת היומנים הם ראו במפגש של הטייסת זמן קצר אחרי שהתקבלו בישראל. "לקבל את היומן באיחור כה רב הוא תזכורת צורבת לחבר שנשאר מאחור, וזה כואב וקשה ומוכיח לנו שהמשימה לא תמה". לאורך 25 שנות היעדרותו הגיעו לישראל רק שלושה מכתבים מרון, כולם באנגלית. היו אלה מכתבים פחות אישיים, שכללו מסרים שככל הנראה רצו השובים להעביר לישראל לצורך קידום עיסקה. בספטמבר 1987 נותק הקשר עימו, ובמאי 1988 אבד הקשר עימו לחלוטין. באמצע שנות ה-2000 הוגש דו"ח סודי לממשלה שלפיו קיים חשש שארד אינו בין החיים עוד, אך רה"מ דאז אריאל שרון החליט לדחות אותו. באותו דו"ח צוין כי ארד ככל הנראה הוחזק באיראן עד 1994. ב-2006 שידרה הטלוויזיה הלבנונית סרטון שצולם ככל הנראה ב-1988, ובו נראה רון משיב על שאלות קצרות של שוביו. מנכ"ל עמותת לחופש נולד, אלוף (מיל') אייל בן ראובן, מסר אמש כי "לצערי, זה רק מגביר את עוצמת הכישלון שלא הצלחנו אז בשנת 1988 להביא את רון חזרה הביתה".
יותר מחמש שנים אחרי שהטנק שלו הותקף, הוצאו רסיסים מגופו של גלעד שליט. מלווה בהוריו הגיע שליט ביום שישי בבוקר לביה"ח רמב"ם בחיפה, שם נותח בהצלחה על ידי פרופ' שלום שטהל, מנהל היחידה לכירורגיית כף יד. הניתוח בוצע בהרדמה מקומית, ובסיומו הוצאו שבעה רסיסים מהאמה ומהמרפק שלו. בתום הניתוח נותר שליט בביה"ח כמה שעות להתאוששות ולאחר מכן שב לביתו במצפה הילה.
דניאל סיריוטי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו