אינני בוחן כליות ולב ואין לי מושג מה חושב עכשיו השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, על התנהלות המפכ"ל, רוני אלשיך. אין לי מושג מה אומר ארדן בחדרי חדרים למקורבים אליו בכל פעם ששמו של אלשיך נקשר עם עוד החלטה תמוהה. אני יכול רק לנחש.
אבל ארדן לא טיפש, לא חירש, לא עיוור - הוא קורא נכון את המפה ואת השטח. הוא מבין משהו בתקשורת. הוא מזהה בעיות, כשלים, החלטות הזויות על פניהן, איוולת - הוא ודאי צובט את עצמו בכל פעם שהמשטרה בהנהגת אלשיך מסבכת את עצמה בשערורייה חדשה. הוא שואל את עצמו איך הסכמתי למנות אותו.
ההתחלה, צריך להודות, נראתה אחרת: כשהכתר של השוטר מספר אחת הונח על ראשו של אלשיך, עטור השבחים וההישגים משירותו בשב"כ, הוא מיהר לעשות שיעורי בית. הוא למד את הגוף הענק שבראשו הוצב, סימן נקודות חולשה, חיפש דרכים לשיפור הדימוי הבעייתי של משטרת ישראל.
הוא לא העלה בדעתו שבתוך כמה חודשים הוא בעצמו יהפוך לבעיה תדמיתית של ארגונו. לבעיה קשה, צריך להדגיש, לנזק מהלך.
הוא שידר נחישות, להבדיל מהאטימות שהוא משדר באחרונה; שכל ישר ולא החלטות תמוהות שגורמות להרמת גבה במקרה הטוב; רגישות לטוהר מידות ולא עצימת עיניים. אנשים תלו בו תקוות כי האמינו שהמשטרה זקוקה לטלטלה ואלשיך מסוגל לבצע אותה.
אלשיך הבין, למשל, שפרשת הניצבים שנזרקו מהמשטרה בגין הטרדות מיניות וחוסר שליטה ביצרים המיניים שלהם - מחייבת הצבת מסננת אמיתית; הוא הבין שהמסננת הזאת חסרה גם בשדה קוצים אחר: התרועעות של קצינים בכירים עם עבריינים ועם חברים של עבריינים, כאילו שהם לא צריכים להימצא משני צידי המתרס.
מערכת יחסים כזאת, הבין ודאי, מסוכנת ומשחיתה ועלולה להוביל לשיבוש חקירות רגישות ולהפיכת בכירי משטרה ל"שפוטים" של עבריינים. היא בית גידול של שמור לי ואשמור לך, של תן וקח, של טובות הנאה, של חדירת נוכלים ואנשי פשע למערכת המידע והעצבים של המשטרה. מה שקרה בפרשת עו"ד רונאל פישר - היה אמור לשמש לו תמרור אזהרה גדול.
השר ארדן. מתחרט על המינוי? // צילום: דודי ועקנין
ההחלטה החשובה המתבקשת שקיבל אלשיך כפועל יוצא משיעורי הבית שעשה: למיין היטב קצינים המועמדים לקידום - לבדוק אם נמנים עם חבריהם עבריינים ואנשי השוק האפור; האם הורשעו בעבר הקרוב והרחוק במעשים פליליים, האם היו נגועים בהטרדות מיניות ועוד ועוד. הוא קבע שמכאן ואילך יחתמו המועמדים לקידום על תצהירים ויישלחו לבדיקה במכונת אמת.
אלמנטרי, אלמנטרי, אלמנטרי, ובכל זאת זה לא נעשה קודם לכן. לא ניקו את האורווה לפני שהצחנה החריפה פרצה החוצה.
אלא שתקופה קצרה אחרי הצהרת הכוונות שלו - הצהרה שחוללה רעידת אדמה בארגון - אותת רוני אלשיך שגם אצלו מילים לחוד ומעשים לחוד. הוא קידם קצין שהורשע בהטרדות מיניות בהליך משמעתי לתפקיד בכיר בחו"ל, בעט בכוס החלב שרק לפני רגע מילא, ירק לציבור בפניו.
הוא ציפצף על הביקורת הציבורית שנמתחה עליו, לרבות זו של היועץ המשפטי לממשלה החדש, עו"ד אביחי מנדלבליט, והמשיך לחבק את מטריד המין.
סגירת חלון השקיפות
יריית הפתיחה של המפכ"ל החדש, שעדיין מתנהל כאילו הוא פועל בחשיכה של שירות הביטחון הכללי, היתה בעניין הטיפול בתלונות האנונימיות במגרשי ההטרדות המיניות. תלונות כאלה לא תיבדקנה, אמר אז והיכה בתדהמה את המקצוענים, את אנשי החקירות המנוסים, את אנשי מח"ש שהבדיקה הזאת היא בכלל בתחום סמכותם.
חובבן, היו מי שכינו אותו, קצין שאינו מבין כי בחלק מהמכתבים האנונימיים נמצא גרעין גדול של אמת. אמרו וקיוו שזו היתה מעידה חד־פעמית. שהוא ייזהר בהצהרותיו.
אז לא: אלשיך דהר הלאה, המשיך לסגור את חלונות השקיפות וטיפס מדרגה. המשטרה צריכה להעניק עדיפות למלחמה במטרדים סביבתיים, טען, לטפל ברעש של שכנים, לדאוג לסדר הציבורי.
זה סדר העדיפות מבחינתו. לא חלילה המלחמה במשפחות הפשע שרצחו ופצעו ואימללו חפים מפשע ובני משפחה שלהם; לא השחיתות השלטונית שמאיימת על הדמוקרטיה ומגדילה פערים חברתיים; לא גדיעת נגע הפרוטקשן והסחיטה; לא הסתערות על בעלי חברות הקש, על בנקאים שסרחו, על קבלנים שהוליכו שולל משפחות רבות והשאירו אותן חסרות כל.
הוא לא הבין בעצמו שלעיתים הנזק שגורם לציבור עבריין צווארון לבן אחד או מחוקק המקבל שוחד לקידום חוק מושחת - גדול עשרת מונים מזה של 1,000 עברייני רכוש קטנים. הוא לא הבין שהרתעה מייצרים למעלה, לא למטה.
וכאילו אין די בפנינים האלה של המפכ"ל, באה לעולם פרשת האונס ביפו, שבו החליפה המשטרה גרסאות כמו גרביים עד שהתברר שלא היה רקע לאומני למעשה; ובא לעולם הסיפור של מפקד מחוז המרכז, ניצב מוטי כהן, שהתקשט בחיסול החשוד בביצוע הרצח הכפול בראשון לציון, אף שהחשוד הזה בכלל התאבד.
החסרתי משהו? בוודאי: את סיפור הודעת המשטרה בהנחיית המפכ"ל על סיום חקירת פרשת מעונות ראש הממשלה - הודעה שנוסחה ככתב חידה. פתאום נשמט מההודעה שמם של החשודים שרה נתניהו, עזרא סיידוף והחשמלאי אבי פחימה; פתאום הציבור אינו זכאי לדעת מה המליצה המשטרה בתיק הזה; פתאום כללי המשחק השתנו.
מה הפלא שאפילו היועץ המשפטי לממשלה יצא מהכלים בעניין הסתרת שמות החשודים ימים ספורים אחרי שההמלצה להעמיד לדין את משה איבגי כן פורסמה? מה הפלא שהוא אותת למפכ"ל שמבחינתו כולם שווים בפני החוק והחלטתו אינה מקובלת עליו? מה הפלא שהשניים קיימו פגישת סולחה, ולאחריה סולק סופית מסך הערפל ונחשפה ההמלצה הברורה בעניין שלושת החשודים?
ההודעה המשותפת קיבלה משנה חשיבות, גם ובעיקר, משום שנחשף בה עולם מושגיו המעוות של המפכ"ל. די במשפט אחד, שנכלל בהודעה המשותפת עם היועץ, כדי להבין אותו: "אחרי שהמשטרה העבירה את עמדתה ליועץ, סבר המפכ"ל ערכית כי לא ראוי לפרסמה בציבור ולהפוך את הדיון המשפטי־מקצועי לדיון ציבורי".
לקרוא ולהאמין. מה זה צריך להיות? מדוע בכלל התערב המפכ"ל בהחלטה המסורה לראשי אגף החקירות? הוא עדיין אינו מבין שמשטרת ישראל אינה השב"כ? שאין סיבה להסתיר את ההמלצה גם בתיק הזה? שבכל מקרה, בתוך כמה שעות הסוד יתגלה והוא ייחשף בקלונו?
תזכורת מימי סגלוביץ'
מילה ויותר ממילה בעניין כן או לא לצרף את המלצות החוקרים בתיקי חקירה. הקרב הזה החל כבר לפני שנים והוא התמקד תמיד בתיקי מיוחסים: בחקירת אנשי הצווארון הלבן, נבחרי ציבור, אנשי עסקים, אנשי אקדמיה ופרקליטים מפורסמים. לא חלילה בעברייני הרכוש. הם הרי מבחינת הצווארון הלבן, הפושעים האמיתיים.
קרב הבלימה בנושא הזה הוא עקרוני, חשוב לדעתי מאין כמותו: אסור להיכנע למי שמנסים לעמעם את עבודת המשטרה. אסור ליצור רושם שהחוקרים הם אוויר. שאין להם שום שיקול דעת מקצועי.
ראש אגף החקירות לשעבר, ניצב בדימוס יואב סגלוביץ', אמר לפני כשנתיים בדיון פנימי בערך כך: "החוקרים אינם טכנאים, אינם בובות, אינם גובי עדויות בלבד. הם משפטנים, הם רואים עדים בחקירה ומתרשמים, הם ראשונים לבחון ראיות ולזהות קשיים אפשריים. דעתם חייבת להישמע, כחלק מהשקיפות הנדרשת מהמשטרה, גם אם בסוף תידחה עמדתם בידי הפרקליטות".
סגלוביץ'. יש חשיבות להמלצות // צילום: יוסי זליגר
טילפנתי השבוע אל סגלוביץ', שהצטרף בינתיים ל"יש עתיד" של יאיר לפיד, ושאלתי אותו אם זו דעתו גם כיום. "בוודאי", השיב, "מה שאמרתי אז תקף גם עכשיו. אין שום שינוי".
הכמעט נשיא שלנו
עסקתי כאן רבות, יחד עם עוזי דיין ומיכל שבת, בעבריינים סדרתיים שניסו או מנסים להיחלץ מהכלא בעזרת פתקאות ואישורים של רופאים. המכנה המשותף של הלהקה הזאת: בשביל למלא תפקיד ציבורי הם מספיק בריאים; בשביל לשבת מאחורי סורג ובריח, הם חולים מאוד.
עכשיו עולה על המגרש הזה נאשם מליגת העל, השר לשעבר בנימין (פואד) בן־אליעזר, ובתרגילים שונים מנסה גם הוא את מזלו. מנסה ובינתיים מצליח.
רגע לפני הקפיצה לבריכת הרפש של מי שכמעט נבחר לנשיא - בעת שסבל מאותן בעיות רפואיות שמהן הוא סובל עכשיו - הנה תזכורת קטנה: לבן־אליעזר מייחסות התובעות במשפטו, עוה"ד שרון כהנא וסוזנה שור, קבלת שוחד במיליוני שקלים משלושה אנשי עסקים, שעומדים גם הם לדין; וכן מתן תמורה למיטיבים איתו, הלבנת הון, מעשי מירמה, הונאת שלטונות המס ועוד.
השופט שגיא. נוח לבן-אליעזר // צילום: יוסי זליגר
וגם: הסתרת 600 אלף דולרים במזומנים בכספת סודית שעל קיומה ועל האוצר שנמצא בה הוא לא דיווח לרשויות המס.
בקיצור: אלמלא גילו 79 ומצבו הרפואי (טיפולי דיאליזה ומחלות נוספות) הוא היה נשלח במדינה שפויה, אם וכאשר היה מורשע, לעשר שנים.
אבל אנחנו לא חיים במדינה שפויה, ובן־אליעזר מתנהג כמי שמבקש לברוח מרגע האמת בבית המשפט. תחילה עשה זאת באמצעות פנייה ליועץ המשפטי לממשלה לעיכוב ההליכים נגדו, וכאשר נדחתה בקשתו, החל להערים קשיים בדרכים אחרות ולהכניס מקלות בגלגלי המשפט שאמור היה להיפתח ב־8 בחודש זה.
לא אכנס כאן לפרטי המו"מ שיזמו נציגיו של הנאשם ולהצעותיהם לאנשי התביעה הכללית לסיום ההליך המשפטי בעיסקת טיעון מגוחכת; גם לא לפרסומים כי הפרקליטות הסכימה למחוק את אישום השוחד ובלבד שבכל יתר העבירות החמורות יודה בן־אליעזר וייפרד מהרכוש שצבר שלא כדין בשווי 11 מיליון שקלים.
בן-אליעזר. מנסה לברוח מרגע האמת באמצעות אישורים רפואיים // צילום: דודי ועקנין
מה שאפשר לומר כרגע הוא שאין יותר מו"מ, שהצעות הנאשם נדחו, שפרקליטות מיסוי וכלכלה נחושה להתקדם בשמיעת המשפט, להציף את הראיות שנאספו בתיק, להוכיח שמדובר במפלצת פשע שדרשה וקיבלה שלמונים שוב ושוב.
מי מכשיל את פתיחת המשפט? בן־אליעזר עצמו שמנצל לרעה את החלפת השופט התקיף ג'ורג' קרא - שאצלו המשפט הזה היה יוצא כבר לדרך - בשופט הרך, המתחשב והרחמן בני שגיא. בן־אליעזר מצא שופט כלבבו שקבע שתי ישיבות הוכחות ראשונות לשבוע הבא, ולבקשת בן־אליעזר ביטל אותן.
ביטל אף שהודיע על מועדן זמן רב מראש, כדי שבן־אליעזר יתאם את טיפולי הדיאליזה שלו או טיפולים אחרים. ביטל אף שמדובר בתיק חשוב ביותר שצריך להניע את גלגליו כמה שיותר מהר. ביטל אף שהפרקליטות התנגדה בתוקף לדחייה כמי שמבינה לאן חותר הנאשם.
קמפיין קובי פרץ
קמפיין "לא עשיתי כלום" של הזמר קובי פרץ יצא לדרך לפני שבועיים באדיבות ערוץ 2. הערוץ הקדיש לו דקות יקרות עם שורה של קדימונים, לא הכביד עליו יותר מדי, הציג לצופיו אזרחים מהשורה שלא הבינו מדוע בגין העלמות מס בסכום של 6 מיליון שקלים שלחה אותו שופטת השלום, לימור מרגולין־יחידי, לשנתיים מאסר בפועל.
השופטת מרגולין. ענישה צודקת // צילום: אתר בתי המשפט
מה הוא כבר עשה, נשמעו אזרחים אומרים מול המצלמה, מה רוצים ממנו, קובי פרץ הוא פושע?
כן, היה צריך להשיב להם בשידור - שהוכן לקראת הגשת ערעורו - פרץ נגוע בפשע. העלמת מס היא פשע חמור, אסור לכם לשקר לעצמכם, היא מעשה שבארה"ב היה מוביל אותו לעשר שנות מאסר. בארץ הקלה עימו השופטת, הסתפקה בשנתיים מאסר בלבד, ובמקום לומר לה תודה, נמצאו מי שאיימו לנקום בה.
מדוע הדברים האלה מקוממים? כי זה הטרנד; כי התקשורת משתפת פעולה; כי זמירות דומות שמעתי אחרי הרשעת אהוד אולמרט בקבלת שוחד בסכום של 60 אלף שקלים ושליחתו לכלא לשנה וחצי בלבד. גם הוא קיבל הנחה מהשופטים וגם חסידיו טענו ברצינות שהעונש שלו חמור מדי.
קובי פרץ. בארה"ב היה נידון ל-10 שנות מאסר // צילום: קוקו
רק לשם פרופורציה: לפני שבוע גזר השופט המחוזי בבאר שבע, אריאל חזק, את דינו של בוחן רישוי, אחרי שהודה במסגרת עיסקת טיעון (עם נציג פרקליטות מחוז דרום, עו"ד ואדים סיגל), בקבלת שוחד בסך 250 שקלים. העונש המוסכם בתיק: 14 חודשי מאסר בפועל!!!
תיק עו"ד תל־צור
לא רציתי לחזור ולהידרש כאן לפרשת עו"ד נבות תל־צור שנגדו נאספו ראיות ברזל לשיבוש הליכי המשפט בתיק הולילנד. לא רציתי להציף שוב את מעללי הפרקליט הוותיק, שנשלח על ידי אולמרט אל שולה זקן, הבטיח לה כספים רבים וניסה לשכנע אותה לא לחתום על עיסקת טיעון.
לא רציתי ובכל זאת אני עושה זאת כי מריחת התיק הזה, שהרשעה בו אמורה להוביל את תל־צור לכלא, נמשכת בצמרת פרקליטות המדינה.
אני עושה זאת משום שבארסנל של הפרקליטות לא נשארו כבר תירוצים לדחיית הגשת כתב האישום; משום שבפרקליטות המדינה ממשיכים לרחם על מי שנחשב במשך שנים יקיר הפרקליטות; משום שבלשכת שי ניצן עדיין לא ויתרו על הרעיון היצירתי לגלגל את הפרשה לפתחה של לשכת עורכי הדין ולמוסס אותה שם.
להתנהג כאילו מדובר בעבירת משמעת, ולא בעבירה פלילית מהחמורות שבספר החוקים. כאילו אין בתיק שיחות מוקלטות, עדויות המתארות ביקור לילי סודי בדירת שולה זקן, עדות של פרקליטי שולה זקן, עוה"ד עופר ברטל ודב גלעד־הכהן, השופכות אור נוסף על מעשי ההונאה של תל־צור.
כאילו יש קושי כלשהו להשיג הרשעה מהדהדת בתיק הזה.
ליברמן ותעתועי הגורל
זוכרים מה עשה בין היתר אביגדור ליברמן בקיץ 1996, זמן קצר אחרי שנכנס לתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה? הופיע בחדרו של היועץ המשפטי דאז של המשרד, עו"ד אחז בן ארי, והסביר לו שהוא לא רצוי יותר במשרד.
משפט קצר, יבש, בלי פרשנות ובלי התנצלות.
עו"ד בן ארי. פוגש שוב את מי שסילק אותו ממשרד רה"מ // צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
כשעו"ד בן ארי, לשעבר סגן הפרקליט הצבאי, ביקש בכל זאת להבין מדוע עליו לפנות את כיסא שומר הסף החשוב - השיב לו ליברמן ישירות, בלי להניד עפעף: "אנחנו רוצים יועץ משפטי בראש שלנו".
רוצה הגורל, ועם מי יצטרך עכשיו לעבוד החבר ליברמן, בכובע החדש שלו כשר הביטחון? עם היועץ המשפטי הוותיק והמנוסה של המשרד, עו"ד אחז בן ארי. עם מי שנחשב שנים אבן יסוד במשרד הזה.
האם שוב יסביר לו ליברמן ש"הוא לא בראש שלנו"? זה לא יקרה. בן ארי עומד לפרוש גם כך בעוד כמה חודשים.