בדרך אל הפיק

דניאלה פיק מבקשת שתעשו דיליט על כל מה שאתם יודעים עליה. רגע לפני גיל 28 היא מבקשת להמציא את עצמה מחדשה. לא עוד "הבת של", לא עוד חצי מהצמד שרונה ודניאלה ולא עוד כוכבת סדרתית של תוכניות ריאליטי. מעתה היא שאקירה המזרח-תיכונית והיא מחומשת בתוכנית אסטרטגית הכוללת פחות בגדים, יותר סקס אפיל, שרבוב שפתיים עם ליפ גלוס מנצנץ וסינגל בינלאומי שנקרא "יאללה יאללה", עמוס במילים באנגלית ובהרבה "יאללה יאללה". שאקירה, כלומר דניאלה, כל כך נחושה להיות ממוקדת במטרה, שהיא הודפת את כל הניסיונות לדבר על הרומן הקצרצר שלה בקיץ 2009 עם הבמאי האמריקני קוונטין טרנטינו, שאותו הכירה במהלך ביקורו בארץ, או על רומן הקיץ הנוכחי עם אורי גוטליב. כל ניסיון לדבר על הצד הרומנטי של חייה נהדף באמצעות מטח סיסמאות כמו "אין תגובה", "לא רלוונטי" ו"אין לי עניין בכתבת רכילות". אין ספק, שאם יש משהו שפיקה למדה מפיק, חוץ מחיבה למלודיות פופיות, הוא החיבה למילים "אין תגובה" ו"התנהגות של פולנייה", שבה היא מאשימה את הח"מ.

יש משהו מתסכל בישיבה מול מרואיינת שמצנזרת את עצמה בקביעות כשהיא למעשה בוגרת "האח הגדול VIP", כלומר אחת שהראתה לחצי מדינה איך היא נראית כשהיא קמה בבוקר לצד פנינה טורנה ומנחם בן. פיק, למרות הדימוי הקלולסי שיצרו לה ב"ארץ נהדרת" עם "וואו, שיגעון", היא יצור די מתוחכם. לא מעט בזכות התבוננות בזכוכית מגדלת סופר בהתנהלות של אבא צביקה, שהחיים והקריירה שלו ידעו עליות, מורדות, התרסקויות, ניצחונות והרבה "וואו, שיגעון". מבחינתה, מה שעבר מת, והפנים המאופרות שלה מסתכלות ישר בלבן של העיניים של MTV. לא פחות.

"אני חושבת שיש לי מה שצריך כדי להצליח בחו"ל", היא אומרת בביטחון בלי להניד עפעף עמוס מסקרה שחורה. "תראה, אני מציאותית ויודעת שיש בעולם מיליוני זמרות טובות וגם מיליוני זמרות לא טובות שרוצות להצליח. בסופו של דבר, מה שכולם מחפשים זה להיט אחד גדול שיביא אותן לפריצה, ועל זה אני בדיוק עובדת עכשיו".

ואת שייכת למיליוני הזמרות הטובות או למיליוני הזמרות הלא טובות שרוצות להצליח-

"אני חושבת שהעבר שלי במוסיקה הישראלית מדבר בעד עצמו. אחותי ואני הוצאנו פה כמה שירים שהפכו ללהיטים, לא? תשמע, אני רק בתחילת הדרך שלי בניסיונות בחו"ל, אבל אני אופטימית. לפני כמה שבועות, לדוגמה, הייתי ביוון עם היחצנית שלי ועם עוד כמה חברים. בשלב מסוים היא שלפה את השיר באיזה מועדון שהיינו בו, נתנה אותו לבעלים ובתוך כמה דקות כולם היו בטירוף על הרחבה. זה תפס. אני חושבת שזה אומר הכל".

ומה לגבי הרדיו בישראל? נדמה שהם אומרים לך "יאללה יאללה" אבל לכיוון השני.

"עד עכשיו היתה פגרה של חגים כך שאי אפשר לבחון את זה באמת, אבל השמיעו את זה כמה פעמים בכל מיני תחנות והוא גם היה שיר השבוע. יש הרבה דיבור על השיר, יש המון צפיות על הקליפ של מאחורי הקלעים של צילומי הקליפ ביו-טיוב וזה לא פחות חשוב. בפייסבוק יש דיבור ורק אתמול קיבלתי אי-מייל מילדה בת 17 שכתבה לי שכל החברות שלה בטירוף על השיר. אני ריאלית ויודעת איך הדברים קורים היום, וזה לא קורה בן לילה".

"הגשמת חלום רטוב"

ההיסטוריה האישית של פיק דווקא מוכיחה שדברים כן יכולים לקרות בלילה אחד. אחרי הכל, צמד הפופ שרונה ודניאלה שהקימה עם אחותה שרונה שטף תחנות רדיו ומדינה שלמה בצונאמי גדול. "השיר הזה" הפך ללהיט בן לילה שהוביל אותן להנחיה ב"אקזיט", לקמפיינים, להופעות, לאלבום פופ מתקתק שמכר יותר מ-20 אלף עותקים ולמקום של כבוד בהיכל התהילה של אגף הפופ לדורותיו.

בזמן שאתם אולי נזכרים בערגה בפעימות הקצב של השירים הקלילים ההם, פיק לא ממש מתגעגעת. "היה לי קשה עם הפרויקט הזה, וזה היה מאוד מורכב מבחינתי לדבר על זה. מצד אחד זה היה הגשמת חלום רטוב עבורי כי בגיל 20 וקצת, אחרי כל השנים שהסתכלתי על אבא שלי, פתאום התעסקנו במה שהוא התעסק. היינו צריכות לבחור עטיפה לסינגלים, לאשר תאורה להופעות, לעשות ראיונות, ומצד שני משהו לא הסתדר לי".

את מדברת על היחסים עם שרונה-

"לא, לא, לא. מקצועית הסתדרנו מצוין למרות שאנחנו שונות באופי בצורה מוחלטת שלפעמים מובילה לוויכוחים. היא מדייקת ואני מאחרת, לדוגמה. יש לנו אופי שונה ואנחנו לא מסכימות על הרבה מאוד דברים. על המוסיקה, למזלנו, הסכמנו".

אז עדיין לא הבנתי מה היתה הבעיה: יצרתן ביצת זהב מניבת להיטים ומזומנים, ואחרי בקושי שנתיים סגרתן את הבסטה. בפולניה אומרים על כזה דבר "חבל".

"האמת היא שלא תיכננו שכל מה שקרה יקרה לנו. זה היה יותר מדי אינטנסיבי. הכל התחיל מזה שהשתעשענו באולפן של אבא, הקלטנו כל מיני שירים ופשוט שלחנו לרדיו, ופתאום זה נהיה גדול יותר מכל מה שציפינו עם מנהלים, חברות תקליטים, הופעות וקריירה שלמה לנהל, ותחשוב שהיינו בנות 20 וקצת. פתאום תארים של פריצת השנה ושיר השנה ואלבום זהב ואני כבר לא זוכרת מה".

אני דווקא זוכר. היתה גם התמודדות בקדם אירוויזיון 2005.

"אוי לא!", היא מתכווצת במקומה ומסמיקה, "אל תזכיר לי את זה! הביצוע שלנו שם היה נורא, נורא, נורא. אבל זה לא היה בגללנו אלא בגלל שהיו לנו בעיות סאונד רציניות. לא שמענו את עצמנו שרות. זו היתה חוויה מאוד מאכזבת כי היה לנו את 'הלו, הלו' שהיה שיר טוב מאוד וממש חיכינו להגיע לתחרות כל השנים. שנים היינו עושות בבית חיקוי של הופעות אירוויזיון. שם למעשה התחיל הסוף של שיתוף הפעולה המוסיקלי שלנו".

בגלל כישלון אחד-

"לא, היו עוד סיבות. בראש ובראשונה מעולם לא הגדרנו את עצמנו כצמד. אנחנו הקלטנו על בסיס של חיבור יום-יומי, כמו במקרה של אואזיס שהם אחים. אמנם היה לנו קשה נורא עם ההפסד בתחרות וידוע לי שהיה ביצוע מזעזע, אבל להגיע למקום לפני הסוף היה מוגזם. הרגשנו שלא מפרגנים לנו. בכלל באותה התקופה, אחרי שחיבקו אותנו בטירוף, פתאום דברים התחילו להשתנות והתחילו לזלזל בנו ובמוסיקה שלנו. תמיד מתייחסים למוסיקת פופ בארץ בזלזול וזה מגוחך בעיניי. אחר כך היו כל מיני ביקורות וטקסטים... וכל מיני...".

כמו החיקוי ב"ארץ נהדרת" שבו את ואחותך הייתן סוג של מיני-מי של אבא שלכן.

"זה היה חסר טעם ולא עשה לנו נעים. נחצה שם קו, מעבר לקו הרגיל, אבל אני מעדיפה שלא להרחיב על זה".

למה-

"כי אני עובדת בקשת כמגישה ב'מה שתגידי' ומכירה חלק מהאנשים שם. אני לא בעניין של לפתוח את מה שכבר ישן. בכל מקרה, החלטנו שמיצינו ושכל אחת תצא לדרך עצמאית. שלא תבין, זה לא היה פשוט. לא קל לשחרר משהו מצליח, אבל מצד שני זה מקל כשאתה יודע שזה לא מיליון אחוזים החלום שחלמת עליו. הכל קרה לגמרי במקרה ולא היינו ערוכות לזה. בכל מקרה החלטנו לעשות צעד אמיץ ולחתוך. אם טעינו? ימים יגידו. בינתיים אין לי תלונות ואני מעדיפה לחיות בחיפוש אחר דרכים חדשות מאשר לחיות בתוך פשרה. ישר אחרי הפרידה שרונה הוציאה שיר לבד ואני פניתי ללואי להב ולדניאל סלומון והוצאתי בלדה יפה, שלצערי לא הושמעה".

היו לך עוד כמה ניסיונות להוציא שירים עצמאית שלא ממש הצליחו. תיסכל אותך לקבל כתף קרה מהרדיו אחרי החיבוק החם-

"תשמע, היה לי בבית השיעור הכי גדול שיכול להיות לגבי הצלחה וחוסר הצלחה. ראיתי את אבא שלי בכל מיני סיבובים בחיים המקצועיים שלו והבנתי מגיל מאוד צעיר שזה העניין בתעשיית הבידור. יש תקופות כאלו ויש תקופות כאלו. להגיד שזה לא מאכזב? ברור שכן. מצד שני, אני יודעת שכבר הצלחתי ומכרתי והייתי בפיסגה, כלומר אני מסוגלת לעשות את זה ואני אעשה את זה שוב. אל תשכח שאני גם כבר הרבה יותר בוגרת ובשלה והרבה פחות מתרגשת מזה. כל העניין הוא להמשיך ולעשות ולעשות ולנסות ולטעות. משהו בסוף יתפוס".

זיכרונות מבית אבא

הרבה לפני האסטרטגיה החדשה של "לעשות, לנסות ולטעות" היתה בפיסגה, עושה רושם שהאסטרטגיה ששלטה היתה "להישאר בתודעה". בתשע שנות קריירה היא הספיקה להיכלא בבית "האח הגדול" ("רציתי שיכירו אותי מעבר לתדמית. רציתי להשלים פאזל לקהל. לבד לא הייתי הולכת, אבל הייתי שם עם שרונה"); "רוקדים עם כוכבים" ("אני מאוד אוהבת לרקוד וכל החיים שלי רקדתי ג'אז. זה בול אני"); ו"שדרג את הסלב" ("לא ידעתי שככה יקראו לזה וככה זה ייראה, אבל עזוב, אני לא רוצה לדבר על זה"). וגם היה תפקיד אורח בריאליטי "המאסטרו" מבית היוצר של אבא'לה.

קשה להתעלם מהעובדה שחצי מהקריירה שלך היא למעשה התנהלות בתוכניות ריאליטי. למה את צריכה את זה-

"זו עוד דרך להראות כישרון".

איזה כישרון בדיוק מראים בבית האח הגדול? היכולת לחלוק מזון בכמות מוגבלת-

"אל תזלזל. היה אפשר להראות את כישרון השירה, היו לנו תחרויות, שרנו עם פסנתר וזאת עוד דרך לחשוף את המוסיקה שלי. בוא נהיה מציאותיים: אין היום בישראל במה שמאפשרת לך להראות את המוסיקה שלך. פעם היו תוכניות אירוח של דן שילון, יאיר לפיד, דודו טופז ואחרים. איפה בדיוק היום אפשר להשמיע שיר חדש? הרדיו חצי חסום ויש יו-טיוב. אז יש מסלולים עוקפים שהם תוכניות הריאליטי. אני לא מתחרטת על זה בכלל. זה חלק מכללי המשחק החדשים.

"ואל תשכח שזאת גם פרנסה, ופרנסה יפה מאוד. חוץ מזה, היו כל כך הרבה הצעות לתוכניות כאלו ואחרות שהציעו לי וסירבתי. זה לא שרצתי לכל תוכנית ריאליטי. אם תבחן טוב טוב את התוכניות שהשתתפתי בהן תראה שהלכתי לתוכניות הריאליטי הכי מדוברות והכי גדולות. לא התפשרתי. לקחתי את מה שהתאים לאופי שלי ואני חושבת שגם תרמתי. ב'הישרדות', לדוגמה, לא תראה אותי כי אני די פחדנית. אתה יודע מה? עד היום לא נתקלתי בתגובות של 'למה עשית את זה-'. להפך. במציאות אני שונה מאוד ממה שאולי נדמה לאנשים. אני אדם מאוד פרטי ובעיקר אדם מאוד חרוץ שעובד כל הזמן. כותבת, מלחינה, אי-מיילים, פגישות ומכינה את הפרויקט הבא. לא תראה אותי מסתובבת בהשקה של חנות בגדים ואירועים של סלבס. לרוב זה לא מעניין אותי".

למרות שאת דמות די קבועה במדורי הרכילות.

"לגמרי בניגוד לרצוני. אני לא משתפת עם זה פעולה".

זה כנראה הגברים שאת בוחרת שמושכים את האש.

שותקת ומחייכת. "מה-".

זה מה שגם אני שואל. מה קורה בגיזרה הרומנטית-

"אין לי מה להגיד".

שומרת על זכות השתיקה-

"אמרתי לך. אני לא מדברת על החיים הרומנטיים שלי. אני טיפוס שמאוד חרד לפרטיות. אתה מבין במזלות? אני מזל עקרב. זה טיפוס שהוא מאוד שושו. סודי. אני לא מספרת הרבה לאנשים, רק למשפחה שלי, שהם היחידים שאני סומכת עליהם. אף אחד לא יודע מה קורה לי בתוך הלב וזה שהייתי ב'האח הגדול' לא אומר שאין לי גבולות".

במסגרת ה"אני סומכת על המשפחה שלי", גם ב"יאללה יאללה", שאמור להיות בסופו של דבר חלק מאלבום מוסיקלי בינלאומי, מעורבים בני המשפחה. אמא מירית שם-אור כתבה את המילים, ושרונה האחות הלחינה. על כל ההפקה, האריזה והקשרים הבינלאומיים אחראי קלייב בלייק, בעל חברה לייצוג אמנים בבריטניה שפגשה לפני כשנה והתאהב בסקיצות, בלו-ק ובפוטנציאל הכלכלי. בלייק חיבר אותה למפיק מאט שוורץ, ישראלי לשעבר שעבד עם רובי וויליאמס, והוא הזמין אותה לאולפני סוהו בלונדון, שם הם שידרגו את הסקיצה ללהיט (שוורץ חתום במשותף על הלחן והמילים) בניחוח ים-תיכוני בינלאומי. "הרעיון שלו - ואני אהבתי את הכיוון - הוא לייצר להיט שיתאים לקהל צעיר, מועדונים, מסיבות חוף, כמו איביזה ודברים מהסוג הזה", היא אומרת.

הרעיון היה גם להישמע כמו שתי טיפות נענועי אגן שאקירה-

"ממש לא. אני מודעת לזה שזה נשמע דומה, אבל זה ממש לא היה ניסיון לחקות אותה או משהו כזה. זה הקול שלי ואני לא נלחמת בזה. יש ביו-טיוב מלא צפיות ואני רוצה להאמין שזה בגלל השיר ולא בגלל הבגדים הקטנים והסקסיים שלי. אני חושבת 10,000 צעדים קדימה ויש לי דמיונות קדימה. אני רק מקווה שאנשים ישתחררו ממה שהם חושבים שהם יודעים עלי וייתנו לזה צ'אנס".

דרך אגב, מה המאסטרו חושב על השיר? אילו הערות היו לו-

"הוא חושב שזה שיר מושלם והוא חושב שזה השיר הכי טוב שהוצאתי עד עכשיו ושיש לזה פוטנציאל אמיתי להשתלב בשוק הבינלאומי".

ונגיד שזה לא יתפוס? מה הלאה-

"משהו אחר יתפוס. לאבא שלי היו עשר שנים מאוד קשות לפני 'דיווה'. כמעט לא רצו לשמוע אותו בהופעות ואחר כך התחיל טירוף שכלל את 'כוכב נולד', 'מרי לו' והופעות בלי סוף. אני רואה ילדים בני 10 היום שרים להיטים שלו מלפני 30 שנה. אנשים רוקדים בחתונות את 'הרקדן האוטומטי' וזה אומר הכל. אמן צריך להיבחן במרחק הזמן ובהסתכלות רחבה ולא נקודתית. להיות אמן זה קצת להיות אדם שלא מחובר למציאות בקטע טוב. אתה כל היום יושב וחושב ומפנטז ומתכנן את הצעד הבא. אני הולכת במסלול ומחפשת את הנישה שלי. אולי בדרך עשיתי טעויות. אין לי בעיה עם זה. אני בודקת. אני יודעת שאני מסוגלת לעשות שיר כמו 'יאללה יאללה' בצורה מעולה ובאותה מידה אני יכולה לשיר אקוסטי ולכתוב שירים בעצמי. עכשיו אני עובדת עם ארז רוסו מהג'ירפות על פרויקט אנפלגד. אני בודקת כל הזמן ומנסה. אני בתקופה מאוד מאוד טובה אחרי תקופה שלא היתה קלה עבורי. אני מקבלת חיזוקים יום-יומיים על היכולות שלי בזה שאני משתתפת בתוכנית פאנל בקשת, אני פרזנטורית של קו תכשיטים של צורי מסיקה ובעיקר עושה את המוסיקה שאני רוצה. אין לי רגע לנשום, ואני אוהבת את זה. אני מרגישה שעדיין לא חשפתי הכל ומבחינתי אני רק בתחילת הדרך".

yuvalab@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו