חיזור גורלי

קחו את העיירה הקטנה והציורית של "בנות גילמור", הוסיפו עורכת דין בעלת נפש נוירוטית ורומנטית סטייל "אלי מקביל", קשטו בנאמברים מוסיקליים של "גלי", וקיבלתם את "האקסית המטורפת שלי" - קומדיה מוסיקלית קיטשית ומופרעת המתרחשת בקליפורניה, אבל יכולה להתקיים בכל מקום שבו אישה כלשהי מבקרת 63 פעמים ביום בעמוד הפייסבוק של האקס שלה ומקנחת בעוד 18 הצצות לאינסטגרם שלו. אל תגלגלו עיניים, זה יכול לקרות לכל אחת ואחד מאיתנו. אבל לא כל אחת הופכת את האובססיה שלה לקומדיה תיאטרלית מעוררת הזדהות. 

האקס של רבקה באנץ' הוא ג'וש צ'אן, והרומן החצי דמיוני ביניהם התקיים במחנה קיץ, לפני עשור. פגישה מקרית שלהם ברחובות מנהטן גורמת לרבקה להתפטר ממשרתה היוקרתית, רגע אחרי קבלת קידום, ולעבור לגור בחור נידח בקליפורניה, רק בגלל הסיכוי לחדש את הרומן ההוא. "האקסית" מעלה מייד זיכרונות מרומנטיקנית אחרת שהשליכה הכל בשם האהבה, "פליסיטי", ובעוד כולנו זוכרות איך זה נגמר שם (עם התספורת הכי גרועה בהיסטוריה של הטלוויזיה) - עבור רייצ'ל בלום המגלמת את באנץ', "האקסית" היא נקודת פתיחה מבטיחה.

בלום חושפת בקומדיה ארסנל כישרונות מרהיב, כשהיא נושאת על גבה סידרה יוצאת דופן שלא דופקת חשבון. בלום מסרבת ללכת בתלם, והגיבורה שלה מאופיינת בילדותיות ובאימפולסיביות ההולמות גיבורות מעורערות בנפשן. באנץ' נוטלת כדורים לסירוגין, וכמו אלי מקביל לפניה, ניצבת פסע לפני התהום. מה שהופך את כל העסק למבדר הוא ההרגל של באנץ' לפצוח בשירה ובריקוד רגע לפני ההתרסקות על הפנים. עם מבנה מאוד לא שגרתי, בלום מנפצת חלק מהסטריאוטיפים על נשים מודרניות ובו בזמן מחזקת אחרים (משחר ההיסטוריה נשים שעשו דברים לא צפויים נחשבו למטורפות).

הבשורות הטובות הן שאי אפשר להפסיק לצחוק, עם באנץ' ועליה. בפרק הבכורה, הנאמבר "נשים מתארגנות לדייט" (או "השיר הסקסי של ההתארגנות לדייט") ייקח אתכן למסע בלתי נשכח בסודות עולם הטיפוח הנשי. אחרי שתנגבו את הדמעות, תגלו שכמו בכל אגדה אמריקנית, גם כאן יחכה לבאנץ' הבחור הטוב והראוי מתחת לאף, והיא תצטרך לעבור תהליך נפשי כדי לראות אותו ולהתאהב בו. האובססיביות יהיו איתה לאורך כל הדרך. 

עסק משפחתי

במשפחות הכי טובות, yes vod

גם שבט שורט חי בג'ונגל הקיומי, מלהטט בין עבודות לא מכניסות מספיק, דייטים גרועים, לידות ומסיבות יום הולדת. חיים. החידוש שמציגה הקומדיה האמריקנית המשפחתית הוא באופן שבו מוצגים סיפוריהם של גיבורי הסידרה. ארבעה סיפורים קצרים מגיחים בכל פרק, ומתחברים יחד לכדי פאנץ' בסיום. ב"במשפחות" מתוארת עוד משפחה לא תפקודית בגדול, אשר עושה כל שביכולתה כדי להמשיך ולהציג מראית עין של קבוצה נורמטיבית. הדמויות בסידרה מעוצבות בצורה מעוררת אמון עם ירידה לגרוטסקה (אב המביים את לווייתו לכבוד יום ההולדת ה־70 שלו), והיא מכילה רגעים יפים ומהלכים תסריטאיים נוגעים ללב, שיגרמו לכל צופה להביט קצת אחרת על המשפחה שלו. בסוף, "במשפחות" מבקשת מצופיה לעצור את מירוץ העכברים, לנשום, לחבק ולהעריך את הרגע ואת בני המשפחה שלידנו. טישו, בקומדיה?