להיות "הבן של..." בעולם הבידור (ובכלל), בוודאי של שחקן מיתולוגי, זו משימה לא פשוטה. הרף שמוצב בפניך, באופן טבעי, יהיה גבוה יותר מאשר של אחרים. קריירה שלמה תחת זכוכית מגדלת, שלאורכה אתה חייב להוכיח שהגעת לאן שהגעת בזכות כישרונך, ולא רק בגלל שאבא או אמא פתחו בשבילך את הדלת.
רבים נופלים, נעלמים או מתבוססים בבינוניות. אך גם יש דוגמאות להצלחה, דוגמת דאנה איבגי (שאולי עוד תעשה סידרה על ההסתבכות של אבא משה) או יעל פוליאקוב, בתו של פולי (ז"ל) האגדי מהגששים. פוליאקוב היא קומיקאית שיודעת שלא תגיע לקרסוליו של אביה, אבל כן יודעת מה היא רוצה מהקריירה שלה - והיא רוצה הרבה. ההוכחה לכך עלתה ביום חמישי האחרון למסך הקטן, עם הסידרה המוגדרת דוקו־קומית, "הפוליאקובים". הבדרנית הכניסה לחיי משפחתה מצלמות, ולא חששה לצעוק "אקשן", בצעד שמורכב מחוצפה חיובית, תעוזה וביטחון עצמי.
מה התוצאה? ובכן, צריך לתת לסידרה הזאת להמשיך להתבשל. פרקי הפתיחה אמנם מעידים על כיוון נכון, אבל למרות שמדובר בצוות שחקנים לא מקצועי - בני משפחת פוליאקוב - היא רחוקה מלהרגיש טבעית. ריאליטי בהגדרה, אבל עם נגיעות מבוימות, שלא משכנעות כי מדובר נטו בחיים עצמם. תבשיל "הפוליאקובים" קורץ לסידרת הטראש האמריקנית "הקרדשיאנס", ובמרחק גדול גם ל"תרגיע" של לארי דיוויד, ובכך גם מבליט את ה"וונאבי" של פוליאקוב. אבל היא, המקצועית היחידה על הסט, נופלת מדי פעם למשחק מוגזם, שמעיד על רצונה להציב את דמותה הצעקנית במרכז ולהשאיר פירורים לשאר בני המשפחה. האמת היא שאין ממי לחשוש. אמנם לאחיה הגדול, איתמר (הנדסאי בניין), יש כבר ניסיון קצר מול המצלמה, אבל הפוזה שאימצה לעצמה יעל מאפילה על כולם.
גם הדמויות האפורות של אחיה אריאל (מוסיקאי) ובעלה השקט אלעד לא משכנעות במיוחד, בטח לא בהתנגדותם הלא אמינה להשתתפותם בסידרה. בסופו של דבר, כולם נהנים מנוכחות המצלמות ומשחקים את המשחק, כולל האמא, שוש, שבגיל 70 נראית כפוטנציאל לדמות קאלט. אלמנתו של פולי, המרירה־תמידית, אמנם לא יורה פאנצ'ים כמו הגשש החיוור, אבל מחזיקה בארסנל עקיצות מפתיעות, שמחיות רגעים מתים בסידרה - וכאלה לא חסר.
הסייג היחיד בנוגע לשוש הוא סימן ההיכר שלה, פה מפיק קללות, שעליו היא לא מגלה רצון לשלוט. בדרך זו היא גם מהווה מראה לעתידה של בתה יעל. פוליאקוב הבוטה והצעירה (39) לא צריכה מכונת זמן כדי לדעת איך תיראה או תישמע בעוד 30-25 שנה. היא מודעת לזה, ומאוד לא מרוצה מכך.
אחד הקלפים המנצחים של הסידרה הוא ההומור עצמי. טוב עושה פוליאקוב שהיא משתמשת בו, בין השאר בזכות העובדה שהתחתנה עם הבן של הפסיכולוגית שלה. יש בהומור מהסוג הזה קסם רב, אך מצופה מקומיקאית מנוסה שירגיש כמו שליפה מהשרוול ולא כתסריט מתוזמן. אותם הדברים אמורים לרצונה להצטייר כ"דיווה" - צפוי כהקפדה על הוראות במאי. שחקן חיזוק נוסף הוא מאגר הסלבס שילווה את הסידרה, כחלק מסביבתה המקצועית והטבעית של פוליאקוב. למעריצי הניים־דרופינג (מיה דגן, ציון ברוך, אלי פיניש ועוד) מדובר בממתק רכילותי ממגנט, המאפשר עוד הצצה לעולם הזוהר היחסי של הבידור הישראלי. לסיכום, אפשר לומר של"פוליאקובים" מגיעה הזדמנות להוכיח את עצמה, ולו בזכות היומרנות שעומדת מאחורי הפורמט של הפרויקט הזה.