אין לי רצון לקלקל למישהו את חגיגת החשדות לפלילים שמבקר המדינה, יוסף שפירא, ייחס השבוע לבנימין נתניהו בפרשת הנסיעות שלו ושל בני משפחתו לחו"ל. בוודאי לא כאשר נאספו ראיות רבות המדברות לכאורה בעד עצמן. אבל הדו"ח החריף של המבקר - מסמך שכל שוחר חוק צריך להיות מודאג ממנו - לא יוביל לחקירה פלילית.
את החקירה במתווה הזה הרג המבקר בעצמו כבר לפני כמה שנים, כפי שיובהר בהמשך, ועכשיו נשארנו "רק" עם הפרק הציבורי. נשארנו עם דו"ח קשה, מביך, הקורע חלון גדול לבעיה הנורמטיבית.
הדו"ח שפורסם הוא דוגמה לנורמה פסולה שהשתרשה אצל חלק מקברניטי המדינה בעבר ובהווה; לנהנתנות מקוממת; להוצאות מנופחות בבתי מלון; לנסיעות פרטיות בכספי אנשי עסקים תוך חשש לכאורה להימצאות בניגוד עניינים; לגיוס כספי הבונדס לצורכי גיחות לחו"ל, ועוד ועוד. הוא חושף מעשים לא ראויים של ראש ממשלה, כמו של חלק מקודמיו - של מי שהיה צריך להוות דוגמה לאחרים וכבר שנים שכח לתת אותה.
הדו"ח הזה לא יוביל כאמור, לפי כל הסימנים, לחקירה פלילית נגד נתניהו או נגד מי מנושאי כליו. זה לא יקרה כי גם היועץ המשפטי לשעבר, עו"ד יהודה וינשטיין, וגם מבקר המדינה הנוכחי, יוסף שפירא, סיכלו כבר לפני שנים חקירה אפשרית כזו. את אופן התנהלותם בפרשה צריך לחקור בנפרד.
על הרקע הזה אנחנו נשארים "רק" במגרשי השחיתות הציבורית - במגרשים שאין להקל בהם ראש. אבל צריך להיות ברור: התיק הזה לא ייסגר בטענה שמדובר בעלילת שווא. הסיבה אחרת: המעשים לכאורה שבהם מדובר נעשו בשנים 2005-2003, כשנתניהו כיהן כשר האוצר, ועל רובם בכל מקרה חלה התיישנות.
מבקר המדינה יוסף שפירא // צילום: דודי ועקנין
הוא ייסגר בגין טיפול רשלני במיוחד בתיק של שני שומרי הסף הראשיים של המדינה; הוא ייסגר משום שהשניים גילגלו את תפוח האדמה הלוהט הזה מאחד לשני עד שהוא התקרר לגמרי והפך לבלתי רלוונטי.
עכשיו, כששפירא הוציא אותו מהמגירה וניער ממנו את האבק, כבר קשה יותר, כמעט בלתי אפשרי, להפיח בו רוח חיים.
לכן גורמים המצויים בסוד החקירה והבדיקה משוכנעים שבקרוב יחתום היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, על תעודת הפטירה שלו. היועץ משלים בימים אלה את לימוד החומר, בוחן אותו שוב ושוב ומגבש החלטה. ההתחייבות שלו לעשות את זה מהר - שניתנה השבוע בהרצאתו בלשכת עורכי הדין בת"א - לא היתה ירייה מהמותן. היה ברור שהוא יצטרך באותו ערב להידרש לנושא.
בענין הזה החלטתו כאמור צפויה. אבל אני מהמר כי בתיק אחר, שאינו קשור לנתניהו, הוא עשוי בקרוב להפתיע.
הבחירה של נתניהו
ראש הממשלה, אני מנחש, לא האמין שזה קרה לו: שהמבקר שהוא בחר, ששירת אותו בנאמנות זמן רב, שכח פתאום מי מינה אותו לתפקיד הרם. הפנה לו עורף.
האמת חייבת להיאמר: נתניהו מראש לא חיפש כלב רוטוויילר או כלב אמסטף תורן שיבקר אותו ואת חבריו. הוא חיפש לעצמו, כפי שאני מנחש, מבקר מדינה נוח, חרש שבועות את השטח, נפגש עם כמה מועמדים ובסוף, אחרי שאירח אצלו לפגישת התרשמות סופית את השופט המחוזי בדימוס, יוסף שפירא, החליט להמר עליו. הוא היה בטוח שבחר לעצמו פודל קטן ונאמן.
הוא לא טעה, נכון לאותה תקופה: כבודו לשעבר היה איש חלש, חסר חוט שדרה, חסר שיניים. הוא בפירוש לא היה כלב תקיפה שפוליטיקאים חוששים ממנו. הוא לא הזכיר במאומה - ועדיין אינו מזכיר - את קודמו, מיכה לינדנשטראוס, שהציבור נשא בצדק על כפיים.
לראש הממשלה היתה סיבה נוספת להמר עליו: שפירא נחשב לבשר מבשרה של קבוצת פוליטיקאים, בהם השרים לשעבר רוני בר־און ודליה איציק, שאינם מזוהים עם כנופיית שלטון החוק. הם היו קבוצת התמיכה שלו, והפכו לכרטיס הביקור של המבקר.
בנסיבות האלה יכלו נתניהו וחבריו להעריך שהוא לא יפריע את מנוחתם. שלא נשקפת ממנו סכנה לאיש משרי הממשלה.
ואכן, שפירא לא הפריע להם בראשית כהונתו. הוא לא נלחם בחיבורים המשחיתים שבין הון לשלטון, לא חידד ציפורניים, לא הסתער על קיני שחיתות ומוסדות רקובים - לא חולל מהומות, סערות ורעידות אדמה. כלום, ממש כלום.
שומר הסף החשוב במדינה נהג כך בשנת כהונתו הראשונה כשקיבל לידיו בירושה ממיכה לינדנשטראוס דו"ח בדיקה ראשון בעניין נסיעות נתניהו לחו"ל בהיותו שר האוצר בשנים 2005-2003. הוא ברח מהדו"ח הזה, ומעוזר המבקר שחיבר אותו, כמה שיותר רחוק.
את סיפור ניסיון קבורת הדו"ח הזה תיארתי כאן יחד עם עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת כבר לפני שלוש שנים וחצי, ובפעם השנייה תיארתי את הסחבת התמוהה - בפברואר 2015 ("יש מבקר מדינה?"). הבעתי אז פליאה על התנהלות המבקר - קיוויתי שיכריע מהר ובאופן מקצועי.
יהודה ויינשטיין. לא מיהר לשום מקום // צילום: דודי ועקנין
זה לא קרה. שפירא לא מיהר לשום מקום וכמוהו היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. שני שומרי הסף האלה, שלא שררה ביניהם אהבה גדולה, התכתבו זה עם זה, העבירו את פצצת הזמן הזאת מאחד לשני עד שבסופו של יום, ב־2013, הכריע וינשטיין: בחומרים שהעביר אליו שפירא בגין החשד לפלילים, אמר, הוא לא מצא "מקום לפתוח בחקירת החשד לביצוע עבירה פלילית מצידו של נתניהו".
רוצה לומר לשפירא: תמשיך בבדיקת החומרים האלה בהיבט הציבורי בלבד. את המשטרה תשאיר מחוץ לתמונה.
הקרע הפך למוחלט
נתניהו היה יכול לכאורה להירגע, ואני מניח שהוא באמת נרגע. שהרי הפוליטיקאים מצפצפים על דו"חות ציבוריים, חמורים ככל שיהיו, כי מבחינתם קיים מושג אחד: פלילי או לא פלילי. שחיתות ציבורית? ניצול מעמד לקבלת טובות הנאה? ניגוד עניינים בוטה? הם לא מבינים מה אני כותב ואומר כאן. סינית כאילו.
אלא שהמבקר שפירא, בלחץ המערכת המקצועית שמתחתיו, ואולי משיקולים אחרים, לא עצר לגמרי. הוא המשיך בבדיקותיו האיטיות, התחיל לבקש תגובות מאנשי נתניהו והוציא את חצר ראש הממשלה מהכלים.
בדרך לדו"ח הסופי בפרשת הנסיעות לחו"ל עבר עוד חתול שחור גדול בין שפירא לנתניהו, ששמו דו"ח מעונות ראש הממשלה, והקרע ביניהם הלך והעמיק.
עכשיו, כשאנשי המבקר הרחיבו את בדיקת החשדות בעניין נסיעות רה"מ לחו"ל, כשהם נחשפו לחשדות חמורים נוספים - הפך הקרע למוחלט.
12 אלף שקלים במזומן
אין לי כוונה לחזור כאן אל כתב האישום הציבורי החריף של המבקר, שמפנה זרקור לשלושה דברים, מעבר לסכומים של הוצאות בתי המלון בעת שהיית נתניהו בחו"ל: החשש ל"מימונים כפולים" בשתי נסיעות; החשש "להסטת מימונים"; החשש ל"אי בהירות לגבי התחשבנות עם חברת אל על בגין השימוש של משפחת נתניהו בנקודות בונוס של המדינה שנוצלו לכאורה לנסיעות פרטיות".
אביגדור ליברמן
כך כותב המבקר. ובכל זאת, גם אחרי שלשכת ראש הממשלה טענה השבוע שהכל התנהל כשורה, אי אפשר לפסוח על סיפור התגייסות יחיאל לייטר, ראש לשכת נתניהו בעת שהאחרון כיהן כשר האוצר, למען הבוס הגדול. אי אפשר לפסוח על שירותיו לנתניהו כאשר זה טס לאנגליה במסגרת תפקידו ביולי 2005.
לטיסה הזאת הצטרפו שני בניו של נתניהו, ועלות טיסתם במחלקת עסקים, נוסף על עלויות נוספות, הסתכמה ב־2,880 דולרים. מי היה אמור להכניס את היד לכיסו הפרטי ולשלם מייד את הכסף? שר האוצר דאז. מי עשה זאת בפועל? החבר לייטר, שהוציא את כרטיס האשראי הפרטי שלו ושילם את מלוא הסכום.
כאשר לייטר התבקש להסביר זאת בספטמבר 2011 - הוא טען באוזני אנשי מבקר המדינה: "אני לא זוכר את המקרה". הוא הוסיף: "הדבר מפתיע אותי מאוד בגלל גודל הסכום".
באורח פלא, ארבע שנים מאוחר יותר, באוגוסט 2015, שב אליו לפתע הזיכרון ובתשובה לטיוטת דו"ח המבקר, טען: נתניהו החזיר לו את הכסף. מתי? איך בדיוק? הוא לא פירט.
נתניהו, לעומת זאת, באמצעות באי כוחו, טען כי הכספים האלה הוחזרו כולם במזומן. במזומן? קשה להעביר כסף מחשבון לחשבון? מדוע בכלל הם נלקחו מהבכיר שכפוף לו?
הנה התשובה של נציג נתניהו בינואר השנה, על פי מבקר המדינה: "לנתניהו אין כרטיס אשראי". בפגישת השימוע עם נתניהו ציין האחרון, כך המבקר, "כי בכל מקרה שבו שילם מר לייטר, הושב לו התשלום במזומן".
קבלו את סופה לנדבר
החתונה בין ליברמן לנתניהו הושלמה לפני יומיים, ועכשיו נחזור אל סולם הערכים של החתן הישן־חדש הזה ואל הנדוניה שהוא מביא איתו לממשלה: ח"כ סופה לנדבר. אותה הוא העדיף על פני חברת הכנסת המצטיינת, אורלי לוי־אבקסיס.
רגע, לא מדובר באותה שרת קליטה שבעבר הלא רחוק נחשפו קשריה עם עבריינים מסוכנים? באותה שרה שיצאה להגנת איש הפשע המאורגן, גרגורי לרנר? באותה אישה שהפכה עולמות למענו ושבסוף הודה בשורה של מעשי פשע חמורים, נידון לשש שנות מאסר, שוחרר, הסתבך בתרגילי עוקץ מחרידים של קשישים עולים מרוסיה והוחזר לכלא?
סופה לנדבר // צילום: דודי ועקנין
רגע, לא מדובר בשרה הכושלת שעל המתרחש במשרדה בתקופת כהונתה בממשלה בשנים 2015-2009 נמתחה השבוע ביקורת קשה בדו"ח מבקר המדינה? לנדבר לא היתה מעורבת במינויים פוליטיים פסולים?
כן, מדובר בה. האישה הזאת תחזור בקרוב לממשלה כי עליה סומך ליברמן. חברת הכנסת הצעירה, מספר 2 בסיעתו, הפרלמנטרית המבריקה והחרוצה שנחשבה למכונת הכביסה ולדאודורנט של ישראל ביתנו - פרשה מהסיעה. באיחור הבינה שאין לה מה לחפש יותר במפלגה הזאת.
אורלי לוי אבוקסיס // צילום: גדעון מרקוביץ'
יהב והמורשע התורן (ג')
בשבועות האחרונים המשיך עמיתי עוזי דיין לעקוב אחרי החלטות תמוהות שהתקבלו בעיריית חיפה שבשליטת יונה יהב. האחרונה שבהן: פתיחת דלת העירייה בפני מורשע במעשים חמורים, יגאל זאבי, שניסה בשעתו להוציא אלפי שקלים מהעירייה באמצעות זיוף מכתב וזיוף חתימה של קבלן שיפוצים.
פתיחת דלת? פתיחת שער ענק לכבודו. ממש כך. פרשו למענו שטיח אדום במכרז בעייתי, והפקידו בידיו את האגף לתרבות, נוער וספורט. מורשע במירמה, שבית המשפט מתח עליו ביקורת קשה, יעסוק עכשיו בתרבות? בעיריית חיפה, למדנו, הכל אפשרי.
הבחירה ההזויה גרמה לאנשים שפויים בעירייה ומחוצה לה להתקומם, להביא לידיעתנו מידע נוסף על האיש, כיום עורך דין, המלמד על עומק אחיזתו בעירייה כבר לפני שנים. וגם: המינוי הזה, כתבו לדיין מי שכתבו, טעון אישור של ועדה מיוחדת במשרד הפנים.
דיין בדק: הוא אכן טעון אישור, ולזאבי אסור עדיין להיכנס לתפקיד. על פי משרד הפנים, העירייה כבר ביקשה מאותה ועדה לאשר את המינוי, והבקשה שלה נמצאת בבדיקה.
המשך יבוא.
עתירה עקרונית וחשובה
השר אריה דרעי מוטרד מאוד מהחקירה נגדו, אומר לי מי שאומר, ובניגוד לניסיון שלו לשדר עסקים כרגיל - הוא רחוק מלהיות רגוע. כשיוסר צו איסור הפרסום על החקירה, יהיה אפשר לשתף את הציבור בסיבות לדאגה שלו.
בינתיים פנו נציגי התנועה לאיכות השלטון, עוה"ד אליעד שרגא, צרויה מידד־לוזון ותומר נאור, לבג"ץ בעתירה לקיים דיון נוסף בבקשת התנועה לאסור על דרעי לכהן כשר הפנים - להרחיק אותו מהמשרד שאותו הפך בשעתו לזירת הפשע שלו.
כזכור, נדחתה עתירת התנועה בנושא הזה ברוב של שניים מול אחד - השופטים סלים ג'ובראן ויורם דנציגר מול דעת המיעוט של השופט ניל הנדל; כזכור, קבעו שופטי הרוב כי אף שהמינוי של דרעי לשר הפנים מעורר קשיים מיוחדים, "אין הוא מקים עילה להתערבות בית המשפט".
החלטה תמוהה שבפירוש מזמינה דיון נוסף.
עו"ד אליעד שרגא // צילום: אורן בן חקון
עכשיו מבקשים העותרים לדון בעתירתם בהרכב מורחב של שופטים. הסיבה, לדבריהם: "המינוי הזה הוא חסר סבירות באופן קיצוני ושורשי עד כדי הקמת חובה לבטל אותו".
אם יורשה לי, אין עתירה חשובה מזו במלחמה על פרצופה המוסרי והערכי של המדינה. אין עתירה חשובה ממנה במלחמה לגדיעת השחיתות השלטונית. אין מדינה בעולם שעבריין סדרתי כזה חזר לממשלה - בוודאי לא למשרד שבו סרח ושממנו הגיע לכלא.
למי מיועדים הבונוסים
בשבוע שעבר עסקנו כאן בחלוקת הבונוסים המטורפים בבנקים ובחברות ציבוריות לבעלי השכר הגבוה, למיליונרים, והצענו לחלק את הכסף לבעלי השכר הנמוך - לחרוצים ולמצטיינים שקשה להם לגמור את החודש.
הצענו ולמרבה הצער דיברנו אל הקירות: אף אחד לא התנדב להיפרד מהמענקים שלו.
התגובות, כצפוי, היו של קוראים תמימים שהאמינו שברוני הכסף יסכימו אולי להיפרד מהכסף - למשל בלחץ של ועדי העובדים. אז לא: אם לא תגיע יוזמת חקיקה גם כאן - השפה היחידה שהם כנראה מבינים - זה לא יקרה מעצמו. אני לא חי באשליות.
מנכ"ל הנמל לשעבר, עמוס עוזני // צילום: משה שי
בכל זאת, קרן אור קטנה פרצה לפני שבועיים מבית הדין לעבודה: נדחתה בקשה של ארבעה מבכירי נמל חיפה בעבר להעביר להם בונוסים בגובה מאות אלפי שקלים, במסגרת חלוקת בונוסים שניתנו לעובדים. הבונוסים חולקו אחרי פרישת הארבעה, והם דרשו לקבל את חלקם.
מי הם ארבעת המקופחים, כביכול? מי יתקשו כנראה להסתדר בחיים בלי הבונוסים השמנים האלה?
מנכ"ל הנמל לשעבר, עמוס עוזני; סמנכ"ל השיווק בתקופתו דוד לאסקי; סמנכ"ל משאבי אנוש צביקה גלייטמן, ומבקר הפנים אהוד אמינפור. צמרת הנהלת הנמל.
בנסיבות האלה השופטת דלית גילה לא הסתפקה בדחיית העתירה, וחייבה את ארבעת העותרים בהוצאות משפט בגובה 20 אלף שקלים.
היא עשתה זאת, לא לפני שהזכירה לעותרים כי ההחלטה לא לחלק להם בונוס נבעה בין היתר, מהרצון הנהלה לעשות שימוש בבונוס ככלי ניהולי לעידוד המצויינות בקרב עובדי החברה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו