המבקרים כבר אורבים בפינה

שלוש שנים אחרי שיצא אלבומה האחרון, אשר זכה להצלחה אדירה, מוציאה היום להקת קולדפליי את אלבומה החמישי לחנויות. על האלבום, ששמו "Mylo Xyloto", עבדה הלהקה יותר מ-18 חודשים. הוא דלף לרשת כבר בשבוע שעבר, וביקורות מוקדמות שפורסמו בעיתונים נחשבים כמו ה"טלגרף" וה"גרדיאן" הבריטיים היו בינתיים די אוהדות.

אלא שקולדפליי נאלצת להתמודד עם אתגר לא פשוט. היא אמנם אחת הלהקות המצליחות ביותר בעולם, אבל בד בבד הפכה הלהקה בשנים האחרונות לאחת הלהקות המושמצות ביותר בקרב כל חובבי המוסיקה ה"איכותית" ולהקות השוליים. קולדפליי הפכה לנציגת המיינסטרים הבזוי.

סולן הלהקה כריס מרטין מודע היטב לשנאה ולאנטגוניזם שמעוררת הלהקה, אבל סבור כי האלבום החדש יביא רבים ממתנגדיה לשנות את דעתם. "באלבום הקודם הגענו לשפל מאוד גדול והרגשנו לא כל כך פופולריים", סיפר לאחרונה בראיון ל"סאן" הבריטי. "זו היתה חוויה מרעננת שגרמה לנו להתחיל שוב מלמטה. כל כך הרבה אנשים כבר גיבשו את דעתם עלינו, אז לא היה לנו מה להפסיד".

יש סיבות רבות לשנאה הגדולה שמעוררת קולדפליי. אחת הביקורות העיקריות כלפי הלהקה נוגעת לתדמית ה"נקייה" ונטולת השערוריות של חבריה. סדרות כמו "סאות'פארק" ו"איש משפחה" אוהבות ללגלג על כך שהלהקה המירה את השילוש הקדוש של סקס-סמים-ורוקנרול בשילוש של נישואים מושלמים, נינוחות בורגנית ומוסיקה מנומנמת וחסרת תעוזה.

ביקורת נוספת היא על כך ששיריה נשמעים כמו גרסאות לייט של רדיוהד. ביקורת חריפה מופנית כלפי הלהקה גם על הטקסטים הקיטשיים שלה. אפילו כריס מרטין הודה בחיוך בראיון למגזין NME כי הטקסטים של הלהקה הם "די מחורבנים".

שלא תטעו, לצד האנטגוניזם קולדפליי היא ללא ספק שריד אחרון לדור של להקות הרוק-פופ הקלאסיות - כאלה שאלבום חדש שלהן הוא אירוע מוסיקלי בעל חשיבות עולמית. האלבום הקודם של הלהקה, "Viva La Vida", היה האלבום הנמכר ביותר לשנת 2008, עם מכירות של 6.8 מיליון עותקים. גם "X & Y", שיצא לפניו ב-2005, היה האלבום הנמכר ביותר באותה שנה, עם מכירות של 8.3 מיליון עותקים. בעידן הנוכחי, שבו מכירות האלבומים צונחות בהתמדה, קולדפליי היא מפלצת מסחרית מרשימה, אשר מכרה עד היום יותר מ-50 מיליון עותקים.

האנטגוניזם שמעוררת קולדפליי מעניין במיוחד כאשר משווים בינה לבין להקות אחרות שצמחו מן השוליים וזכו לחיבוק מיינסטרימי. קחו לדוגמה את R.E.M וסוניק יות' - שתי להקות שהתפרקו לאחרונה לאחר קריירה ארוכה ומרשימה. R.E.M אמנם הפגינה חיבה רבה להמנונים מסחריים, אך תמיד ידעה לשמור על רוח הפוסט-פאנק שאפיינה אותה בתחילת דרכה, ולכן המשיכה לזכות בהערכת המבקרים. גם סוניק יות', שחלק מהאלבומים שלה הציגו חוש פופי מפותח, תמיד שמרה על הקוליות ועל האינטלקטואליות שלה ולכן נשארה חביבת הקהל והמבקרים.

ומה בנוגע לקולדפליי? אז כמו בכל אלבום שלה, גם הפעם טוענת הלהקה כי באמצעותו היא המציאה את עצמה מחדש, וגם הפעם, למרות הדגש האלקטרוני, התוצאה הכללית נשמעת צפויה למדי.

שני הסינגלים שיצאו בינתיים, "Every Teardrop is a Waterfall" ו-"Paradise" נשמעים לפי הנוסחה הקבועה והשבלונית של הלהקה. וגם "Princess of China", הסינגל החדש שיוצא היום ושבו מתארחת ריהאנה, לא ממש מצליח להפתיע.