דבר אחד בטוח: משעמם לא יהיה בכנסת בחודשים הקרובים. אחרי חודשיים של פגרה, שבמהלכם לא היתה לח"כים במה קבועה, היום הם יחזרו לפעילות בשיא המרץ. מעתה יסתערו בשצף קצף על כל מיקרופון ולא יחמיצו שום דיון כדי לשחרר קיטור.
סוף השבוע סיפק כותרות שיעסיקו את הכנסת רבות בקרוב. בראש ובראשונה: סילוקו של הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון ממשרד הביטחון, והחלטתו המפתיעה לפרוש מהממשלה ומהכנסת וליטול פסק זמן מהפוליטיקה; וגם מינויו הצפוי של אביגדור ליברמן לשר הביטחון, שמעורר התנגדות עזה. האופוזיציה בוודאי תנצל היום את הדיון בהצעות אי־אמון בממשלה כדי לתקוף את ראש הממשלה ולהאשימו כי פעל בחוסר אחריות - רק כדי להרחיב את הקואליציה הצרה.
גם לפרישתה המפתיעה של ח"כ אורלי לוי־אבקסיס מישראל ביתנו יהיו השלכות מיידיות בכנסת; בהיעדר מחויבות לקואליציה, לא ברור אם תצביע לפי שיקולים אישיים וכיצד תתפקד בכנסת כח"כית בודדה. גם יהיה מעניין לראות כיצד ישתלב בקואליציה הח"כ החדש של הליכוד, יהודה גליק. ייתכן שגליק, שנאבק בהגבלת תפילת יהודים בהר הבית והחלים מניסיון התנקשות בחייו שהתרחש לפני כשנה וחצי, יגרום כאבי ראש לא מעטים לראשי סיעתו.
יו"ר הקואליציה החדש, ח"כ דוד ביטן (הליכוד), נכנס בימים אלה לנעליו של ח"כ צחי הנגבי, שיתמנה לשר בממשלה. ביטן כבר הוכיח כי אף שזו הקדנציה הראשונה שלו בכנסת, הוא למד במהרה את כללי המשחק. היו"ר החדש ייהנה מקואליציה רחבה יותר (66 ח"כים במקום 61), אבל יש להניח שהאופוזיציה תעשה כל מאמץ להקשות עליו את החיים. סיעות האופוזיציה יפעלו כמיטב יכולתן למנוע את אישורן של הצעות חוק ממשלתיות, וינסו לגייס רוב לאישור יוזמות חקיקה אופוזיציוניות. בשנה הראשונה לכהונת הכנסת הן הצליחו להפתיע בתשע הצבעות.
סיכויים ואכזבות
אין להתעלם מכך שהאופוזיציה תתכווץ ותמנה 53 ח"כים (ללא לוי־אבקסיס, שקשה לדעת איך תנהג). היא תהיה מגובשת יותר עם כניסת ישראל ביתנו לקואליציה, משום שכעת מרכיבות אותה סיעות שכולן ממרכז המפה הפוליטית ושמאלה. יהיו להן מכנה משותף רחב מבעבר ויכולת ליצור חזית מאוחדת, בתנאי שראשי הסיעות (יצחק הרצוג, יאיר לפיד, זהבה גלאון ואיימן עודה) יבינו שרק יחד יש להם סיכוי להביך את הקואליציה ולהפתיעה.
במקרה של הרצוג, יהיה קשה להתכחש לדם הרע בינו לבין שלי יחימוביץ', אראל מרגלית ואחרים. לדעתם נכונות הרצוג "לזחול לממשלה" גרמה נזק חמור למפלגה בעיני הציבור, מה שישליך על מעמדו במפלגה ועל תפקודה.
יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, נחל בשבוע שעבר אכזבה מרה. הוא ראה כיצד חלומו הגדול, להיות יו"ר האופוזיציה, נגוז. במשך כמה ימים, שבהם התנהל המו"מ לצירוף המחנה הציוני לקואליציה, האמינו עודה וחבריו שהם עומדים ליצור תקדים. לראשונה בתולדות הכנסת, חשבו, יעמוד ח"כ ערבי בראש האופוזיציה, ייהנה ממעמד מיוחד, יוזמן למפגשי עדכון עם רה"מ ויוכל לנאום במליאה כל אימת שנתניהו יעלה על הדוכן. יו"ר מרצ זהבה גלאון אף הבטיחה לו כי מרצ לא תיתן את ידה לניסיון להעביר את התפקיד ליאיר לפיד. אבל שמחתו, כאמור, היתה מוקדמת מדי.
שובם של חוקים במחלוקת
לא רק הנושאים הפוליטיים "יככבו" בכנס הקיץ. הח"כים גם יקדישו שעות ארוכות לדיונים לקראת אישור חוק התקציב הדו־שנתי לשנים 2018-2017; ועדת החוקה בראשות ניסן סלומינסקי תמשיך בהליכי החקיקה של הצעות שנויות במחלוקת, דוגמת חוק ההשעיה והעמותות; ועדת הכלכלה בראשות ח"כ איתן כבל תמשיך במאמציה לניגוח הממשלה, והוועדה לביקורת תמשיך בבדיקת יישום דו"חות מבקר המדינה.
• • •
שינויים מרובים, בהינף אצבע
החידושים: שעת שאלות לשרים, פחות הצעות אי־אמון
בפתיחת כנס הקיץ יונהג חידוש במליאת הכנסת. ביוזמת יו"ר הקואליציה היוצא ח"כ צחי הנגבי ויו"ר סיעת המחנה הציוני בכנסת ח"כ מרב מיכאלי, הוחלט להנהיג שעת שאלות לראש הממשלה ולשריה. לפי ההחלטה, אחת לחודש יוזמן אחד משרי הממשלה להשיב על שאלות שיציגו לו הח"כים. בהצגת השאלות תינתן עדיפות לנציגי האופוזיציה, וסיעות האופוזיציה התבקשו להודיע שבועיים מראש מיהו השר שהן מבקשות להזמין. לרשותו של כל ח"כ שירצה להציג שאלה יעמדו שתי דקות, ולרשות השר המשיב - שלוש דקות.
ועדת הכנסת החליטה כי במהלך כל השנה יופיעו בשעת השאלות עשרה שרים. בכנס הקיץ, שיסתיים בתחילת אוגוסט, תתקיים שעת שאלות עם חמישה משרי הממשלה.
חידוש נוסף שיונהג בכנס הקיץ הוא שינוי מהותי במנגנון של הצעות אי־אמון בממשלה. עד כה היה קיים ריטואל קבוע: בכל יום שני הציגו סיעות האופוזיציה הצעות אי־אמון בממשלה, ואחד משרי הממשלה היה משיב עליהן במליאת הכנסת. הדיונים הללו הפכו משעממים, וכלי התקשורת חדלו לדווח עליהם. על מנת לרענן את השימוש במכשיר הפרלמנטרי החשוב הזה, הוחלט לצמצם משמעותית את כמות הדיונים בהצעות אי־אמון: במקום מדי שבוע, כפי שהיה עד כה, יהיה אפשר להגיש הצעת אי־אמון לא יותר מ־10 פעמים בשנה. בכנס הקיץ, שיחל היום, יורשו סיעות האופוזיציה להגיש הצעות אי־אמון חמש פעמים, ואז אולי יעוררו הדיונים הללו עניין רב יותר בקרב הח"כים והציבור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו