"הדבר הראשון שאומר לו יהיה סליחה"

פגשתי את אביבה שליט לפני שנה וחצי, לראיון. שחוחה, כתפיה מקופלות, קיבלה את פניי. היא לא אישה של מילים: לא קל לה לדבר בכלל, לא קל לה לדבר על גלעד. בכל פעם שאמרה את שמו, קולה רעד. נאנחה לפני כל תשובה. יותר מפעם אחת דמעה, ואיך אפשר שלא לדמוע איתה: אישה לא צעירה, שחייה התנהלו הרחק מזרקור כלשהו והוטחה באחת אל מסלול ריצה אכזרי, צאי והביאי את בנך.

ביום הראיון מנתה אלף שלוש מאות שישים ושישה ימים לחורבן עולמה, ידעה לציין את המניין המדויק בלי להסס. זה היה בערב פסח שנה שעברה, ליל סדר רביעי בלי גלעד, ואביבה הביטה אל הגינה הפורחת, אל העצים המלבלבים באביב. "היופי והירוק מכאיבים לי. גלעד סגור, הוא רחוק מהטבע. מצד שני, זה נותן אוויר לנשימה", אמרה לי, קמטי צער עמוקים סביב עיניה. "הכל כל כך קרוב וכל כך רחוק. הוא נמצא בחצר האחורית של מדינת ישראל ואני לא יכולה להגיע אליו. אני חיה על נדנדה בין תקווה לייאוש. תלוי באיזה יום אני קמה. בכל פעם יש איזו תקווה שזה קורה, אבל אז אני מתעשתת. חייבת להיות רציונלית, עם שתי רגליים על הקרקע, אחרת אפול למטה בכל פעם שאשליה מתנפצת. כבר למדנו לחיות עם הפינג פונג הזה. פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה".

מדברת עם גלעד

הכניסה אל בית משפחת שליט בדחילו ורחימו, האנשים שהפכו לסמל, הבית שבו גדל "הבן של כולנו". הסלון ביתי: רהיטים חמים, עבודות יד על הקירות. בית בן 20 שנה שלא נעשו בו שינויים חוץ מרצף של תמונות בסלון שנוספו בשנים האחרונות, בכולן אותן פנים צרות וארוכות, אותו חיוך נמוג. דלת החדר של גלעד סגורה. בני הבית נכנסים מדי פעם, אביבה מנקה שם את האבק. את החדר לא פתחה בפנינו. "לא קיבלתי ממנו רשות להראות את החדר שלו לכל עם ישראל", הסבירה.

הראיון ב"ישראל היום" היה הפעם הראשונה שהתראיינה, ראיון עמוס שתיקות. בחלק מהתשובות ניכר בה המאמץ לענות. "אנחנו לא רואים את הסוף. יש תסכול מאוד גדול. שום דבר לא באמת בידיים שלנו. וגעגוע, כל הזמן געגוע. הוא נמצא כאן בבית בכל מטר. אני לא צריכה להיכנס לחדר שלו כדי להרגיש אותו. את רואה בעצמך, מכל מקום הוא מסתכל עלייך. הפחד הכי גדול הוא שהוא לא יחזור. אני מנסה להדחיק אבל לפעמים זה ממלא את כולי, הפחד הזה".

את עושה משהו בשביל עצמך?

"אין לי הרבה רגעים של הנאה. קניתי לעצמי חולצה, אבל לא בשביל להתחדש וליהנות אלא כי הייתי צריכה חולצה כדי להגיע לפגישה עם מישהו חשוב. לעיתים רחוקות אני צוחקת ממשהו בטלוויזיה, אבל זה אף פעם לא צחוק שלם".

יגיעה גדולה פרושה על פניה, צעדיה כבדים ממחסור בשעות שינה. איך שורדים את מסע הייסורים הזה, תמהתי. התשובה של אביבה ברורה: "זה הבן שלי. אני ממוקדת מטרה. חייבים לפעול".

איך נרדמים בלילה?

"אני מתישה את עצמי ביום, נשארת בלי כוחות, ואז נרדמת לכמה שעות. אני מתעוררת כמה פעמים בלילה ביקיצות פתאומיות".

את מדברת אליו-

"כל הזמן. זה מין שיח לא רציונלי בין אמא לבן. אני מספרת לו כל מה שקורה. מעדכנת אותו. כשגלעד נחטף, יואל היה בשנה הראשונה ללימודים בטכניון. עכשיו הוא מסיים את הלימודים. הדס התגייסה. אני מבקשת ממנו כל הזמן סליחה. על מה? על שלא הצלחנו לקצר את הסבל שלו. הדבר הראשון שאומר לו כשניפגש יהיה סליחה, סליחה על חוסר היכולת שלנו להביא אותו מהר יותר. ברור שהילד ששלחתי זה לא הילד שאקבל. בפ-נים אני אכיר אותו, זה ברור, אבל מעבר לזה יהיו קשיים. אני קודם כל רוצה את גלעד בבית, עם השאר נסתדר".

לחזור לחיים אנונימיים

היא מרגישה לא נוח עם כלי התקשורת. הדיבור על גלעד מייסר אותה, המצלמה מביכה אותה. על חלק מהשאלות ביקשה לא לענות, מגוננת על דל"ת אמות של פרטיות שעוד נותרו לה. אי אפשר שלא לאחל לה שתחזור להיות אביבה שליט שהיתה, שיינתן לה המחבוא אל הכלים, בלי טרדה. "היינו משפחה צנועה ומסוגרת ונזרקנו אל אור הזרקורים. עברנו מקצה קיצוני בצד אחד לקצה הקיצוני בצד האחר. הגענו למקומות שלא היינו משערים שנגיע אליהם במצב רגיל. בארמונות ובהיכלות בחו"ל אני מרגישה נטע זר. זה לא אני. אנחנו יודעים שזה לכל החיים. שתמיד נהיה 'משפחת שליט', גם אחרי שהסיוט ייגמר. אנחנו מקווים שיכבדו אותנו ושנצליח איכשהו לחזור לחיים נורמליים ואנונימיים. ללכת לעבודה בשקט. לשמוח, לחגוג - מה שלא עשינו שנים. הכל מתנהל עכשיו בצל גלעד. אנחנו לא מקיימים שום מסיבה בבית, לא חוגגים חגים".

נועם סיפר שהוא צופה בסידרת הדרמה "חטופים" - אביבה לא מסוגלת: "יש לי אפשרות לבחור ולא לראות את זה. אני לא צריכה שום סידרה כדי לדמיין מה עובר על גלעד".

לשתי דקות וארבעים שתיים שניות קיבלה אביבה הצצה מעבר למסך אי הוודאות: הקלטת שהועברה לישראל בחג הסוכות לפני שנתיים בתמורה לשחרור 20 אסירות פלשתיניות היתה פגישה חד-צדדית, קצרה מדי. ההשתוקקות למגע עם גלעד התעצמה. כשהילדים היו קטנים, סיפרה, היתה הולכת להביא אותם מהגן ומהפעוטון כמה שעות לפני שהיום נגמר, כדי שיהיו איתה יותר, להרגיש אותם. ועכשיו הילד שלה, בפנים כחושות, מביט בה מעבר למסך טלוויזיה.

"לפני שהכנסנו את הקלטת הלב השתולל. זו פעם ראשונה שאני עומדת לראות אותו אחרי יותר משלוש שנים. מצד אחד היתה הקלה: הוא חי, מתפקד, קם, מתיישב, אפילו מחייך. מצד שני - הוא מאוד רזה, העיניים שלו שקועות, יש שחור סביב העיניים. אלה לא העיניים של גלעד. עיניים כבויות כאלה, לא העיניים השמחות שהיו לו. ואני לא יכולה לדעת מה קרה רבע שעה לפני ההקלטה ורבע שעה אחרי. באותו יום ראיתי את זה ברצף כמה פעמים, אבל מאז אני רואה את זה רק כשמשדרים בטלוויזיה. בראש יש לי אותו גלעד, עם העיניים המאירות. הקלטת לא לקחה לי אותו מהזיכרון".

* * *

מאבק המשפחה: "חשבנו שבתוך יומיים הוא חוזר"

עם נפילתו של גלעד בשבי, החלה גם המלחמה של משפחתו. "בימים הראשונים לאחר שגלעד נחטף עוד היינו בטוחים שזה ייקח יומיים-שלושה ויחזירו אותו", אמר נועם שליט: "איש לא תיאר לעצמו שהפרשה העגומה הזו תימשך זמן כה רב".

ככל שהזמן חלף והחזרתו של גלעד לא נראתה באופק, העצימה המשפחה את מאבקה למען השבת הבן. אביבה ונועם נטלו חופשות ממקומות העבודה שלהם ואט אט התגבשה סביבם קבוצת חברים ושכנים שהפכה למטה המאבק לשחרור גלעד. עמותות וגופים רבים וכן אלפי פעילים הצטרפו למטה וייסדו את "צבא החברים של גלעד שליט".

"בין כל הפעילויות במסגרת המאבק, אביבה ונועם ניסו להמשיך בשיגרת חיים של משפחה בבית במצפה הילה - אבל זה היה קשה", סיפר אחד ממקורבי המשפחה. לדבריו, בעוד האחות הקטנה הדס העדיפה לא להיחשף לתקשורת ולא לקחת חלק אקטיבי במאבק להשבת אחיה, יואל שקל לא אחת לעזוב את לימודיו בטכניון כדי להירתם למשימה. "זה לא קל ליואל. הוא רצה לעזור יותר במאבק, אבל ההורים לחצו עליו להמשיך ללמוד, ומה שלמעשה החזיק אותו היה שגרת הלימודים. מאז החטיפה המשפחה לא מציינת חגים, ימי הולדת ואירועים משמחים, וזה היה חסר מאוד גם ליואל והדס, ועורר מעט כעס אצלם".

בשלהי כהונת ממשלת אולמרט עברו נועם ואביבה לגור במאהל מחאה מול מעון ראש הממשלה בירושלים. אולמרט ניהל מו"מ עקיף עם חמאס והיה נראה שעיסקה צפויה להיסגר, אך לבסוף דחה ראש הממשלה דאז את תנאי העיסקה וההורים המאוכזבים שבו למצפה הילה, מטיחים ביקורת חסרת תקדים בהחלטה שקיבל אולמרט. "נאום הקווים האדומים של אולמרט ממש שבר את המשפחה וגם רבים מהפעילים", סיפר בכיר במטה המאבק. "המצב הפך להיות מייאש, הציבור החל להתעניין פחות ולהגיע פחות לעצרות".

אולם למרות חוסר האונים, נועם ואביבה לא ויתרו. שמשון ליבמן מונה לראש המטה ולאחר שקט תקשורתי שהעניקה המשפחה לממשלה החדשה בראשות נתניהו, יצאו בני משפחת שליט, מלווים באלפים, למסע רגלי ממצפה הילה לירושלים, מתוך כוונה לעבור ולהתגורר באוהל המחאה שהוקם מול מעון ראש הממשלה עד להשבתו של גלעד.

ביום רביעי, שנה ושלושה חודשים לאחר שעזבו את ביתם, הם שבו לבית ולנוף הפסטורלי במצפה הילה.

דניאל סיריוטי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו