עמוק באדמה

לפני כ-70 שנה חשה אחת החברות בקיבוץ בית השיטה בראשה, והקדימה לשוב מהעבודה לחדרה. היא שכבה במיטתה לנוח, כשלפתע ראתה גבר נכנס לתוך ארון הבגדים שלה. האישה קמה בבהלה, פתחה לרווחה את ארון הבגדים, אך האורח הבלתי קרוא נעלם. אחוזת בעתה הזעיקה החברה אחדים מחברי המזכירות. הללו ידעו שבמקום נבנה סליק שבו הוסתר נשק, והצליחו אך בקושי לשכנע את חברתם שחלמה חלום.

חוויה דומה עברה גם חברת קיבוץ תל יוסף, שראתה פעם זוג נעליים נבלעים בקיר המקלחת. משעשע מעט פחות היה סיפורו של אחד הסליקים המפורסמים בתולדות היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל, הבונקר בשכונת פועלי היהלומים טוברוק בנתניה, שבו הוחזקו שני הסרג'נטים הבריטים שהוצאו להורג על ידי האצ"ל, בתגובה על תלייתם של אבשלום חביב יעקב וייס ומאיר נקר, על ידי הבריטים ביולי 1947.

דרך ארוכה עברו הסליקים מאז הסתלקו מכאן הטורקים. עכשיו כתבו עליהם ספר: "ארץ ישראל הנסתרת - סיפורם של הסליקים ותולדותיהם" (הוצ' אריאל). המחבר, "הסליקולוג" רפי קיטרון (67), גמלאי של מערכת הביטחון, סבור שהסליק טרם אמר את מילתו האחרונה. ברחבי ישראל, הוא מעריך, "עדיין פזורים סליקים עלומים, שעקבותיהם אבדו או שבעליהם, קשישים מופלגים, עדיין חיים במחתרת".

סיפור הסליקים הוא סיפור של דמיון וכושר המצאה. הסליקים נבנו בתחכום רב בכל מקום שאפשר ושאי אפשר להעלות על הדעת: בבתי כנסת, בתי קברות, מכלאות פרים, כוורות דבורים, מקלחות נשים ואפילו בחדרי מתים, במערות ובכוכים, אבל הוא גם סיפור בעל רבדים פוליטיים-אידיאולוגיים. חלק מהקיבוצים, בעיקר קיבוצי השומר הארצי של מפ"ם, התקשו להיפרד מהסליקים לאחר קום המדינה, ואיסר הראל, ראש השב"כ הראשון, נאלץ לעמול קשה מול מנהיגי מפ"ם כדי לשכנע אותם לפרק תאים וסליקים מחתרתיים.

איך מטפלים ברטיבות-

כשהאנגלים כבשו את הארץ ב-1917, הם פנו לתושביה, יהודים וערבים, הבטיחו להם את הגנתם והודיעו על מבצע איסוף נשק. ויכוח קשה פרץ אז ביישוב העברי המתחדש, שכן מאמצים הושקעו בתקופת השלטון העות'מאני באיסוף נשק לצורכי הגנה עצמית. אף על פי כן, יישובים רבים נענו לקריאה ומסרו את נשקם. עגלות עמוסות נשק הילכו באותם ימים ממושבות הגליל התחתון ממרחביה ומיישובים אחרים, אל נקודות הריכוז.

אבל המראות הללו היו האקורד האחרון בעידן הנאיביות של היישוב. מאורעות 1920/1 ומאורעות תרפ"ט והצורך הדחוף בהגנה עצמית הביאו לראשית עידן הסליק - מקום המחבוא המחתרתי שבו הוסתר נשק. בשלהי תקופת המנדט הבריטי היו בארץ יותר מ-1,500 סליקים שכללו בעיקר נשק ותחמושת אך גם ארכיונים ומשדרים.

מגוון הסליקים היה נרחב: סליקים אישיים במקומות המגורים, סליקים "עליונים" או "שטחיים" לנגישות מהירה לעומת סליקים "עמוקים" לטווח ארוך. סליקים במיכלים שהוטמנו באדמה או מתחת לרצפות (בכדי חלב, בחביות או בצינורות אטומים) וסליקים בנויים. אחת הבעיות הקבועות שבה נתקלו בוני הסליקים היתה בעיית הרטיבות שהשחיתה את הנשק. בכפר גלעדי קשרו החברים את אחד הטייחים המקצועיים באזור לאלונקה, כיסו את עיניו והובילו אותו לסליק שבמעמקי האדמה, שם ניתן להם שיעור בטיוחם של קירות אבן.

הנהגת היישוב היתה שותפה מלאה לתרבות הסליק ולסודותיו. קיטרון מספר שב-1934 הגיע בן-גוריון לביקור במרפאה של כפר ויתקין אך ביקש לראות "משהו יותר מעניין". צבי בן יעקב, מפקד גוש עמק חפר, סיפר לו, כי שבוע קודם לכן הם השיגו חמישה רובים מקצין בריטי ושני אקדחים מההגנה. הוא הטיל על בן-גוריון למצוא את מקום המסתור שלהם בחדר המרפאה. בן-גוריון ניסה לאתר את המקום בהקשה במקלו על הרצפה, הסתובב אנה ואנה ונכשל. הסליק היה כד חלב, שהוטמן מתחת למרצפת, אך גם לאחר הרמת המרצפת הכד לא נחשף, שכן מעליו פוזר חול, ורק לאחר הסרת החול התגלה מכסה הכד. אחר כך ניתנה לבן-גוריון "הזדמנות שנייה" לאתר סליק נוסף בחדר האחות הצמוד, אך גם בה נכשל. שם - הסליק היה חבוי בארון התרופות, בין קירות כפולים.

"בחיפה הוטמנו נשקים בפתיליות, בפרימוסים, בעציצים, במנורת חשמל, בתחתית אקווריום ואפילו בשקע שמאחורי המראה בחדר האמבטיה", מספר קיטרון. "סליק מרכזי ומתוחכם יותר נבנה בביתו של שמואל בן יעקב, האחראי על הסליקים המרכזיים בחיפה. שם היה מדובר במחסן ששכן מתחת לבניין. לשם הסוואת הכניסה הוקמו מוסך לחניית רכב וחדר כביסה. ליד אחד הקירות עמד ארון גדול עם אצטבאות. עם הזזת אחת האצטבאות והוצאת בורג, נחשף חור, שדרכו עבר צינור לצד השני של הקיר. הכנסת מפתח לצינור וסיבובו נגד כיוון השעון הפעילו גלגל שיניים, שהסתובב גם הוא נגד הכיוון וגרר איתו פס ברזל שסגר את הדלת מבפנים. כשהוסר הפס מהדלת באמצעות גלגל השיניים, היה אפשר לפתוח אותה ביד בדחיפה. מאחורי הפתח היו שני אולמות לאחסון נשק ולטיפול בו".

טיפול עדין ביהודים

אחרי "השבת השחורה", ב-29 ביוני 1946, שבה הושמו במעצר רבים מראשי היישוב ונחשפו מאגרי נשק גדולים, הועברו סליקים רבים אל הפרדסים והשדות הפתוחים. כדי להתמודד עם גלאי המתכות, פוזרו חלקי מתכת ביד נדיבה. אלה נועדו לבלבל את הגלאים ולהקשות על הבריטים במציאת הסליקים. היו גם פתרונות מסוג שונה לגמרי, כמו במקרה של רמת דוד, שנשקיו הובהלו למשטרת נהלל והוכנסו על ידי מפקד התחנה יצחק שבילי לארגז גדול. מפקד הכוח הבריטי שהגיע למקום במסגרת החיפושים אחר הנשק, ישב על הארגז וחילק הוראות.

קיטרון בדק כיצד התמודדו הבריטים עם מאות הסליקים שהוטמנו מתחת לאפם, ומצא שהם התקשו בכך. עם זאת, הוא מציין כי בהשוואה לעוצמה, לנחישות ולאכזריות שבהם "טיפלו" הבריטים בסליקים הערביים בתקופת המרד הערבי הגדול (1939-1936), שיטות עדינות בהרבה הופעלו נגד היהודים, הן בגלל האופי השונה של המאבק והן בשל החשש מדעת הקהל.

"בחיפוש שנערך בחלחול במאי 1939", מגלה קיטרון, "הוחזקו תושבי הכפר במכלאות ימים אחדים בשמש יוקדת וללא מים. כתוצאה מכך מתו לפחות שמונה תושבים מחום ומתשישות. בחיפוש נמצאו כ-20 רובים וחמישה אקדחים. אמצעים אלו לא הופעלו נגד האוכלוסייה היהודית, למרות שתקנות ההגנה איפשרו זאת". הנשים הערביות, הוא מספר, נהגו לטמון אקדחים תחת בגדיהן הרבים ואם לא היתה נוכחות של שוטרת בחיפוש, אילצו אותן לרוץ ללא הפסק סביב החצר, עד שהאקדח היה נופל.

בספרו נעזר קיטרון גם במחקרים קודמים על אותה תקופה. צ'רלס סמית, למשל, שפירסם ב-1990 מחקר השוואתי בין שתי המרידות בבריטים, הערבית והיהודית, סיפר על המאמץ הרב שהושקע באיתור נשק בכפרים ערביים: הללו נקראו להסגיר מספר מסוים של כלי נשק תמורת תשלום, ולא - יוטל קנס כולל, עד פי ארבעה מערך כלי הנשק שנחשדו באחזקתם. במקרים אחרים תיעד סמית מקרים שבהם נכנס הצבא הבריטי לכפר השכם בבוקר, ונטל גברים לעבודות כמו תיקון כבישים, ללא אוכל או שתייה, לכל היום. כך נהגו יום אחר יום, עד שמספר מסוים של רובים הוסגר לידיהם. כאשר התארגנו תושבי העיירה יעבד בניסיון למנוע הסגרת נשק, ביים הקצין ג'פרי מורטון הוצאה להורג, ובעקבות זאת הוסגר נשק רב. בחודשים יוני-יולי 1939 נתפסו בדרך זו יותר מ-300 רובים, 40 אקדחים, ויותר מ-100 רובי ציד. שיטות מעין אלה, כאמור, לא הופעלו נגד היהודים.

הניסיון של מפ"ם

אחד הגילויים המעניינים של קיטרון עוסק בעובדה שסליקים רבים המשיכו להתקיים גם אחרי מלחמת השחרור. בשנות ה-50 המשיכו קיבוצים רבים להחזיק בנשק בלתי לגאלי בסליקים. חלק מהם עשו זאת בהשפעת תנועתם, הקיבוץ הארצי, ומפלגתם מפ"ם. מפ"ם, מסביר קיטרון: "'מפלגת הביטחון', בעיני עצמה, שהתה דווקא בשנותיה הראשונות באופוזיציה, כשהיא רחוקה ממרכזי השלטון ומהפיקוד הצבאי, שבהם שלטו מפא"י ובן-גוריון. בן-גוריון נתפס כאחראי לנישול אנשי מפ"ם מתפקידים בכירים בצבא. גם השינויים שהוכנסו בצה"ל לאחר מלחמת העצמאות, קיצוץ סדר הכוחות, או הקמת חיל הספר, שהופקד על הגנת הגבולות הוסיפו שמן למדורה, שכן מפ"ם ראתה ביישובים, ובעיקר בקיבוצים, את עמוד התווך והמסד להגנה מרחבית ולהגנת המדינה בכלל".

התוצאה היתה שבכ-50 קיבוצים הוכנו מחסני נשק חשאיים. גם בנהלל היה ניסיון להשתלט על הסליק המרכזי. יהודה בין, איש המחלקה לריכוז מידע במפ"ם, סיפר לקיטרון ש"באותם ימים היתה גם חרדה שבן-גוריון שהיפנה את 'התותח הקדוש' נגד אלטלנה, עלול לנהוג כך גם נגד מבצריה של האופוזיציה המפ"מית. לדילמה הזו היה היבט נוסף. יישובי הספר סבלו עדיין רבות מהמסתננים. ההגנה המרחבית של צה"ל צלעה ויישובי הספר של מפ"ם רצו להיות בטוחים שיש בידיהם נשק נוסף לזה שסופק לצורכי ההגנה המרחבית".

גם האצ"ל, כך מסתבר, שמר סליק לאחר 1948. פרשה זו קשורה לשמואל (מוקי) כץ, לימים חבר בכנסת הראשונה מטעם תנועת החירות. בירושלים הוסיפו האצ"ל והלח"י להתקיים באופן עצמאי. גם אחרי פירוקם בחלקי הארץ האחרים, ורק לאחר רצח ברנדוט בספטמבר 1948 נאלץ האצ"ל להתפרק ולמסור את נשקו. כץ החליט על דעת עצמו להמשיך ולהחזיק נשק בסליק בשכונת נחלאות, במרתף בית ברחוב אבן ספיר מאחורי קיר כפול. הוא חשש שבן-גוריון אינו מתכוון לספח את ירושלים למדינת ישראל. רק לאחר שבן-גוריון הכיר בדצמבר בירושלים כבירת ישראל, נמסר הסליק למשטרה.

קיטרון משוכנע, ובמקרה אחד גם יודע, שגם היום, 64 שנה לאחר קום המדינה, סליקים נוספים מוסיפים להתקיים במקומות מסתור ברחבי הארץ, ולא בגלל סיבות שיכחה, אלא מתוך בחירה: "אחת ממילות המפתח ששמעתי כששאלתי מדוע ממשיכים להחזיק את הסליק היא: "שיהיה". אנשים, בעיקר מבוגרים, ששומרים על סודם אומרים: "לך תדע מה יהיה". הגיוני? לא הגיוני! לכן אני חושש שיהיו כאלה שיעברו לעולם הבא וסודם עימם".

אבל יש גם סליקים שעקבותיהם אבדו עם השנים בשל שינוי פני השטח, או מכיוון שהסימנים למיקומם אבדו, ואלה מוסיפים ויוסיפו כנראה להתגלות עם השנים. בחורף 1969 נמצא סליק כזה במהלך חפירת יסודות לבניין חדש בחדרה. ביוני 1971 נמצא בבניין ישן בקיבוץ טירת צבי סליק ובו תחמושת במשקל של כטון ונשק מגוון.

גם ליד ישיבת הכותל נמצא סליק עשיר ובאוקטובר 1986, בעת שהקברנים כרו קבר בבית העלמין סגולה בפתח תקווה, נמצא במקום כד חלב ובו תחמושת וחלקי חילוף לרובה. שיטפון גדול חשף בשנות ה-90 דלת ברזל של סליק-בונקר תת-קרקעי סמוך למכון המים בקירבת קיבוץ איילון, ובגן ילדים ישן במושב רשפון התגלה ביולי 2006 סליק מתחת לאסלה. קיטרון משוכנע שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה וסליקים נוספים שמקום קבורתם לא נודע, עתידים להתגלות עם השנים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו