"פוסט אחרון בהחלט. שלכם, גל"

גל סונט, בן 38 מאלפי מנשה, אב לשתי בנות וחולה במחלת ה ALS מסביר בפוסט מרגש מדוע בחר למות • הלוויתו נערכה ביום שני

גל סונט ז"ל // צילום: עמוד הפייסבוק

מעטים האנשים שיכולים לפרסם את הפוסט האחרון רגע לפני שהם נפטרים, ובו הם יכולים לכתוב את כל שעל ליבם. גל סונט (38), מאלפי מנשה, אב לשתי בנות וחולה במחלת הניוון שרירים ALS, החליט במודע לוותר על חיבור למכונת ההנשמה כדי למנוע סבל ממשפחתו - וכתב על כך בפייסבוק.

"חברים יקרים, אם אתם קוראים את זה, אז אני מת", כך פתח סונט את הפוסט שפרסם לפני שהלך לעולמו.

"אני יודע שזה שוק גדול, בעיקר בגלל כל הפוסטים האופטימיים, השמחים, המעודדים. כל ההצלחות, השבחים והעזרה", כתב סונט, "חשוב שתדעו שכל מה שכתבתי אי פעם, כל מילה, אני עומד מאחוריה במאה אחוז".  הוא המשיך ואמר כי "אחד מהדברים הנוראיים שהמחלה הזו עושה, זה לפגוע באנשים שאוהבים אותך ונמצאים איתך יום יום וזו המשפחה שלך".

סונט המשיך לפרט על הקושי והסבל עם המחלה: "מגיע שלב שאתה כבר לא יכול לעשות כלום בלי שני מטפלים בבית שנמצאים 24 שעות, עם השפה שלהם והאוכל שלהם. חשבתם איך זה משפיע על בני הבית? כל הבית הופך לבית חולים, כשאתה שם".

"אני לא אתחיל לתאר את הבעיות הנפשיות שנגרמות לילדות שלך כשהן רואות את אבא שלהן, שעד לא מזמן היה מעיף אותן גבוה בבריכה - יושב בכסא הגלגלים ונחנק ומשתעל והנשמה וסקשיין, מוזן עם צינור לבטן" כותב סונט בפוסט.

על הקשיים בזוגיות מספר סונט: "זוגיות? מה זה? אינטימיות? ליטוף? נשיקה? מגע? אז כן, בן הזוג הבריא יכול ללטף, לתת נשיקה. אבל עם כל המכונות והצינורות וההפרשות והצפצופים - זו לא זוגיות. זו חברות, דאגה, מסירות. אהבה. לא אהבה של בני זוג. אהבה אחרת. וכל פעם שאת רואה את בעלך מובל במנוף, יושב בכסא ולא זז, בקושי מצליח לחייך, הלב נקרע כל פעם מחדש, כל יום, כל שעה".

סונט ממשיך בפוסט המרגש ומגיע אל החלק הקשה ביותר, ההחלטה שלא להתחבר אל מכונת ההנשמה: "ואז מגיע השלב שבו אתה צריך לבחור האם להתחבר למכונת הנשמה מלאכותית בלי יכולת לנתק ולחיות כך שנים ארוכות, או שלא. אני בחרתי במשפחה". 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"אני מקווה שבמעשה שאני עושה ומסיים את חיי, אחזיר את החיים של המשפחה למסלול קצת יותר נורמלי, קצת יותר שפוי", אמר סונט, "אם כי, מלא בכאב בהתחלה, אבל כמו רבים אחרים לפנינו, חוזרים לשגרה, מתקדמים בחיים, מגיעים להישגים ומצליחים. אפילו עם הכאב שתמיד יהיה שם".

סונט מבקש לסיים במסר אופטימי: "המסר שלי תמיד היה ותמיד יהיה - תסתכלו תמיד על חצי הכוס המלאה, אל תוותרו, תילחמו, גם אם הסיכויים נראים קלושים. תאמינו בעצמכם, אתם יכולים! פוסט אחרון בהחלט, גל."

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר