כל דיינר אמריקני אפשר למקם על סקאלה של איכות. יש את פונדקי הדרכים עם ההאש בראונס והמלצריות בגיל העמידה, יש את הדיינרים המשפחתיים הנוסטלגיים עם המרצפות בשחור לבן והמילקשייקים הענקיים, ויש את הדיינרים הקלאסיים בערים הגדולות עם התאורה המעומעמת והמושבים מעור. כל דיינר והקסם שלו.
הדיינר של גוצ'ה בתל אביב הוא לגמרי דיינר אמריקני, והוא מהחלק המוצלח של הסקאלה. בר ארוך והמון אלכוהול מעולה, מלצרים מפוקסים ונעימים, אווירה עסקנית אבל צעירה ותפריט ענק שבו כל אחד יכול למצוא משהו. כמעט כל אחד, שכן אם אתה צמחוני ומגיע לדיינר, כדאי שתדע שזה בשביל פסטה. אין אף מנה עיקרית צמחונית אחרת, ויש שני סלטים כמנה ראשונה. קבוצות סועדים מגוונות כנראה יתקשו לשכנע את חברי הקבוצה הצמחונים להצטרף לחגיגה.
אנחנו, בכל אופן, לא היינו לגמרי צמחונים באותו היום, ושמחנו כשמראש התפריט קרצה לנו הכותרת "נתחים מובחרים". שאלנו עד כמה מובחרים וקיבלנו תשובה מספקת: הבשר הוא טרי, ארץ ישראלי, מגיע מרמת הגולן ומיושן במקום בתנאים קפדניים.
הכי חשוב בבשר זה מאיפה הוא מגיע, והתשובה הזאת גרמה לנו להזמין מיד שני נתחים. האחד אנטריקוט ריב איי 200 גרם (80 ש"ח). הריב איי הוא האנטריקוט מהחלק הקדמי של הצלעות, החלק שנחשב למשובח יותר מהאחורי שנקרא פריים ריב. הזמנו גם נתח של סינטה 200 גרם (80 ש"ח), נתח מחלק אחורי יותר, מאזור המותן, הנחשב ל"רזה" יותר מהאנטריקוט וללא שומן.
מכיוון שארוחת בשר צריך להתחיל לאט, אז למנה ראשונה הזמנו סלט פלחים (39 ש"ח). נתחים עבים של ירקות מכל הסוגים, סלק ושלושה סוגי עגבניות, פלפלים ירוקים וכתומים וצנון. הכול נחתך עכשיו, קריספי ומהנה, מלא בשמן זית מריר מצוין.
בנוסף, בתור חובבי קרפצ'יו ידועים החלטנו לנסות גם את זה של הדיינר. הקרפצ'יו (47 ש"ח) הגיע כפרוסות דקיקות במידה, אדומות בוהקות, מנוקדות בפלפל שחור גרוס גס ועליהן המון מיקרו בזיליקום. הבשר היה טוב אבל שמן זית לא נכח והיה מעט מדי חומץ בלסמי כך שהתוצאה הייתה קצת יבשה. מיקרו בזיליקום זה פשוט שידוך מושלם לקרפצ'יו, החריפות העדינה הולכת מעולה עם הבשר.
בזמן שהמתנו להנאתנו לבשר קיבלנו שתייה ואת המנות ראשונות שהזמנו קודם לכן. לשולחן הביאו לנו לחם נחמד וזיתים. כמו דיינר אמיתי בניו יורק או בבוסטון, מחלקת האלכוהול בדיינר של גוצ'ה לא מאכזבת. החלטנו לנסות קוקטייל שנקרא "לימונדת הבית" עם וודקה תפוח, ליקר ליצ'י, אננס וג'ינג'ר אייל (42 ש"ח). קוקטייל מתוק ושמח, פירותי במיוחד וקליל.
בגזרת הצמחונים, כפי שכבר ציינו, לא היה הרבה מרחב תמרון. נבחר רביולי גבינות ברוטב עגבניות, חמאה ובזיליקום עם פרמזן (57 ש"ח). הפסטה מצוינת, המילוי מורגש והרוטב עוטף הכל כמו שצריך. זה היה יכול להיות לא נעים ליפול במנה שלא היתה לך ברירה להזמין, אבל זה לא קרה. וגם אפשר להוזיל את המחיר בכמה שקלים, בכל זאת, פסטה צמחונית, והרי בדיינר יודעים דבר או שניים על מחירים משתלמים, ראו ערך מחירי הבשר המדהימים.
ובדיוק בשלב הזה נחתו על השולחן אורחי הכבוד של הערב, הסטייקים. במחיר הסטייק גם מקבלים תוספת לבחירה ואיזה כיף שלגוצ'ה יש חלת בצל, שהיא לא בדיוק חלה כמו שהיא אמורה להיות אבל אלה רצועות בצל בבלילה שמוגשים עם רוטב טעים. זאת התוספת הכי כיפית שיש. קיבלנו גם הום פרייז שלצד חלת הבצל קצת החווירו אבל היו חביבים. יש מעריצים מושבעים לתוספת הזאת אבל הם לא אנחנו.
הסטייקים מגיעים על מגש עץ עם שום קונפי ורוטב לבחירה. הסינטה השתדכה לרוטב יין אדום והאנטריקוט לרוטב עשבי תיבול. זה דיינר אמריקני ולא סטקייה ארגנטינאית אז אל תצפו לצ'ימיצו'רי כמוני, תהיו ריאלים.
הבשר עצמו הוא אכן מהמשובחים שיש. נתחים עסיסיים שיושנו במידה כזו שהנוזלים שבהם התמעטו וכך טעם הבשר נהיה מרוכז יותר והתחדד. האנטריקוט הוא ללא ספק נתח יותר עסיסי מהסינטה וטעמו גם יותר מיוחד. אבל גם לסינטה יש מרקם מושלם, אחיד, עטוי בשכבת שומן דקה אבל חוץ מזה חף משומנים. מידת העשייה היתה מושלמת, שני הנתחים הגיעו מדיום עם פס אדום בוהק באמצע, כמו ביצוע מושלם לשיר שאתם הכי אוהבים.
הסטייקים של הדיינר לחלוטין נכנסו לפלייליסט שלי. מישהו חכם בנה את תפריט הקינוחים בדיינר כי אם כבר הגענו לאמריקה אז תנו לנו את מה שאמריקה הכי טובה בו - קינוחים מושחתים.
הזמנו סנדיי דה דיינר (39 ש"ח) - גלידת וניל שעושים במקום, במרקם מושלם, חלק וחמאתי, עם בננות טריות, קרמל, מלח וקצפת שעשה מישהו שאוהב קצפת.
באמריקה התנהג כאמריקני אז הזמנו גם פנקייקס סולטד קרמל (39 ש"ח) סתם כי אנחנו סאקרים של קרמל מלוח. זה היה נפלא ומושחת באותה המידה.
איזה כיף שכל השחיתות הזאת נמצאת ממש פה ולא צריך בשבילה ויזה. כמו שנוסעים לארצות הברית עם מזוודה ריקה לקניות, קחו את הבטן הריקה שלכם ולכו לדיינר. כנראה שתצאו משם קצת יותר מאושרים ממה שנכנסתם.