יותר משני עשורים חלפו מאז שקתלין טרנר, שבחודש הבא ימלאו לה 62, לקחה צעד אחד אחורה מאור הזרקורים. דלקת המפרקים השגרונית שבה חלתה, המעוותת לאורך זמן מפרקים ומצריכה טיפול תרופתי וניתוחים, פגעה במראה שלה, ואף שלחה אותה אל הטיפה המרה.
"במשך שנים עברתי ניתוח פעם בשנה, ועדיין היה עלי להמשיך לנוע ולהיות פעילה, ושום דבר לא עצר בעדי", סיפרה טרנר בגילוי לב ל"דיילי מייל" הבריטי. "הנזק שנגרם לגופי אוחה על ידי ניתוחים, אבל התרופות ניפחו את גופי כמו בלון, וזה היה מראה מכוער. אנשים הניחו שזה בעקבות התמכרות לסמים או לאלכוהול, וזה היה נורא, אבל שום דבר לא העסיק אותי חוץ מהמחשבה שעלי לשרוד.
"הנעליים שלי כבר לא התאימו לי, ונעלתי את נעלי הספורט של בעלי דאז. כשהלכתי לאורתופד, הוא חשב שאני פשוט יהירה כי אני מנסה להיכנס לנעלי עקב שכבר אינן במידה שלי. אחרי הרגליים סבלתי מהזרוע, שלא הצלחתי להזיז, ואחר כך הצוואר שלי סירב לשתף פעולה. וכל המחלה הזו גם מלווה בסימפטומים כמו שפעת חריפה, חום גבוה וכאבים בלתי פוסקים. כל הזהות שלי עד אז היתה סביב תנועה, וזה עירער אותי לחלוטין. לא יכולתי לעלות במדרגות או לפתוח בקבוק או לחפוף את השיער. זה ריסק אותי להיות כזו חסרת ישע. כבר חשבתי שאני עומדת למות.
"ואז עשיתי את הטעות והתחלתי לשתות. לא היה מפלט אחר לכאב. זה לא מצב שבו, אם תשכב או תעמוד בצורה מסוימת, רמת הסבל תפחת. זה הכל בתוך העצמות, במפרקים, וזה מלווה אותך באופן תמידי. הברירה היחידה היא להתרגל, ומשכך הכאבים שגיליתי היה אלכוהול. חשבתי שזה מה שיעזור לי. מהר מאוד הבנתי שזה מפריע לי בעבודה, ושעלי להפסיק עם זה. כאילו לא היה די במוגבלות הפיזית שנכפתה עלי, פתאום גם לא הייתי ממוקדת. מאז הניתוחים אני כולי טיטניום. אתם לא רוצים להיות מאחוריי בתור לבדיקה ביטחונית בשדה התעופה.
עם מייקל דגלאס בסרט "אוצר הנילוס". שורת שיתופי פעולה
"אבל אני פייטרית ונחושה. אני לא מקבלת שדברים מסוימים חייבים לקרות, תמיד יש דרך להשיג את המטרות. אז אני לא נראית כפי שנראיתי לפני 30 שנה, תתגברו על זה! אני עושה פילאטיס ויוגה פעמיים בשבוע, הולכת ברגל כמה שאני יכולה לסבול, ואני כבר מאסטרית באיזון. מדריך היוגה שלי לא מאמין, אין לי בכלל אצבעות רגליים כשירות, רק הבוהן מתפקדת, וכל השאר מתרשלות בתפקידן".
• • •
אף כי אינה עסוקה כבעבר, טרנר בחרה להצטרף לאחת הסדרות המדוברות של התקופה האחרונה, "הדרך", דרמה של אתר התוכן האינטרנטי Hulu, שעלתה בחודש שעבר (וגם אצלנו בימי שלישי ב־HOT Plus, ב־HOT VOD ובסלקום tv). הסידרה עוסקת בנושא השנוי במחלוקת של כתות סגורות באמריקה, ומככבים בה ארון פול, בוגר "שובר שורות", מישל מוינהן ("משימה בלתי אפשרית", "בוגדת") ויו דנסי (בעלה של השחקנית קלייר דיינס).
במרכז הסידרה אדי ליין (פול), גבר שמצטרף לכת הנקראת "מאייריזם" בעקבות אשתו שרה (מוינהן), שנולדה לתוך הכת, ועובר משבר אמונה. המנהיג הזמני של הכת הוא קאל רוברטס (דנסי), והוא נחוש להוביל אותה קדימה, וגם מגלה רגשות רומנטיים כלפי שרה.
טרנר מגיחה בפרק השלישי בתור אמו של קאל, ברנדה, שממנה היה מנוכר במשך שנים, והיא שופכת אור על מה שהפך אותו למי שהוא.
בתפקיד פגי סו ב"להתחתן שנית"
המבקרים היו חלוקים בדעותיהם, והרייטינג נותר עלום, מכיוון שמדובר באינטרנט ו־Hulu לא מפרסמים את המספרים. אבל עוד לפני שהסידרה עלתה דובר על הדמיון שלה לקבוצות רוחניות אמיתיות. שמה המקורי, "The Way", הוחלף בספטמבר האחרון ל"The Path" (בעברית אין הבדל, כמובן) בגלל הדמיון לשמה של קבוצה דתית מאוהיו, המכונה The Way International. הושמעו גם האשמות כי הרעיון לסידרה הושפע מהסרט התיעודי "Going Clear", שעסק בכנסייה הסיינטולוגית ועורר הדים רבים. למרות הכל, בשבוע שעבר הוכרז כי הסידרה תחודש לעונה שנייה.
"מהרגע שקראתי את הטיוטה הראשונית חשבתי שיש פה רעיון מרתק, דווקא כי מדובר בהצצה אל המתרחש בתוך קבוצה מסוגרת כל כך", אומרת לי טרנר בראיון מיוחד. "כשאנחנו שומעים על כתות במדיה זה תמיד בהיבט שלילי, אז אני מניחה שהאינסטינקט הראשוני של הצופה הוא לא להאמין ולא לקנות את ה'ערכים' שעליהם מתבססת הקבוצה".
מה משך אותך בתפקיד שאת מגלמת?
"ברנדה היא אמא שגידלה את בנה בעוני, בלי להקנות לו שום ערכים או תפיסת עולם. לכן הוא מחפש משמעות בחייו הבוגרים. את התחושה ההורית הוא מקבל בכת, ולכך הוא מתחבר. בסופו של דבר, הוא מפלצת, ועוד כזה שיש לו אמא מפלצתית ואלכוהוליסטית, וזה כיף גדול לגלם תפקיד ססגוני כל כך.
פאם פטאל בסרט "כחום הגוף", 1981
"יו דנסי ואני הכרנו בעבר, ואני חושבת שכששמי הועלה כאופציה לגלם את אמו, הוא אמר שהשילוב יהיה מוצלח. ואכן כך היה.
"אחת המלבישות הציעה שברנדה תלבש את בגדיו של בעלה המנוח כדי להדגיש את העובדה שהיא מופרעת, ולי זה לא הפריע. היא קיבלה את הרעיון כשביקרה אצל אמא שלה, שהיא חולת אלצהיימר המאושפזת במוסד, ונדהמה לגלות אותה לבושה בבגדים ורודים של מישהי אחרת מהמוסד.
"מה שהכי צרם לי בסיפור הוא שעומדים להלביש אותי בוורוד. וזה בדיוק מה שהיה" (צוחקת).
השתייכות לקבוצות דתיות היא טרנד אופנתי של מפורסמים בהוליווד, שמחפשים מפלט רוחני ומתקבלים בברכה על ידי ראשי הקבוצות. במשך הזמן הם הופכים ל"שגרירים" של הבשורה שמבקשות הקבוצות להפיץ. הדוגמאות הבולטות כוללות, כמובן, את מדונה, שהצטרפה למרכז ללימודי קבלה בסוף שנות התשעים וגררה שובל של סלבריטאים, ובהם דמי מור, אשטון קוצ'ר ומעצבת האופנה דונה קארן; ואת טום קרוז וג'ון טרבולטה, שהצטרפו לסיינטולוגיה.
עם יו דנסי (משמאל) בסידרה "הדרך". "יו ואני הכרנו בעבר, וכשעלתה האופציה שאגלם את אמו, הוא שמח"
"אין ספק שקבוצות מסוימות משתמשות בעובדה שיש בקרבן סלבריטאים כדי לקדם את עצמן, אבל אני לא חושבת שזה משהו דומיננטי ביחס של הציבור לקבוצות הללו", אומרת טרנר. "אני גם לא מסכימה שדווקא הכוכבים מגיעים לנקודה בחיים שבה הם מחפשים במקומות הללו תשובה כלשהי או משמעות לחייהם. נדמה לי שהמפלט המובהק יותר של הכוכבים הוא באמנות ובמשחק, שם נמצאת המשמעות שהם מחפשים.
"בכל אופן, עבורי המשחק הוא הפלטפורמה להכיר לעומק את טבע האדם, כיצד אנחנו מתנהגים. זה מקור בלתי נדלה ללמוד עוד ועוד, וזה מה שנותן לי סיפוק".
את משתייכת לדת כלשהי?
"לא, אבל אני אישה עם אמונה. הייתי נשואה ליהודי במשך 23 שנים, ומאוד אהבתי את המסורות והדברים הנלווים לדת. למשל, פסח תמיד היה חג שאהבתי. הטקסיות של ליל הסדר, העובדה שכל המשפחה יושבת יחד לסעודות, אלו דברים שאני נוצרת בליבי יותר מאספקטים דתיים. השיא אותנו רב רפורמי במנהטן, אבל לא בבית כנסת או משהו כזה. סיגלתי לחיינו מסורות יהודיות, אבל מעולם לא התגיירתי".
• • •
השליחות המיסיונרית בסידרה, ואפילו במסעות שקיימה בשנות התשעים להשכנת שלום במזרח התיכון, היא דבר שטרנר הביאה מהבית. אמה פטסי עבדה באו"ם בשנים הראשונות לקיומו, ובסוף שנות הארבעים נשלחה מטעם משרד החוץ האמריקני לשנחאי, שם הכירה את סגן הקונסול אלן ריצ'רד טרנר. הם נישאו וחזרו לארה"ב לאחר עליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון בסין.
לטרנר שני אחים ואחות. הוריה דילגו עם המשפחה לאורך השנים בין קנדה, קובה, ונצואלה ואנגליה, שם השלימה את לימודי התיכון שלה ב־1972. באותה עת גם מת אביה מהתקף לב (אמה הלכה לעולמה בשנה שעברה, בגיל 91).
"אבא שלי היה שמרן מאוד, כך שבעיניו, תיאטרון ומשחק זה שלב אחד לפני זנות", סיפרה טרנר בעבר. "כשהייתי מופיעה בהצגות בבית הספר, הוא נהג להישאר במכונית בחניון, ואמא היתה צופה בי לבדה ויוצאת בהפסקה לספר לו שאני עושה עבודה נהדרת".
בגיל 19, במקביל ללימודי תואר באמנות ותיאטרון באוניברסיטת מרילנד, היא כבר החלה להיות פעילה חברתית למען ארגון Planned Parenthood, המספק שירותים וייעוץ בתחום ההריון ומעורר מחלוקת בחברה האמריקנית, בגלל הסיוע לנשים המבקשות להפסיק את הריונן. היא פעילה בוועד הארגון עד היום, וגם מתנדבת באמנסטי ובעמותה ללא מטרות רווח המספקת מזון לקשישים נזקקים בניו יורק.
הקריירה המקצועית שלה יצאה לדרך לאחר שעברה לניו יורק והופיעה באופרת הסבון היומית "הרופאים" בסוף שנות השבעים, בשנים שבהן היתה בזוגיות עם סוכן השחקנים דיוויד גאק. הפריצה הגדולה הגיעה עם המותחן המצליח "כחום הגוף" ב־1981, שבו שיחקה טרנר פאם פטאל המפילה ברשתה את וויליאם הארט. התפקיד העניק לה מועמדות לגלובוס הזהב, אבל בפרס זכתה אחרי שלוש שנים, כשכיכבה לצד מייקל דאגלס ודני דה ויטו בדרמת ההרפתקאות "בעקבות האוצר הרומנטי". כעבור שנה זכתה שוב, על תפקידה בקומדיה השחורה "הכבוד של פריצי".
באירוע בתיאטרון היהודי־ערבי ביפו, 2003 // צילום: אי.אף.פי
ב־1986 היתה מועמדת לאוסקר על "להתחתן בשנית", וחזרה לאחד כוחות עם דאגלס ודה ויטו בסרטים "בעקבות אוצר הנילוס" ו"מלחמת רוז ברוז" (שהעניק לה שוב מועמדות לגלובוס הזהב), ועם הארט ב"תייר מזדמן". בסוף שנות השמונים דיבבה את זמרת הברים המצוירת ג'סיקה ראביט ("זו היתה הפעם הראשונה שראיתי לְמה אני מסוגלת רק באמצעות קולי. עד היום, אנשים שעוצרים אותי ברחוב לחתימה מבקשים שאחתום 'ג'סיקה'").
בשנות התשעים, לאחר שחלתה, החלה להמעיט בהופעותיה. היא השתתפה בקומדיית הקאלט "אמא סדרתית" ובסרט "חמש ילדות יפות", וסירבה לשורה של תפקידים אטרקטיביים מאוד בדיעבד, ובהם "אינסטינקט בסיסי" (שהפך את שרון סטון לכוכבת ענק) ו"הגשרים של מחוז מדיסון" (שהלך למריל סטריפ).
המצב הבריאותי הרעוע וההצעות שהפסיקו לזרום דירדרו אותה לטיפה המרה ולטיפול גמילה של שמונה שנים. "כשהייתי בת 20 לא היה לי ביטחון, חיפשתי שאנשים אחרים ייתנו לי אישור", אמרה בעבר. "כשנהגו לכתוב עלי שאני בטיפולי גמילה ושעליתי במשקל, זה כאב לי מאוד, כי פחדתי שברגע שהתעשייה תגלה שאני פגומה, זה יפגע לי בקריירה.
"פחדתי שאם רק אחלוק עם אנשים את מה שקרה לי, הם מייד ינוסו על נפשם. אבל תראו את כל השחקנים שהם אלכוהוליסטים ידועים, שנכנסים לכלא או עושים סמים, וכשהם יוצאים מגמילה, הם חוזרים מייד לעבודה. מאז שמלאו לי 40 אני כבר מתעוררת בבוקר ואומרת, פאק יו, אני לא צריכה להוכיח את עצמי בפני אף אחד. וזה מה שהופך אותי לסקסית".
היא חזרה לשחק בהופעות אורח קטנות בסדרות טלוויזיה דוגמת "חוק וסדר", "ניפ/טאק" ו"קליפורניקיישן", אבל יותר מכל זכור לה התפקיד שגילמה בשלושה פרקים ב"חברים", בתור אביו של צ'נדלר, מלכת דראג. בשנה שעברה שיחקה גם בסרט "טיפשים בלי הפסקה 2".
טרנר שיחקה גם בתיאטרון בלונדון. כשאני שואל אותה מה היא מעדיפה - טלוויזיה, קולנוע או תיאטרון - התשובה שלה חד־משמעית. "אין דבר שיכול להתקרב להופעת משחק חיה מול קהל אמיתי, שום דבר לא יכול להחליף את הריגוש הזה.
"אני משתדלת ללכת לכמה שיותר הצגות בברודוויי, אבל אין מנוס מהעובדה שהמדיום הטלוויזיוני הוא שנותן היום את הבמה הרחבה ביותר לתוכן מגוּון והזדמנות ליוצרים להציג את הרעיונות שלהם. בתחום הזה, עברנו אבולוציה נפלאה, שנטלה את השליטה הבלעדית מידיהם של ראשי הערוצים הוותיקים והתרחבה לנתיבים חדשים, שמשלבים טכנולוגיות חדישות של צילום. אני חושבת שזה גם מה שצריך לקרות בענף הקולנוע. הסרטים המסקרנים הם אלו שמגיעים מהפסטיבלים השונים, והם לוקחים את הפוקוס מסרטי האולפנים. זו תקופה נהדרת ליוצרים עצמאיים".
במה את צופה בטלוויזיה?
"אני לא צופה בשום דבר. אני מעדיפה לקרוא ספר".
• • •
טרנר נישאה ב־1984 ליזם הנדל"ן היהודי־אמריקני ג'יי וייס, ושלוש שנים מאוחר יותר ילדה את בתה היחידה רייצ'ל אן וייס (28), שמנסה כיום את מזלה כמוסיקאית. בני הזוג התגרשו ב־2007. היום היא מתגוררת בדירה במנהטן, שאליה עברה בשנה שעברה, אחרי שהתגוררה באחד ממגדלי המגורים היוקרתיים של דונלד טראמפ באפר ווסט סייד. הונה נאמד ב־20 מיליון דולרים.
היא ביקרה בישראל כמה פעמים בשנות התשעים כאורחת של מרכז פרס. "אני בטוחה שהיה אז מי שציקצק בלשונו לשמוע ששחקנית אמריקנית באה למזרח התיכון ומתיימרת לייעץ בנושאי שלום, אבל אולי עצם בואי היה תירוץ להפגיש בין ישראלים לפלשתינים בנסיבות לא שגרתיות. ואז, כשזה קרה, שני הצדדים גילו זה את זה מעבר למסיכות הפוליטיות הטעונות. לא הרגשתי שאני מעורבת באלמנטים דתיים או רוחניים, אלא יותר בפרקטיקה.
"כשהסתובבתי בירושלים, אני מוכרחה לומר שלא חיבבתי כל מה שראיתי. ההפרדה בין גברים לנשים הפריעה לי. ביום שביקרתי גם לא איפשרו לי גישה לכותל המערבי. אילוצים דתיים מציבים לא פעם מחסומים בין אנשים, וזה מצער.
"לקחו אותי ליד ושם, ועד היום אני זוכרת כמה צלמים הקיפו אותנו, ולמרבה הצער הרסו את הרגע הפרטי שקיוויתי שיהיה לי שם".
מה את זוכרת לטובה?
"את תל אביב. אני יודעת שזו עיר ללא הפסקה, ואני די בטוחה שהתושבים שם לא הולכים לישון אף פעם. ואת זה אומרת לך תושבת מנהטן. כל פעם כשהסתובבנו בעיר בשעות מאוחרות, הרחובות היו הומי אדם ושוקקים, והמארחים החזיקו אותי ערה לא מעט שעות, בלוח זמנים עמוס.
"טיילנו גם ביריחו ובמצדה, ואפילו ביקרנו ברמאללה וברצועת עזה, שם הפגישו אותי עם יאסר ערפאת. אבל מעל כולם, אני רוצה לומר לך שהנשיא לשעבר שמעון פרס הוא פשוט אישיות יוצאת מגדר הרגיל, הוא אחד האנשים הכי נהדרים שיצא לי להכיר".
טרנר היא תומכת נלהבת של המפלגה הדמוקרטית ושל הילארי קלינטון. "הניסיון שלה העניק לה את הכלים ששום מועמד אחר לא יכול להתחרות בהם", כתבה לאחרונה בטור דעה ב"האפינגטון פוסט". "היא הכי חזקה והכי כשירה למשרת הנשיאות, יותר מכל אדם שאי פעם פגשתי.
"אבל במערכת בחירות היא תישאר חזקה רק לפי אלו שיעמדו לצידה. לכן, ככל שעוד חברים ושכנים יתחילו להיות מעורבים במירוץ ויבינו מה עומד על הפרק, כך ייטב. לכל מי ששואל את עצמו למה בכלל לטרוח, עלינו לענות שקל מאוד לדמיין עולם שבו לבנותינו ולנכדותינו יהיו פחות זכויות משהיו לנו. עם הילארי נוכל לוודא שהסיוט הזה לא יתגשם". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו