תשעה חודשים חלפו מאז האסון שפקד את איילת ומוטי סלע מעפולה. בנם, דן, מת ממכת חום ב־4 באוגוסט 2015 במהלך סיור של היחידה שלו בירושלים, והוא רק בן 18, בסך הכל שבועיים וחצי בצבא. טירון בקורס הכשרת מ"כים ביחידת מג"ל, בן יחיד שהיה כל עולמם והם היו כל עולמו. את תוצאות התחקיר הצבאי ההורים טרם קיבלו, וכך נשארו רק הזיכרונות והכאב החד שמפלח את הלב, ולא נותן מנוח או נחמה.
דן נולד כפג, שלושה חודשים לפני הזמן. "הרופא אמר לנו שילדים כמוהו יוצאים או גאונים או דפוקים", מספרת איילת, "כשראיתי אותו בפעם הראשונה חיפשנו לו שם. הוא היה כל כך קטן, ודן זה שם של שבט חזק ומאוזן וכך קראנו לו". מוטי הצמיד קומפקט דיסק ורמקול לאינקובטור והשמיע לבנו מוסיקה קלאסית. מוטי הוא גיטריסט ואיילת ניגנה בפסנתר ומגיל מאוד קטן דן התגלה כמוסיקאי מחונן. כבר בגיל שלוש ביקש אקורדיון, וכשגדל למד גם לנגן בגיטרה. "הוא התגלה כילד כישרוני במיוחד שאפילו קפץ כיתה בתחילת לימודיו בבית הספר היסודי", מספרים ההורים.
דן הוא דור שלישי לשכול במשפחה. אביו קרוי על שם דודו, מוטי אפרתי ז"ל, שנהרג במלחמת העצמאות. בן דוד נוסף, ניר אפרתי ז"ל, נהרג במלחמת יום הכיפורים. על מוטי ז"ל כתב המשורר חיים חפר את השיר "מוטי" ("זה לא סתם בחור אידיוטי").
חייו של דן סלע נסבו סביב האהבה למוסיקה, הנגינה בפסנתר והכדורסל שהיה אהבת חייו. "בכיתה ד' הוא גילה את הכדורסל וזה הפך לחיידק שלא עזב אותו לרגע", נזכרים ההורים, "הוא מצא מאמן שנתן לו שיעורים פרטיים ואז הצטרף לחוג לכדורסל של ילדי הפועל עפולה. הוא התאהב לא רק במשחק אלא בעולם הכדורסל כולו, ונכנס לזה ממש חזק. באותה תקופה נבן ספאחיה הקרואטי אימן את מכבי תל אביב בכדורסל ובשלב מסוים כאב לדן מאוד איך שפיטרו אותו. כילד הוא הפך עולמות עד שהצליח להתקשר לספאחיה ואמר לו שהוא אוהב אותו ושהאוהדים אוהבים אותו. מאותו יום נקשרו דרכיהם בקשר מיוחד ויוצא דופן.
"נבן דווקא ניסה להניא אותו מעיסוק בכדורסל. אמר לו 'תבוא למשחקים שלי ואני אבוא לקונצרטים שלך'. בגלל הפיטורים של המאמן דן עבר להיות אוהד שרוף של הפועל תל אביב. בגיל 15 הוא עשה קורס מאמני כדורסל והתחיל להדריך ילדים בשכר בהפועל עפולה, נוער ונערים". בימי השבעה על דן, הגיע ספאחיה מארה"ב כדי לעלות לקברו של החייל ולנחם את מוטי ואיילת.
לקראת הגיוס, בשל היותו בן יחיד, היה על דן להחליט לאיזו יחידה להתגייס. "דן היה בריא והכל היה אפשרי מבחינתו", אומרת איילת, שבעצמה שירתה כאחות בצה"ל, "הוא דווקא התחשב בנו ולא הלך לאופציה של שירות קרבי, אבל רצה שירות משמעותי. חשב על מודיעין ובסוף בחר בבית ספר למ"כים של מג"ל, שם הרגיש שיוכל לאמן חיילים כפי שאימן ילדים ובני נוער בכדורסל. ב־16 הימים שבהם הספיק לשרת בטירונות הוא היה מאושר ונאהב על ידי כל חבריו. הוא היה חקיין, מצחיק בטירוף, אלוף באלתורים ובמיוחד אהב לנגן ג'אז. מעט אנשים נפרדו מהעולם בידיעה שהם עשו מה שאהבו והיו מאושרים ונאהבים. בשבת לפני האסון, דן התיישב במדים ליד הפסנתר וניגן את שירי אריאל זילבר וקורין אלאל, שאותם מאוד אהב. לפני השירות בצה"ל למד גרמנית כי חלם ללמוד באוניברסיטה בפרנקפורט".
על היום שבו קיבלו את הבשורה המרה מספרת איילת: "היה יום חם במיוחד ונרדמתי בסלון. פתאום דפיקה נורא חזקה בדלת. שאלתי מי זה? אמרו עירייה. חשבתי לעצמי, מה בעירייה רוצים ממני בארבע אחרי הצהריים? הסתכלתי בעינית וראיתי קצינים ופרמדיק של מד"א. הלב שלי נפל לתחתונים. פחדתי. הם נכנסו והקצין תפס לי את היד, הגוף שלי רעד, שאל אותי 'את איילת?' ואני צעקתי 'מה קרה לדן?'. הוא סיפר לי, התחלתי לבכות, צעקתי 'ידעתי, ידעתי'. לא יודעת להסביר את זה, אבל ידעתי שיום אחד הדפיקה הזו בדלת תגיע. פחדתי שמשהו יקרה לו בצבא. העובדה שהוא בן יחיד וההערצה שלו לשחקן הכדורסל האגדי דראזן פטרוביץ' שנהרג בתאונת דרכים... החיבורים האלה הפחידו אותי ולכך מתווספת העובדה שאני מלווה משפחה שכולה מטעם משרד הביטחון".
איילת ומוטי סלע: "בשבת האחרונה לפני האסון, דן התיישב במדים ליד הפסנתר וניגן שירים שאהב" // צילום: גיל אליהו/ג׳יני
גם ברגע הקשה בחייה לא שכחה להזכיר לאנשי הצבא שדן נשא כרטיס אד"י לתרומת איברים: "הוא תמיד אמר 'אחרי שאני מת קחו ממני מה שיאפשר להציל חיי אדם'. זה לא דבר רגיל שילד בן 17 הולך עם כרטיס אדי".
ועכשיו החדר של דן נותר כשהיה, ולהוריו נשארו רק הזיכרונות והתמונות שעל הקיר. "אני משתדל להיות עסוק. בעבודה, בנגינה ואם אני לבד אני מדוכא. קשה לי מאוד", אומר מוטי, שמקפיד לשאת את הדסקית של דן על צווארו. "הקושי והכאב עצומים", מוסיפה איילת. "אנחנו לא הולכים לבית העלמין ואנחנו מדברים המון בינינו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד אחד את השני. התחושה שנשארנו לבד ואין אף אחד אחרינו ואין מי שיגיד קדיש עלינו היא קשה מאוד".
כשקמו מהשבעה כתבה איילת מה שהיה לה בראש. מין סיכום כזה על דן. המילים שיצאו מהלב נאספו לשיר מצמרר לזכרו של דן סלע ז"ל, "האהבה העצובה הכאובה", שאותו כתב אבי קורן, הלחין קובי אושרת ושרה אביבה אבידן. "ערכנו ערב מוסיקלי לזכרו של דן בבית יד לבנים בעפולה, לרגל יום הולדתו ה־19, ושם שרנו את השיר בהתרגשות רבה בפעם הראשונה". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו