ירי ומנהרות בעזה: לא לקבל תכתיבים מחמאס

מלחמה רודפת מלחמה, והדימוי של ישראל בעיני אויביה התקבע כאילו היתה רקובה ומפונקת, והוא גורר אותם לעימותים צבאיים שלא רצו בהם. חשש לטעות כזאת בהערכת המצב מלווה החל משלשום את הירי של חמאס מרצועת עזה.

פתח בכך גמאל עבד אל־נאצר, שסגר ביהירות ובפזיזות את מיצרי טיראן ב־1967 וליגלג שאם ישראל תצא למלחמת מגן כי אז "אהלן וסהלן", וסיים מובס ואבל וחפוי ראש; והמשיכו חסן נסראללה שהתחרט על חטיפת שני חיילים ישראלים ב־2006 אשר הסתיימה בהרס ללבנון, וכן חמאס שרצח שלושה נערים יהודים והידרדר בניגוד לכוונתו למבצע צוק איתן.

עתה, כפי שנאמר, "רבותיי, ההיסטוריה חוזרת". נפתלי בנט מהקואליציה ואביגדור ליברמן מהאופוזיציה הלהיטו והלעיטו את הציבור כאילו משה (בוגי) יעלון וגדי איזנקוט - ובפועל התכוונו לבנימין נתניהו - ניצבים חסרי אונים מול המנהרות הנחפרות מעזה לנגב. אבל דווקא חמאס הבין היטב כי אלה טיעוני סרק.

נתניהו, יעלון ואיזנקוט פעלו בהתמדה לאתר את המנהרות הנחפרות ואת אלה שכבר עמדו על תילן, והמכה היתה שקטה אך כואבת, עד כי חמאס נאלץ לירות השבוע בכינון ישיר: הוא לא השאיר את טפטוף הרקטות לארגוני טרור זבי חוטם אלא פתח באש ממקורותיו בנסותו לבלום את פעילות צה"ל במנהרות, שלטענת בנט וליברמן וחלק מתושבי הנגב אינה מתנהלת כראוי.

זו סיבת הירי שהצית שלשום את הגיזרה, והיא מבוססת על פירושים סותרים של ישראל וחמאס לסיכום שהושג בצוק איתן. חמאס מבין כי נטרול המנהרות בידי ישראל יותיר את הנהגתו ללא אמצעי לחימה להצית את החזית מחדש. כיפת ברזל ממעל וחסימת מנהרות או קריסתן מתחת, ועל מה ישליך חמאס את יהבו בסיבוב הבא?

הנייה. חמאס שב ומתגרה // צילום: אי.אף.פי

אם במצב זה הגחמה והעלבון ינחו את מנהיגי חמאס, יחווה המזרח התיכון סיבוב לחימה נוסף עקב עוד הערכת מצב שגויה של הממשל העזתי. אך הממשלה נוהגת נכון בסרבה לקבל את תכתיבי הטרור הפלשתיני. מה שלא תיסכל עתה ינחת כמערבולת אש על שדרות אחר כך. בחמאס שבו להתגרות ולהסתכן בסיבוב נוסף? ישראל תשיב להם בלשונו של נאצר - "אהלן וסהלן".

 

 ממדריד ועד פאריס

ספרו של השגריר בוושינגטון (עד 2013) ד"ר מיכאל (מייקל) אורן נהנה מתפוצה רחבה בארה"ב. המהדורה העברית בארץ מדדה אחרי האנגלית. הישראלי השכיח, אמר לי, יצר לעצמו מין חלוקה מלאכותית. הוא מתעניין בכל פרט ביטחוני, אבל אדיש כלפי מדיניות החוץ, ומשלה את עצמו כאילו מדובר בנושאים נפרדים.

האדישות כוללת. הישגים של בנימין נתניהו בגיוס 83 סנאטורים לתבוע מברק אובאמה להגדיל את הסיוע הביטחוני לישראל? ברית נאט"ו הסכימה להקים משרד ישראלי בשכנות לה? פעם היו מהלכים כאלה גורמים למצהלות ציבוריות מקצה הארץ עד קצה. לא ב־2016.

גם לא תבערות מדיניות. אנגלה מרקל ונתניהו יכולים לרקוח נוסחה לטייח על הצינון ביחסיהם. העובדות חזקות מכך. השגריר בדימוס בברלין יורם בן־זאב דיבר על התרחקות של ההנהגה הגרמנית האוהדת לישראל מהממשלה בירושלים. הממשלה טועה בהסבירה לעצמה שהפרסום ב"דר שפיגל" על הרעה ביחסים נובע מבעיותיה של מרקל ביחסיה עם רוסיה ובסוגיית הפליטים המוסלמים הנוהרים לאירופה. זו כבר אפילו לא ביקורת, אמר לי, גרוע מזה - אפתיה. 

בכיר מאוד אחר, ששוחח לפני כמה חודשים עם מרקל, סיפר לי השבוע כי דיווח לנתניהו על הדברים העגומים ששמע מפיה. הוא הפציר בו לעשות מחווה לקראתה ולהגמיש את עמדתו בענייני ההתנחלות, וטרם נענה. 

התפתחות זו אינה מנותקת מהאירוע העיקרי שיפקוד את הזירה בסוף החודש. צרפת זימנה כ־30 שרי חוץ להכין את ועידת השלום הבינלאומית. נתניהו הסתייג. יש לכך שתי סיבות. האחת, שצרפת חותרת לכפות על ישראל פתרון מדיני למרות שהמטרה הרשמית היא לעודד מו"מ ישיר בין ירושלים לרמאללה, ונציג ששלחה לארץ לא ידע להסביר מה היא רוצה בערפולה; והאחרת שהצרפתים עושים זאת לקראת הבחירות בארצם שבהן ישתתפו מוסלמים רבים. נתניהו אינו רוצה לפתוח נתיב לאפשרות של הסדר כפוי.

בפועל, המהלך מקביל לוועידת מדריד לפני 25 שנים. האמריקנים כפו ויצחק שמיר השתתף כמי שכפאו שד (בספרד דרך כוכבו של נתניהו) וחמק בלי התחייבות. מדוע לא הפעם? נתניהו יכול היה לתכסס בממשלה הקודמת בהשתתפות לפיד ולבני. הפעם הוא חושש כי הקואליציה תתפרק. אין בה נכונות אפילו לגמישות תכסיסית. נראה שזו טעות. השותפים יזדעקו ויאיימו להימנע מהצבעות, ויישארו בממשלה. הגיעה העת לא רק להעמיד את הימין המובהק בממשלה במקומו אלא ממש להושיבו במקומו.

 

 אמור לי מי בוחריך

האנטישמיות השורשית הפוקדת את הלייבור הבריטי מקבלת מימדי מגפה, מין מחלה ממארת עם גרורות בכל רחבי הממלכה המאוחדת. אין מקום לפליאה. ה"לייבור" היה מאז ומעולם קר וצונן ביחסו לשיבת ציון, ועתה נוספו שתי עילות לגילויי העוינות כלפי ישראל והיהודים: גידול בהיקף האוכלוסייה המוסלמית ומנהיגותו של ג'רמי קורבין אשר הכריז על ידידותו כלפי חמאס.

לא רק היקף התופעה מדאיג אלא העובדה כי גם בימים שבהם משעה הנהגת המפלגה את האנטישמים, הם צצים כפטריות אחרי הגשם. הם יודעים על עונש ההרחקה (הזמנית, כמובן) וצועדים לעברה בעיניים פקוחות. דבר שמעורר את החשש המחריד־באמת: הם סבורים כי לקראת הבחירות לפרלמנט ולמועצות המקומיות ולעיריות בארצם כדאי להם להצטייר כשונאי יהודים.

קורבין. בלייבור סבורים כי לקראת הבחירות כדאי להם להצטייר כשונאי יהודים // צילום: גטי אימג'ס

זה לא חלק מהשקפת עולם בלבד אלא מהלך לתועלתם. בהכירם את בוחריהם הם סבורים שלא רק ניתן להיות אנטישמי מוצהר אלא גם כדאי. לפחות במפלגתם ובאזורי הבחירה שלהם.

 

 למה להתנגד?

איני מבין את ההתנגדות של בנימין נתניהו ותומכיו המובהקים להצעת חוק הקובעת כי כהונתו של רה"מ תוגבל לשתי קדנציות.

לא רק מפני שנתניהו תמך בה בעבר; ולא רק מפני שהשיטה פועלת היטב בארה"ב, שבה נוסתה על כל הנשיאים (רק פרנקלין דלאנו רוזוולט נבחר ארבע פעמים), אלא בעיקר לתועלתו. הרי אם תתקבל הצעת החוק, שטרם יצאה לדרך וניתן להכניס בה שינויים, נתניהו יוכל להיבחר עד 2024, וכמה נחוץ? הרי חילופים בראשות הממשלה הם חמצן לכל דמוקרטיה.

מה גם שתמיכה בהצעה תסייע להציגו כבטוח בעצמו וכנדיב, ואילו התנגדות נתפסת כאנוכית וצרת אופק. מה קורה ב"אקווריום" שבלשכת ראש הממשלה?

 

 נזק לתקשורת

לפני 63 שנים נכנסתי לראשונה בשערי בית המשפט, ומאז עשיתי בו ימים רבים. ראיתי והאזנתי לעולם ומלואו. אך מעולם לא קראתי כתב הגנה מהזן שכתב יגאל סרנה נוכח תביעת הדיבה שהגישו נגדו שרה ובנימין נתניהו. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. גם וגם.

ברור לי שהאירוע המתואר בלשון החמוצה של סרנה לא היה ולא נברא. למצער ולמזער, אילו גם התרחש לא היו בידיו בדל הוכחות כי אכן היו דברים מעולם.

לא אכפת לי כלל ועיקר שבית המשפט יפסוק ביניהם. אך אכפת לי גם אכפת, שסרנה גרם נזק בל ישוער למעמדה של התקשורת ולדימויה הנתון ממילא לביקורת עזה. הוא כמו הוכיח שיש דברים בגו. עדיף שייסוג עתה מאשר יובס אחר כך. הרי "מודה ועוזב ירוחם".

 

 דיכאון בארגמן

שוחרי שחרורו של משה קצב הודיעו בבהלה, ששקע בדיכאון עמוק מאז החליטה ועדת השחרורים כי ירצה את מלוא עונשו בכלא, והוא עלול לשלוח יד בנפשו. דווקא תחושת הדיכאון שפקדה אותו מעידה כי נפשו ורוחו נורמטיביות. אלא מה? יעלוז על ההחלטה המאכזבת להשאירו בתא?

ישראלים מנוסים לא התרגשו מזעקות ה"הצילו" שלהם. הם זוכרים את יהושע בן־ציון, שהורשע בעבירות חמורות ב"בנק ארץ־ישראל־בריטניה" ונשלח ל־12 שנות מאסר. כעבור שלוש שנים הוצגו תוצאות בדיקותיו הרפואיות בפני הפרופסור משה רחמילביץ'. הוא התחלחל, שהנה מותו קרוב והמליץ לשחררו. מנחם בגין כיהן כשר המשפטים הזמני ותמך, והנשיא אפרים קציר שלח אותו לחופשי, והוא חי בשלווה ובנחת עוד עשרות בשנים. נפוצו שמועות כי ממצאי הבדיקה שהוצגו לרחמילביץ' היו של אסיר אחר.

קצב. לשב"ס יש אמצעים לטפל בדכאונו // צילום: גדעון מרקוביץ'

דיכאון? לשירות בתי הסוהר יש אמצעים לטפל בו עד שיחלוף; ומי בכלל ערב כי אכן שקע בו? נפגעות האונס אינן רוצות לחוש כ"פראייריות" של פרשת בן־ציון ב'. ביסוד הדברים הן הקורבנות שלו, והמירב שניתן לומר לזכותו שגם הוא קורבן משנה של עצמו.

נשאלתי השבוע בתוכניתו של ניסים משעל ב־103FM אם קיימת כוונה למרוח את שמו של קצב בדם "על הקירות". ממש לא. גם איני סבור כי יש הכרח שיודה באחריות למעשים בהם הורשע. אך סירובו העיקש לא לבקש סיוע פסיכולוגי ולא להשתתף בטיפול, ולא להיפתח אפילו לאפשרות המזערית שהוא אמנם מאמין בחפותו אבל קורבנותיו משוכנעות בתום לב שנאנסו, מעיד עליו שלא למד דבר ולא שכח דבר. הנשיא ראובן (רובי) ריבלין מצטט כי התנהלות כזאת היא ברוח הכלל ש"המלך אינו יכול לטעות". קצב נוהג עדיין כמי שלובש בגדי ארגמן וכתר לראשו.

 

 להתחיל לטחון מהר

טחנות הצדק לא עמדו מלכת. הן סובבות וטוחנות, וכדרכן לאיטן. להלן דיווח חלקי משדות הקרב במלחמת "בני אור" ב"בני חושך":

• שופטי העליון בראשות סלים ג'ובראן קרבים להכרעה בפרשת מעטפות הכסף שקיבל אהוד אולמרט ממשה טלנסקי. עמיתיהם במחוזי, שהאזינו לשיחה המבעיתה בין אולמרט לבין שולה זקן וגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל, סגרו את הפרצות, שהם עצמם יצרו בטעות בסיבוב הקודם. עד יולי ייוודע מה עלה בגורל התיק.

• לא בנפרד מכך חלה התקדמות ניכרת לקראת סיכום החקירה העוסקת בהתנהלותו של עו"ד נבות תל־צור, שהיה שליחו של אולמרט לדבר עבירה בפנייתו אל זקן. התקדמות, אבל מתי תגיע לקו הסיום?

• ב־5 בפברואר הסתיים הדיון בעתירת התנועה לאיכות השלטון לאסור על אריה דרעי לכהן במשרד הפנים - אתר עבירותיו בעבר. כאשר אליעד שרגא העלה את טיעוניו לא נודע עדיין כי מתקיימת חקירה פלילית עכשווית נגד דרעי. שופטי העליון יתעלמו ממנה לטוב או לרע בבואם להכריע אם הוא יכול להמשיך בתפקידו. לא ימתינו לתוצאות הפרק הנחקר במשטרה.

• המשטרה נמנעת מצפי מתי יגיעו בכירי ישראל ביתנו אל גיליון האישום, וכמה מהם. ההתארכות פוגעת באמון הציבור. כמו העובדה שערן מלכה בכלא, ואילו רונאל פישר בחוץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו