אני לא חי באשליה: רגע אחרי שהשורות האלה יראו אור, רגע אחרי שהכתרים יונחו בצדק על ראשי פרקליט מחוז הדרום בנושאים פליליים עו"ד אלון אלטמן, ופרקליטת המחוז בנושאים אזרחיים עו"ד אורית קוטב, יתחילו להגיע אלי ואל עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת אי־מיילים ובהם תלונות המבקשות לקלקל את החגיגה.
יתחילו להגיע תלונות על החלטות תמוהות, על תיקים שנסגרו בנימוקים לא משכנעים, על הפקרת קורבנות מעשי פשע, על מריחת חקירות וחשדות ועוד ועוד. אני מביא בחשבון שיש אנשים עם בטן מלאה, בצדק ושלא בצדק, שלא יאהבו את חלוקת הצל"שים הזאת.
אבל האמת צריכה להיאמר: בדרום מנשבת בשנים האחרונות רוח חדשה. רוח של מלחמה אמיתית ברעים.
בדרום יש בשנים האחרונות לא רק משטרה טובה יותר - יחידות ימ"ר מהשורה הראשונה, חוקרים מנוסים המנהלים מלחמה חכמה במשפחות פשע, אנשי מודיעין יצירתיים - אלא גם צבא מנצח של מערכת התביעה: פרקליטות נחושה, פלילית ואזרחית, שאינה מזכירה את זו שהיתה בדרום בעידן פרקליטת המחוז הקודמת, עו"ד יסכה ליבוביץ.
אלטמן. מלחמה חסרת פשרות (א')
למברגר. התחיל במלאכה
גזר הדין ניתן פה אחד והוא משקף את חומרת המעשים שנחשפו במשפט: ראש הארגון, אילן בן שטרית, נשלח ל־26 שנות מאסר; יניב מלול ואורן אלמקייס נשלחו לכלא ל־17 ול־12 שנים; ליאור בלטי, נאשם מספר 4, נשלח ל־10 שנות מאסר, וגם שלושה מורשעים נוספים יבלו את השנים הקרובות מאחורי סורג ובריח.
כמו כן, גזרו עליהם כבודם קנסות בגובה 2 מיליון שקלים וקבעו כי ישלמו מאות אלפי שקלים פיצויים לקורבנות הסחיטה. הם לא העניקו לאנשי הפשע האלה הנחות - הם הוכיחו שגם בבאר שבע יש שופטים.
בעלי הדם הכחול
ברוח הזאת נהגה ונוהגת פרקליטות מחוז הדרום בתיקים אחרים של אנשי העולם התחתון ושל עברייני הצווארון הלבן. בעלי הדם הכחול זוכים לטיפול דומה - לא חשובים מעמדם וזהות הפרקליטים שמייצגים אותם. הם אינם נחלצים ממאסר גם כאשר נמצא שופט שלום מנותק, קהה חושים, שאינו מבין בעצמו שמקומו של עובד ציבור שקיבל שוחד הוא בכלא ומקל בעונשו.
לדוגמה: מנהל מחלקת התחבורה במועצה האזורית חוף אשקלון, דניאל טרם, דרש באופן קבוע שוחד מבעל חברת הסעות ונענה ב־33 מקרים. סכום המתת שבו הורשע על פי ראיות התובעת, עו"ד ענבל ברסאנו: 150 אלף שקלים. עונשו? רחוק מלהיות מרתיע: שישה חודשי מאסר בעבודות שירות ו־300 אלף שקלים קנס.
השופט זלוצ'ובר. עונש הולם // צילום: אתר בתי המשפט
הפרקליטות לא שיתפה פעולה עם הבדיחה ונציגתה, עו"ד תהילה גלנטה, הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. התוצאה: מנהל המחלקה לשעבר נשלח בנובמבר האחרון ל־9 חודשי מאסר בפועל - נוסף על קנס - לא לפני שכבודם העניקו לשופט השלום הרחמן שיעור בדפוסי הרתעה וענישה בעבירות שוחד.
על הרף הגבוה שמרה הפרקליטות גם בתיקים של עבירות מין: מנהל להקת "פרחי באר שבע", שניצל מינית שמונה נערים, נידון ל־11 שנות מאסר; מדריך כושר ואמנויות לחימה, שביצע מעשה מגונה בשתי מתלוננות, נידון ל־52 חודשי מאסר; גבר שהתעלל בקטינה בת 16 ושפך עליה חומצה, נידון ל־11 שנות מאסר; סב שאנס את נכדתו בת ה־5 נידון ל־7.5 שנות מאסר ובעליון החמירו את עונשו ל־9 שנים.
קוטב. מלחמה חסרת פשרות (ב')
המלחמה הזאת של פרקליטות הדרום לא פסחה על תושב ערד, אריה ספולצ'ינק, שהתעלל בבעלי חיים, הורשע בידי שופט השלום בבאר שבע רון סולקין, ולא נשלח לכלא אפילו לחודש מאסר אחד. כבודו גזר עליו 8 חודשי מאסר על תנאי ו־600 שעות לתועלת הציבור - כלומר, במקום לרחם על הקורבנות הוא ריחם על המתעלל.
הפרקליטות הגישה השבוע ערעור על הענישה הסלחנית, תיארה את אכזריות הנאשם, ונציגתה, עו"ד תהילה גלנטה, כתבה בין היתר: "אנשים רבים מרשים לעצמם להתאכזר לבעלי חיים, בשל חולשתם ותמימותם, ומעשים אלה מחייבים את בתי המשפט, כמשקפים את ערכי החברה ומעצבים אותה, להחמיר בענישתם".
היא השמיעה צעקה. צעקה צודקת. האם גם השופטים ישמיעו?
עוד מהלומה לעבריינים
הרצון להחזיר את שלטון החוק לדרום הפרוע, שכמעט הכל היה מותר בו, חייב את המשטרה, את שלטונות המס ואת רשות מקרקעי ישראל לשלב ידיים עם הפרקליטות האזרחית. השילוב הזה קוצר הצלחה והכנסות גדולות לקופת המדינה.
מושבים שבהם משתוללת בנייה בלתי חוקית בשטחים נרחבים, מוצאים עצמם נתבעים בבתי משפט; בעלי קרקעות חקלאיות שהפכו את הנחלות שלהם לעסקים בלתי חוקיים - מתחילים להבין שהכאוס עומד להסתיים והמדינה מפסיקה את החגיגה; בעלי זרוע מפנימים שכוחות חזקים מהם נכנסו לתמונה - ומתחילים לסגת.
זה קרה, למשל, במושב שדה ניצן, שם תובעת המדינה מארבעה בעלי נחלה חצי מיליון שקלים; זה קרה במושב שדה עוזיהו, שם התקיימו שני מבצעי אכיפה והתגלו שוהים בלתי חוקיים נושאי תעודות זהות מזויפות; וזה קרה במושב שדה צבי, שפרקליטות מחוז הדרום תובעת ממנו כיום לשלם למינהל מקרקעי ישראל 300 אלף שקלים.
התובע בתיק שדה צבי, עו"ד אביחי כהנא, מייחס למושב "חריגה בוטה מהחלטות המינהל", אי תשלום דמי שימוש בשטחים חקלאיים למטרות מסחריות; ומתן אפשרות לבעלי אחת הנחלות, אורי ואיט נצר, להקים את "הכפר הסגול": חדרי אירוח וטיפולים, שטחי כינוס לעריכת טקסים וסדנאות, שטחי אחסנה - כל זאת בשטח חקלאי המשתרע על פני 11 דונם!
זה קרה גם במושב מבטחים שהפרקליטות האזרחית מייחסת לראשיו אי מניעת פעילות בלתי חוקית, לרבות הקמת מבנים ללא היתר, בידי מיכה פרץ ואשתו. שילוב הידיים בין הפלילי לאזרחי קיבל כאן ביטוי מיוחד אחרי שהפרקליטות הפלילית ייחסה לפרץ בהליך נפרד שימושים בלתי חוקיים למטרות תעשייה ואחסנת סחורות, שהועברו בין היתר לרצועת עזה ולחמאס. נגד פרץ הוגש כתב אישום חמור והוא עצור עד גמר ההליכים המשפטיים נגדו.
זה קרה גם בתיקים מורכבים אחרים, ובהם זה שבו הואשם ברק גאון, בעל חברת "בר גאון אנרגיה", במכירת דלק באופן פיראטי, במהילת דלק, בעבירות על חוק מס ערך מוסף ובהלבנת הון. גאון הורשע, נידון ל־48 חודשי מאסר, ורכושו הפרטי בסך 8 מיליון שקלים חולט בהתאם לחוק איסור הלבנת הון.
כאן נכנסה לתמונה הפרקליטות האזרחית בדרום, שילבה ידיים וקצרה גם היא הצלחה: העבריין המורשע חויב לשלם למדינה מס בגובה של 50 מיליון שקלים. ערעורו על ההחלטה נדחה אחרי שנציגת הפרקליטות, עו"ד מרים פורת, שיכנעה את השופט המחוזי, גד גדעון, שאין ממש בטענות החייב.
יותר מדי הרשעות
ההצלחה הגדולה של הפרקליטות בדרום מחזירה אותי לביקורת התמוהה על ריבוי ההרשעות וההצלחות של מערכת האכיפה במלחמה בקיני השחיתות. ליתר דיוק: באנשי ובעובדי ציבור, כמו גם בברוני כסף, כוח וקשרים מעולם העסקים.
מי הם מפזרי הרעל לעיתים קרובות? סניגורים, אנשי אקדמיה, אנשי תקשורת תמימים ופחות תמימים - אנשים שבכל פעם שמיוחס כלשהו מסתבך, נזעקים לאולפנים בניסיון לעמעם את חומרת מעשיו. חלקם מקשקשים את עצמם לדעת.
הם יורים לאוויר משפטים עמומים, מתנפלים על היד הקלה של המשטרה והפרקליטות, מצביעים על חוקרים שסרחו ועל מעצרי שווא. הנה, הם כאילו אומרים, הכל רקוב, הכל מושחת, הכל מכור - מה אתם רוצים מפלוני אלמוני? גם לחפים מפשע אין סיכוי גדול לצאת זכאים.
וכאן מגיע משפט המחץ שלהם: באיזו מדינה בעולם יש 100 אחוז הרשעות? אתם מכירים מדינה אחרת על הגלובוס עם נתון כזה?
יושבים אנשי פרקליטות, שומעים את דברי ההבל ובצדק אינם מבינים מה רוצים מחייהם. בגל הזיכויים של נבחרי ציבור בסוף שנות ה־90 - פועל יוצא מכך ששופטים מסוימים קנו את גרסתם כי הם טמבלים ואהבלים חסרי יכולת לייצר מחשבה פלילית - הקימו מבקריהם קול צעקה. הם ייחסו לראשי התביעה הכללית רשלנות ואפילו תפירת תיקים.
עכשיו, כשהתביעה משיגה ברוב התיקים החשובים הרשעות מהדהדות - שוב מתנפלים עליה, אבל הפעם בגין חטא אחר: עודף הרשעות.
אוי, הם צועקים, איך יכול להיות דבר כזה? איך אפשר לחיות במדינה כזו שבה מרשיעים גם את העבריינים המגוהצים? מאין החוצפה הזאת?
העניים החדשים מהבנקים
כאילו אין די בדו"ח השנתי על העוני, נולד עכשיו מעמד מצוקה חדש: ראשי ובכירי הבנקים שקשה יהיה להם להסתדר עם משכורת שנתית של 2.5 מיליון שקלים בלבד. לקחו את מי שישבו על גג העולם והפכו אותם לאומללים ולמסכנים - לשבורים מהעוול הנורא שנגרם להם. נקרע הלב כששומעים את החבורה הזאת, בעזרת יחצניה ונושאי החצוצרה שלה בתקשורת, מייללת על מר גורלה.
רגע, הם לא צודקים? איך מסוגלים היו משה כחלון, משה גפני, שלי יחימוביץ', זהבה גלאון ויתר צרי העין וחסרי הרגישות החברתית, להעביר את החוק להגבלת שכר הבכירים? איך בנקאים מנוסים מסוגם, המאורות הגדולים שהתרגלו להביא הביתה 6 מיליון שקלים בשנה, 8 מיליון ואפילו 10, יצליחו עכשיו להתקיים בכבוד עם שכר הרעב של 2.5 מיליוני שקלים? איך אפשר לדרדר אותם למקום כל כך נמוך ועוד לאיים לפגוע בהטבות הסוציאליות שלהם?
צידון. מתי יבין שלא כל העם מטומטם? // צילום: קוקו
כן, הם צודקים ואני מציע להם לפרוש מהבנקים כמה שיותר מהר. ללכת בדרכם של מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן, ושל סמנכ"ל בנק לאומי פרופ' דני צידון. אני מציע להם לפנות את הכיסאות שלהם לצעירים ולקחת איתם הביתה באותה הזדמנות את הדירקטורים שנתנו יד למשכורות המטורפות שלהם. לנקות את האורווה עד הסוף.
בינתיים, למרבה הצער, זה לא קורה. רק שניים מבכירי הבנקאים הודיעו על פרישה, אין בריחה המונית מבורות השומן, הניסיונות להלך אימים על הכנסת והממשלה - כאילו יציבות הבנקים בסכנה - מצאו אוזן קשבת רק אצל איילת שקד. היא תומכת במיליונרים, היא מבינה לליבם, היא דואגת שהבנקים יאבדו אותם - היא כבר הבהירה שלא תסכים להרחבת החוק לגופים נוספים.
מילה על הסברי פרופ' צידון, 60, איש מעמד המצוקה החדש, לפרישתו מבנק לאומי: לא הבנתי מדוע לדעתו החוק החדש מסכן את הבנקים? לא הבנתי מדוע "מערכת פיננסית איתנה ומקצועית", כלשונו, "לא תצמח בערוגות החוק הנוכחי?"
לא הבנתי, כמו רבים אחרים, מדוע שכר חלומי של 2.5 מיליון, במקום שכר מטורף ממש של 8 מיליון לבכירים, יפגע באיתנות הבנק? לא הבנתי גם מדוע הגבלת השכר בפסגות האלה היא מבחינתו "מסר נורא"?
היכן אתה חי, פרופ' צידון? מתי תתחבר עם העם? אתה באמת חושב שכל הציבור מטומטם?
יהב והמורשע התורן
ראש עיריית חיפה, יונה יהב, ממשיך להתעקש להוכיח לציבור שיושר ומינהל תקין אינם הצד החזק שלו. הוא מתעקש להוכיח שהוא לא מסתדר עם הערכים האלה, שהוא בז להם, שמבחן הקבלה הלא פורמלי לעירייה, לעיתים, הוא הרשעה בפלילים. שאפשר לקבל את הרושם שלעבריינים שהוא חפץ ביקרם יש עדיפות.
לפני שבועיים המחיש זאת עוזי דיין, לא בפעם הראשונה, באמצעות פרשת אריה פרידנזון - איש העסקים שהורשע בשעתו במעשי מירמה. יהב הכיר את הרקורד שלו ואת מה שכתבו עליו השופטים ובכל זאת הוביל לבחירתו ליו"ר יפה נוף - חברה ציבורית המגלגלת מיליארדי שקלים בשנה.
יהב. מתעקש להוכיח שיושרה ציבורית ומינהל תקין אינם כוס התה שלו // צילום: מישל דוט קום
הבחירה נפסלה לפני שבועיים בידי משרד הפנים, ודיין דיווח עליה כאן לציבור בהנחה שהלקח יילמד. הוא טעה: עוד לא יבשה הדיו על הפרסום, וכבר בישרו לו ירון חנן מסיעת הירוקים ואחרים, כי במכרז לתפקיד מנכ"ל האגף לתרבות, נוער וספורט בעירייה זכה יגאל זאבי, מי שהורשע בשעתו במעשי מירמה וזיוף.
איך נבחר דווקא הוא, מה בדיוק עשה ומה כתבו עליו השופטים? סבלנות, מקוצר היריעה אני עוצר כאן. המשך יבוא יחד עם תגובת העירייה שבתמצית נאמר כרגע: מבחינתה הכל תקין והבחירה נעשתה כדין.
פרידה מרב הגון
אני מנצל את העמודים האלה לפרידה מהרב המקובל הירושלמי, שלמה פרישטיק, שביום שני השבוע הלך לעולמו בגיל 102. אני נפרד כאן מרב אמיתי, הגון, שלמדתי להכיר אותו מרחוק מאז עקר ממאה שערים לבית האבות "ויזרע יצחק" בשדרות בן צבי בירושלים.
אינני מאמין בקללות ובכל מה שבסביבה הזאת. ובכל זאת - את שם הספר שפירסמתי לפני כמה שנים על מעללי דרעי, "קללת דרעי", שאבתי מהרב פרישטיק. הרב הצנוע הזה נחשב צדיק אמיתי שרבים שיחרו לפתחו. דרעי היה אחד מהם, האמין בו והגיע אליו עם בקשה מיוחדת: לקלל את מרדכי גילת...
הרב פרישטיק. לא סיפק לדרעי את מבוקשו
זה קרה ביוני 1990 כשכתבת התחקיר הראשונה על פרשיות השחיתות של דרעי כמנכ"ל וכשר הפנים ראתה אור באכסניה הקודמת שלי; כשדרעי נשאל כבר על מספר הדירות שבבעלותו.
"אני זקוק עכשיו לעזרתך", אמר דרעי לרב בעת ביקור בחדרו שבבית האבות, "יש מי שמתנכל לי... אני מבקש שהרב יקלל את העיתונאי מרדכי גילת... אני מבקש שהרב יגדע את יד אלה שקמים על עולם התורה..."
הרב שמע והתחמק. דרעי חזר על הבקשה פעמים אחדות, אבל הרב עשה עצמו כמי שאינו מבין. הוא לא סיפק לו את מבוקשו.
