יום אחד הייתי בבריכה עם הבן שלי", מספר אסי ישראלוף, "ופתאום באה אלי ילדה בת 5 ואומרת לי 'ווסחאב'. באותו רגע קלטתי שזה קאלט אמיתי. כבר לא מדובר רק בגברים, שהם קהל היעד של התוכנית, נשים עוצרות אותי ברחוב ועושות 'ווסחאב', זה פרץ את הגבולות". ברוכים הבאים לעונה השנייה של "בובה של לילה", תוכנית הקאלט של ערוץ הספורט אשר משודרת מדי יום ראשון (23:40) בערוץ חמש פלוס. מה שהתחיל כדאחקה לא מחייבת עבור החברים שבאו בעונה הראשונה לאולפן בחינם או בעבור כמה גרושים, הפך לדבר הכי גדול שיש לערוצי הספורט הפתוחים שלכם להציע. קחו לדוגמה את ישראלוף, שכבר עבר לא מעט עם שלישיית מה קשור אבל לא מבין עדיין מה מתרחש במדינה. "הגעתי במקרה לתוכנית", הוא מספר על טלפון שקיבל מחברו אלי בן דוד, היוצר, התסריטאי והמנחה. "אני עושה תוכנית עם בובות, בוא תפרגן", אמר לו בן דוד. ישראלוף עשה דמות של אוהד בית"ר. "ואז פתאום נהיה באזז כזה, קיבלתי המון תגובות", הוא נזכר, "ואלי אמר לי: 'אתה ממשיך. מכיר את פרוספר אזגי-'. נכנסתי לגוגל, ראיתי שזה אש. אמרתי לו: 'לא משנה מה, אני אומר בסוף כל משפט "ווסחאב"'. "זו מילה שאני אומר שנים, ובסאבטקסט של פרוספר 'ווסחאב' זה אומר - יש בערימות. אחרי הפרוספר הראשון התחלתי לקבל אסמסים מכל מיני חברים ומאנשים שלא דיברו איתי שנים, ולאט לאט זה צמח והתעצם. ואז התחילו לבקש שאברך בתור פרוספר לחתונות ולימי הולדת, זה נהיה מגניב. עשיתי עבור חבר קטע וידיאו כזה, והיו יותר מ-500 תגובות בפייסבוק. שזה מטורף, אז אמרתי, 'יואו, זה באמת קורה'". אותה הופעה ראשונה, אגב, כבר חצתה את מחסום 150 אלף הצפיות ביו-טיוב. סגנון הריקוד המגושם של פרוספר הטלוויזיוני הפך מקור חיקוי להמוני מעריצים, שמזיזים את הידיים באגרסיביות לצלילי שירו של ליאור פרחי "ילד רע", שבעצמו זכה לפריחה בקריירה מקרטעת ("השיר הזה פגז בחוץ"). בבתי מלון באילת מרקידים צוותי הווי ובידור את הנופשים עם התנועות האלה. "השיר הזה דרך הדמות נהיה להיט", ממשיך ישראלוף. "הייתי ביום הולדת ושמו את השיר, ופתאום עשו סביבי מעגל באופן טבעי. אני מסתכל ימינה ושמאלה ורואה מלא אנשים, אז לא היתה לי ברירה - התחלתי לרקוד כמו פרוספר, וכולם אחריי רוקדים את הריקוד המפגר הזה". סאטירה וספורט- פרוספר אזגי המקורי הוא הבעלים של קבוצת הכדורגל הפועל אשקלון, טיפוס מוקצן שלקח את החיקוי שלו שלב אחד קדימה. במהלך העונה שעברה נכנס למעצר בית על נהיגה בשכרות ופגיעה בשוטר בניסיון להימלט, פיטר מאמנים, ליכלך על שחקנים שלא הסכימו לשחק אצלו, ובעיקר חגג על הכותרות. "בובה של לילה" הפכה אותו מדמות מפוקפקת לערס המטורף שחי על הקצה. הוא החל להסתובב בגאווה במגרשים, אוהדים צועקים לו 'ווסחאב' מהיציעים, בעוד הוא מחייך בהנאה ושואף עוד שאכטה מהסיגר. באותה תקופה נאבקה קבוצתו בירידה מהליגה. כמה ימים לפני המשחק הגורלי של העונה הורה אזגי לעצור את האימון על מנת לאפשר לישראלוף בדמותו לצלם מערכון עבור התוכנית בהשתתפות השחקנים. מיותר לציין שאשקלון הובסה באותה שבת 3:0 וירדה לליגה השנייה. עכשיו, כשאזגי כבר לא בליגת העל, "בובה של לילה" כבר חולמת על אליפות. החיבוק מהערוץ לא מובן מאליו, במיוחד אם חוזרים מעט אחורה אל הולדת התוכנית. במשך השנים לא הירבו בערוץ הספורט לגעת בתוכניות הומור. "אופסייד" של ספי ריבלין, "פקקים" עם שמואל וילוז'ני או "העולם כולו נגדנו" בהנחיית דוד ליפשיץ. לפני כשנתיים פנה תומר תורג'מן - כיום מנכ"ל הערוץ ובאותם ימים סמנכ"ל התוכן והעורך הראשי של הערוץ - אל יוצר "החרצופים", איתן אבוט, ובירר אפשרות להפיק תוכנית עם בובות. אחרי סידרת פגישות ובעיות תקציב הרעיון נפל. לפני כשנה פגש תורג'מן את גל פינדלינג ומוטי דה פיצ'וטו, השניים הכירו לו את יוצר הבובות ויחד הם החלו לפתח את הרעיון. ואז התחיל המאבק האמיתי. הכישלונות הקודמים בתחום הקומי הביאו את ראשי הערוץ להבנה כי מוטב שיתעסקו בחדשות, בראיונות ובשידורים ישירים, ואם אפשר לשדר את זה בערוצי התשלום אז מה טוב. ההשקעה פר תוכנית גדולה מדי, במיוחד כשזה בכלל לא הביזנס שלנו - הם טענו. תורג'מן נלחם, והרים פיילוט שבמהלכו ישב אלי בן דוד מחופש לשוקו (דמות מתוך תוכנית הומור קצרה שהורכבה מחיקויים ומתוכן שיווקי, ושולבה בזמנו בלוח השידורים), ולצידו ישבה בובה של אבי לוזון. את תפקיד המבזקן מילא סתם בחור שיודע לקרוא. גם אחרי שהתוכנית אושרה לשידור, עברו על גיבורינו שבועות לא פשוטים. "בשביל ערוץ הספורט זה היה דבר חדש, לקבל פה חבר'ה שיושבים כל היום וכותבים, ועוד עם בובות. הסתובבנו פה במסדרונות והם הסתכלו עלינו בצורה מוזרה. לא ידעו איך לאכול את זה", מספר החקיין מיקו ג'אמל (32), שמדבב את כל הבובות. בן דוד מוסיף: "זה לא בדנ"א הבסיסי של הערוץ. בשבילם זה היה מוזר כי זה ערוץ ספורט, לא ערוץ בידור. היינו פה כמו הכיתה הטיפולית. יושבים בחדר קטן בפינה, לא בקומה למעלה עם כולם. אבל תורג'מן נתן לנו רוח גבית, וחסם אותנו מכל מיני דברים שאולי ירדו מלמעלה. הוא אמר, 'לכו תעשו את זה. תשתוללו'. כאוהדי ספורט אנחנו בכלל מגשימים חלום כשאנחנו פה. בהתחלה, כשראינו כאן את אוחנה, היינו מתלהבים. היינו עוברים לידו סתם, רק כדי להסתכל עליו". לפני צילומי התוכנית הראשונה הם התרוצצו ברחבי הבניין והתחננו בפני העובדים שייכנסו לשבת בצילומים בתור קהל. "היינו מבקשים מהם, 'בואו שבו כמה דקות'. שמנו לידם מיקרופון וביקשנו שיצחקו. בתוכנית הראשונה היו לנו חמישה אנשים. אמיתי", מגלה בן דוד. "בגלל ששיגענו פה את האנשים ועדיין אף אחד לא בא, אז בתוכנית השלישית התחלנו להביא ניצבים בתשלום שיישבו בתור קהל ויצחקו. שילמנו כמעט 200 שקל לבן אדם שיבוא לשלוש שעות ויצחק. רצינו שזה יהיה צחוק אמיתי. נהיה לנו קהל קבוע - אותם ניצבים באו שבוע אחרי שבוע. אבל בערך בתוכנית החמישית-שישית העסק התחיל להתניע בפייסבוק, ואנשים התחילו לבקש הזמנות עד שבתוכנית סיום העונה היה מטורף. היום אתה נכנס לפייסבוק ויש רשימת המתנה". ג'מאל: "אנשים מתקשרים אלי, חברים, תארגן לי הזמנות. כמו במגרשי כדורגל, נהייתי כמו ספסר". בן דוד: "התוכנית 'הרצועה', שאולי אפשר להשוות אותנו אליהם מבחינת הנישה, עשו 100 פרקים. אנחנו עשינו 13. אנחנו רק בחיתולים של זה, ועוד יהיו דמויות שלא יעבדו ועוד יהיו דמויות שיהיו היסטריה. להגיד לך שאני לא לחוץ לקראת העונה החדשה? שקר. אני לחוץ, אבל אני לא מפחד. כי מה כבר יכול להיות-". למזלו, באמת אין לו סיבה להילחץ. לאחרונה הוחתמו אנשי "בובה של לילה" לשתי עונות נוספות. ימינה ת'צלם הצילומים אמורים להתחיל ב-15:30. 20 דקות לפני, אף אחד עדיין לא מוכן. המצלמות קולטות את מפעילי הבובות בפריים וצריך לארגן כיסוי שחור כדי להסתיר אותם; הקהל ממתין בחוץ, ועל החזרה הגנרלית כבר הוחלט לוותר. בן דוד יוצא להירגע עם סיגריה במחסן התפאורות הצמוד. "זאת תוכנית ראשונה של העונה, אנחנו צריכים עוד להסיר חלודה", הוא מסביר. באותו זמן עובד ריצ'רד בחדר האיפור על פניו של אלי יצפאן שהגיע להתארח ולגלם את דן אלדר - העסקן האמריקני שקנה את בית"ר ומיהר לברוח. "יצפאן זה ללכת אל הלא נודע. אנחנו לוקחים בחשבון שיש סיכוי שיישברו דברים באולפן", מודאג בן דוד, במיוחד לאור הוויתור המאולץ על החזרה מול המצלמות. הבוקר החל בשעה תשע עם הקראות התסריט באולפן. בן דוד, ישראלוף ומיקו יושבים ליד השולחן ומשחיזים פאנצ'ים, בשעה שאנשי ההפקה מכינים מסביב את האולפן. בצד יושב מנומנם ירון ברלד ומחכה לקטע שלו, שסוגר את התוכנית. לכבוד העונה החדשה הוחלט לוותר על החיקוי הפופולרי במיוחד של נאור ציון, ולהחליפו באילנה אביטל על תקן מגישת פינת הרכילות. אחרי כמה חזרות ומילות עידוד מבן דוד פלוס הערות בונות מישראלוף, ברלד עדיין לחוץ. "זה כמו עם נאור ציון. בתוך כמה תוכניות זה בטוח יתפוס", מרגיע אותו ישראלוף, "בעולם הזה, במיוחד בעולם הקומדיה, אנחנו כל הזמן טועים ומנסים". אבל תורג'מן מעדיף ללכת על בטוח. כמה שעות לפני הצילומים הוא קובע שהרכב מנצח לא מחליפים והחבר'ה חוזרים לאופציית נאור ציון. המפיקה הולכת לארגן סכיני גילוח בשביל הזקן הצרפתי, וברלד מוציא את הבנדנה האדומה מהארון. ברלד בן ה-35 מסתובב כבר 13 שנים על במות הסטנד-אפ. הופעות אורח בטלוויזיה, חיקוי של יונה ב"יומטוב", ולא הרבה מעבר לעולם הסטנד-אפ - שבתוכו הפך עם השנים למעין אייקון. "בתוכנית של נאור ציון יש את הדמות פלוטו, שעושה דוד קיגלר - זה עלי", הוא מספר. "יום אחד אסף הראל ואסי כהן סיפרו לי שהם רוצים לעשות את 'מסודרים'. אני הייתי צריך לשחק את עצמי, את ברלד. הייתי אמור לרדת במשקל, אבל בגדול זה לא הסתדר ומאור כהן קיבל את התפקיד אבל השם שלי נשאר. אתה קולט? יש אולי שלוש סדרות קומיות בטלוויזיה ובשתיים מהן יש דמויות שנכתבו עלי. "כבר עשיתי דברים קטנים בעבר, וחשבתי שגם 'בובה של לילה' יהיה עוד דבר קטן, אבל זה תפס ברמות. אני הולך ברחוב ובכל מקום אומרים לי: 'ימינה את הצלם; אני כבר פה; כפר חוקוק; זה לא לעניין'. אחרי כל כך הרבה שנים זה מוזר להיות פתאום מוכר. נגיד, אני נכנס לפיצוצייה של ווינר - אני כמו מדונה. אין דברים כאלה. קח אותי לקניון כזה עם ילדות, לא יכירו אותי, אבל במקומות אמיתיים של החיים כמו מוסכים מצטלמים איתי, מצטטים אותי. טירוף. יש לי תשעה קטעים ביו-טיוב, ולכל אחד מהם יש בין 50 ל-100 אלף כניסות. זה לא ייאמן. אנשים בהיסטריה, נהיה דיבור. מזמינים הופעות סטנד-אפ שלי. התוכנית הזאת הגשימה לי חלום. והכי חשוב בעולם שיהיה רשום בכתבה ורדה ברלד ויעקב ברלד. אלה ההורים שלי. תרשום שאני אוהב אותם. שאבא שלי סוף סוף יהיה גאה בי". בזמן ההקלטה ברלד יושב לחוץ בפינת האולפן, מחופש לנאור ציון עם כרס שמנסה ומצליחה לברוח אל מתחת לחולצה הסגולה הצמודה. בכל פעם שבן דוד עוצר את ההקלטה בגלל תקלה כזאת או אחרת, ברלד מתכווץ עוד יותר. "אלי הולך להרוג אותי אם אני מתבלבל", הוא חושש ומוטרד מכך שהקטע לא יעבוד. אבל זה עובד, כמו תמיד. "את נאור אני מכיר כבר שנים מהסטנד-אפ", הוא מספר. "התקשרתי אליו לפני כדי לספר לו שאני הולך לעשות חיקוי שלו בטלוויזיה. בהתחלה הוא לא היה מבסוט. אמר, 'אני יודע שאתה עושה את זה מוקצן, וזה קצת מבאס אותי'. הוא לא התעצבן, אבל בוא נגיד שהוא לא היה מבסוט מזה. ואז הוא ראה את החיקוי כמה פעמים ונגנב, הוא התקשר והודה ש'זה מדהים', ואפילו בא לעשות איתנו קטע באחת התוכניות". הכוכב האמיתי אף על פי שעבדו יחד בתוכנית "החיים על פי שוקו", ג'מאל ובן דוד נפגשו לראשונה רק בתחילת העבודה על "בובה של לילה". "כל העבודה נעשתה בטלפון. הייתי מקליט את מיקו עושה חיקויים באמצע הלילה. ככה נהיינו חברים. כשהתחלנו לעבוד על 'בובה של לילה', שאלו אותי: 'איך מיקו-'. עניתי: 'לא יודע, מעולם לא נפגשנו. הכל זה טלפונים ופייסבוק'. מיקו הוא גאון, יש לו איזה 70 אנשי ספורט בראש. הוא מסוגל לחקות כל אחד. אני כמו בייביסיטר שלו פה. אסור לגעת במיקו. צריך לתת לו ליהנות מהחגיגה. "אני זוכר איך בתוכנית השנייה דיברתי, והבובה לא הגיבה. בדיוק הביאו למיקו כיסא נוח כמו בים, ואני מסתכל מאחוריי ורואה אותו מסתכל על התוכנית במוניטור וצוחק. אני אומר לו: 'מיקו, מה-', הוא עונה: 'זה מצחיק'. אני עושה לו: 'מה מצחיק? מיקו, תדבר'. מייד העפנו משם את הכיסא הזה". אמנם לבי.בי.סי יש הפקה דומה ששמה "Special one tv" עם בובת ז'וזה מוריניו בתפקיד המגיש ולצידו ויין רוני וסוון גורן אריקסון, אך אנשי "בובה של לילה" מתנערים מהשוואות ורובם המוחלט מודה שכלל לא ראה את הגירסה הבריטית שמככבת גם באינטרנט. "בהתחלה ראינו קצת 'חרצופים', אבל זה היה בעיקר ברמה הטכנית כדי לראות איך מצלמים את זה", מסביר בן דוד (34). הוא למד משחק, שיחק קצת בתיאטרון, העלה מופע בידור, כתב לתוכניות טלוויזיה ויצר את "אבי ביטר חי בסרט". ברחוב כמעט אף אחד לא מזהה אותו ללא השפם ופאת התלתלים של שוקו. "בניגוד אלי, מיקו חי על הקרח", מספר בן דוד. "כשהוא מזמין מונית הנהגים רבים ביניהם מי ייקח אותו, כי הוא עושה להם חיקויים של החבר'ה, משגע אותם. מתחיל לדבר בקשר, 'מי פנוי-'. עושה להם שטויות, מחרפן אותם". מיקו, או כמו שאמא שלו קוראת לו - מיכאל, פרץ מהיציע. הוא מהשרופים שבאוהדי בית"ר, דמות מוכרת ברחבי איצטדיון טדי. "אני מסתובב במגרשים, אני חי את הכדורגל ומכניס את זה לתוך הדמויות. אני לוקח דברים אמיתיים שהם אומרים", הוא מסביר ומתחיל לדלג מחיקוי לחיקוי. "יוסי מזרחי אומר הרבה: 'לך תעשה קקה'; שלמה שרף יש לו את הקטע של ה'גרוביאן'; אלי אוחנה אוהב לדבר על עצמו בגוף שלישי, ואוהב לדבר על בית"ר (מתחיל לחקות אותו) 'בית"ר ירושלים היתה לפני אדלר ולוין ותהיה גם אחרי אדלר ולוין, ואני יכול לחתום לך כאן ועכשיו שבית"ר ירושלים תיתן עונה לא כל כך גרועה כמו שאתה חושב, ואולי אפילו טיפה יותר טובה ממה שאתה חושב'. "ואז מה קורה? אני עושה כל מיני דברים כאלה, אלי וארנון (וייס) שומעים אותי, מחברים כל מיני משפטים ובונים על זה את התסריט. הרבה מהדברים נוצרים כשאנחנו מריצים בינינו צחוקים, ואז 'וואי, זאת בדיחה טובה'". בן דוד: "אני אתן לך דוגמה. כששומי (יצחק שום) אימן בבית"ר, עשו שם מפגש אוהדים עם המאמן כדי לדבר על בעיות הקבוצה, ומיקו הוא אוהד שרוף, אז כמובן, הוא היה שם. והתחיל האירוע, הגיע איזה אוהד ושומי לא רצה לדבר איתו". מיקו: "זה היה אוהד שכל הזמן היה מקלל אותו, אז שומי אמר (מתחיל לחקות): 'איתך אני לא מדבר. אתה מכשפה. אתה חוצפן. אם הוא פה, אני לא מדבר. שהמכשפה ילך מפה'". בן דוד: "עכשיו, הוא מספר לנו את זה והמילה מכשפה הדליקה לנו את כל העסק". על פי מה בחרתם את הבובות- בן דוד: "אוחנה הוא גיבור ילדות שלי ושל מיקו. שליימה היה מאמן נבחרת והוא פרשן. לוזון יושב ראש התאחדות. שייע ומוטל'ה הם האנשים מפעם, צביקה שרף הוא מהכדורסל". מיקו: "יוסי מזרחי הוא קריקטורה בפני עצמה. למה, איזה דמויות אתה רוצה שאני אחקה, ירון הוכנבוים-". בן דוד: "הקסם הוא שבאיזה שלב, אחרי שהצופה מתחבר לתוכנית, הוא שוכח שיש בובות ודמויות. הכל מתערבב. היה לנו אורח באולפן, אני לא אנקוב בשם, איך שאמרנו 'קאט' התחיל להתעצבן ולצעוק; אז אמרתי לו: 'תירגע, אחי, זה בובה'. אני גם הרבה פעמים אומר לשליימה 'יאללה בוא נתחיל', ואז אני קולט - וואי, אני מדבר לבובה". את הבובה של שלמה שרף יצרו בעזרת מסיכת גבס שהצמידו לפניו של הפרשן של הערוץ בעצמו. בפינת החדר שבסוף המסדרון יושבות שמונה בובות, כמה נוספות נמצאות בבנייה ואמורות להצטרף בהמשך העונה. בן דוד: "הרבה שואלים אותנו מה הסאטירה פה. אני אתן לך דוגמה. שומי נתן עונות מדהימות - דאבל ביוון, דאבל עם בית"ר - מאמן גדול. בנקודת הראות הישראלית הצרה אנחנו אומרים שהוא מבוזבז בקפריסין. אז לקחנו כיוון, שבגלל שמשעמם לו בקפריסין, הוא כל היום יושב אצל הירקן". אבל כששומי מציק לירקן, זאת לא סאטירה. זה נראה שאתם מנסים בעיקר לצאת בסדר עם כולם. "אני לא חושב. לא חסכנו מפרוספר טקסטים. זה הצחיק נורא, אבל דאגנו שזה לא רק יצחיק. גם בדמות של תומר סיני לא חסכנו בטקסטים. אנחנו כותבים מה שנראה לנו מצחיק וחשוב לעשות. יצא מצב שאנשים אוהבים את הבובות ולכן אנחנו לא יכולים לעשות אותן רעות". עם אבי לוזון יש לכם פוטנציאל להשתולל. "אבי לוזון הוא יושב ראש התאחדות לא רע. אני מסתכל תמיד על מבחן התוצאה. אפשר לבקר את הסגנון, אבל הבן אדם עושה פה משהו. לכן צריך לשמור על באלאנס. חשוב לי לא להיות מרושע". מיקו: "הכי קל להיות רשע ולהיות פוגע". בן דוד: "בכתיבה יש משהו שמאפשר לך בקלות להיות מרושע ולהתחבא מאחורי המונח 'להיות נוקב'. אבל כשהגענו לכאן לא התכוונו להיות סאטירה. באנו לעשות דאחקה, זה שבדאחקות שלנו יש לנו מה להגיד והגדירו את זה כתוכנית סאטירית זה בסדר - התוכנית קיבלה את החשיבות שלה - אבל לנו עדיין חשוב לא להיות מרושעים". ותיקח שאכטה מהסיגריה ואולי בגלל זה בעולם הכדורגל חולים עליהם. בחתונה של השוער לירן שטראובר, כשהצלם נעמד כדי לתעד את החתן והכלה, צעקו לו כולם: "ימינה את הצלם!". במחנה האימונים של נבחרת ישראל התאספו השחקנים בכל ערב בבית המלון, צפו יחד בתוכניות מוקלטות, התפוצצו מצחוק וכמובן ציטטו את כל הבדיחות החוזרות. "כששמעתי על זה, זה מאוד ריגש אותי", מודה ישראלוף, "כי בסופו של דבר אני מאוד אוהב ספורט, וכשפתאום האנשים שאני אוהב זה ובאיזשהו מקום מעריץ מתחברים לדבר הזה ואוהבים אותו, עושה לי את השבוע. זה אפילו מרגש". בן דוד מספר: "שליימה מאוד מפרגן, שייע נורא מפרגן ומספר שתופסים אותו ילדים ואומרים לו: 'תעשה וולקאם'. אלי טביב התלהב. אלונה ברקת התקשרה ואמרה: 'ישבתי עם הילדים שלי, התפוצצנו מצחוק. רק דבר אחד - אני לא שותה מקיאטו, אני שותה שחור'. בהתחלה נורא פחדנו, אבל הם לוקחים את זה נורא מגניב. אני מתאר לעצמי שאם זה היה מרושע, היינו מקבלים תגובות אחרות, אבל עדיין, אלה ספורטאים שאתה אוהב. אוחנה זה כוכב ילדות, היו לי קלפים שלו". לרגל פתיחת העונה השנייה הוזמן להתארח בתוכנית קשר הנבחרת, מאור בוזגלו. ישראלוף אמור לחנוך דמות חדשה - אביו המגונן והפרובלמטי, יעקב בוזגלו. בחדר האיפור מעניק הכדורגלן לישראלוף טיפים לשדרוג החיקוי. "הוא קורא לי בובה, נגיד כשאנחנו מדברים בטלפון", מסביר בוזגלו לישראלוף, "ותיקח גם שאכטה מהסיגריה בזמן שאתה מדבר". ישראלוף המחופש יוצא לעשן סיגריה, כדי להיכנס לדמות, ופוגש בחוץ את יעקב המקורי שהגיע עם האישה כדי לתמוך בבן (כרגיל). "תוך כדי שאני מדבר איתך, אני עובד על הדמות שלך", מספר ישראלוף לאיש שמעשן מולו באמצע הרחוב ונראה בדיוק כמוהו. אחרי סמול טוק קצר הם נפרדים וישראלוף עדיין מנסה לעכל את המפגש. "זה לא נעים", הוא מסביר בחשש, "לא ידעתי שהוא יהיה פה. זה קצת מלחיץ, אני לא יודע איך הוא יקבל את הדברים שהדמות שלו אומרת". 30 צופים נדחסו באולפן, כולל יעקב בוזגלו האמיתי. הוא עומד מאחור, הכי קרוב ליציאה. אשתו יושבת ליד. הם לא מפסיקים לצחוק. כשישראלוף מסיים את החיקוי הוא עוזב בהליכה מהירה, עובר קרוב ליעקב האמיתי ומשתדל לא ליצור קשר עין. הוא נכנס ישירות לחדר האיפור והופך לדמות הבאה. אבל העבודה על אדם לוין, בחור שמנמן ושותפו של דן אדלר, לוקחת זמן. בינתיים יצפאן מתחיל לאבד סבלנות וקובע שאת הסצנה איתו יצלמו בטייק אחד, אבל הסנטר המודבק נופל, ומכונת העשן מקדימה את זמנה, ומישהו מתבלבל במילים ומשהו פה לא זורם. שלוש פעמים מנסה יצפאן לברוח - בפעם הראשונה הוא משתכנע לצלם מחדש את הקטע, בפעם השנייה מתבקש להישאר לשבת עד סוף התוכנית, ובפעם השלישית הוא מנצל את הברדק באולפן בזמן ההופעה של אלי לוזון ומתחמק החוצה תוך כדי כותרות הסיום. וכך הגיעה לסיומה עוד תוכנית של "בובה של לילה". "נכנסנו פה למקום שאף אחד לא נגע בו", מסכם בן דוד. "הגאוניות של מיקו, המשחק של אסי, הבובות, הצוות, השעה, ההזיה, פתאום באמת נהיה פה משהו. נכנסנו לאיזושהי נישה שלא באמת טיפלו בה, וכנראה פגענו. בפסח טסתי לברצלונה, והיו איזה עשרה חבר'ה על המטוס, שהתחילו לקשקש כל מיני ציטוטים מהתוכנית. ואני יושב שורה מאחורי כל זה, ואף אחד לא מזהה אותי. והם ממשיכים, ועפות לי הזיות מהשכל כי התוכנית הזאת מורכבת מהרבה שטויות - מיקו מביא לי שטות, ומישהו אחר כותב איזו שטות - ואז מצלמים, ובסוף אנשים יושבים ומצטטים את כל זה".
