זה יותר מחודש שישראל מוצפת באוהלים והפגנות שקוראות ל"צדק חברתי". המוחים מבקשים תיקונים במגוון תחומים כלכליים. חלק מהדרישות סותרות זו את זו וחלק משתלבות לכדי תפיסת עולם מגובשת. בכל מקרה, מה שמאחד את כל הטענות למקשה אחת היא הדרישה ל"מהפכה" באופן החיים בישראל. המפגינים מדברים על חזון של ישראל יפה, הומנית וסולידרית יותר. התקשורת הישראלית, כמעט בכללותה, מפגינה אהדה בלתי מוסווית לרעיונות שנשמעים בהפגנות. טוב ויפה. ואז צצה פרשה תקשורתית מעניינת. זמרת ידועה, מתוכניות טלוויזיה בולטת, נעצרה על ידי המשטרה בחשד שעירבה עבריינים כדי שיפתרו סכסוך עסקי בינה לבין גורמים אחרים בתעשיית הבידור. בשני דברים אין ספק. האחד, הזמרת חפה מפשע עד שלא תוכח אשמתה. השני, הסיפור האישי שלה הוא אייטם מעניין לסיקור. אלה החומרים שמהם נצרפות חדשות. אלא שבאותה מידה הפרשה הנוכחית שבה מעורבת מרגלית צנעני עולה על סך כל שיריה ומפיקיה. אם הדברים נכונים, הסיפור הזה חושף פרק לא מבוטל בבעיה הכלכלית בישראל. מצד אחד מוסר תשלומים נמוך - ולא משנה מי חייב למי, ומצד שני מעורבות של גורמים פליליים במה שאמור להיות כלכלה לגיטימית. אם הדברים נכונים, אמצעי תקשורת שמבקשים להשיג "צדק חברתי" אמיתי חייבים להתנפל על השאלות המהותיות שעולות מהסיפור הזה. ראשית, כיצד ייתכן שאנשים לא מוכנים לשלם את חובם זה לזה. שנית, כיצד ייתכן שכספים שאמורים להיות מועברים בצורה לגיטימית מתקבלים רק לאחר שעבריינים מתערבים (והם ודאי גובים את חלקם על מעורבותם). והאם פרשה שכזו, בייחוד לנוכח העובדה שרק לפני כחודש נחשפו סיפורים דומים על מעורבות עבריינים בעסקאות שקשורות לעולם הכדורגל, אינה מעידה על כשל שוק כלכלי ומוסרי עמוק וחמור בחברה הישראלית- ואולם מי שפתח את מהדורות החדשות בשמונה בערב, כולל תוכניות החדשות שלפני כן, יכול היה להבין שהסיפור המרכזי הוא אחר - סיפור רכילותי, מצומצם ופיקנטי על זמרת מוצלחת שהפכה לחשודה כקשורה לעולם התחתון. לשם כך מראיינים את חבריה, את החשודים, את משפחתה, אבל אף אחד כמעט לא מדבר על משמעות הפרשה. ידוע לי שאי אפשר לבקש יותר מדי מהחיים: ברור שגם הצד הרכילותי אמור להיות מסוקר. אבל תקשורת אחראית, שמייחלת לשינוי חברתי עמוק, אמורה היתה, בייחוד בימים אלה, לנסות להרים תחקיר על השאלות המהותיות. הרי הכלכלה השחורה היא אחת הבעיות המכבידות על המשק. תקשורת אחראית אמורה היתה להעלות שאלות לגבי מעורבות עבריינים בתחומי הבידור והספורט, או לפחות לעודד את המפגינים לצאת נגד התופעה. הבעיה היא לא של ערוץ זה או אחר. התמונה שעלתה מכל מהדורות החדשות בכל הערוצים היתה דומה: הסיפור הוא מרגול, לא הצללים מאחורי עסקאות כלכליות בחברה הישראלית. אין ספק שתחקיר או עידוד תודעה חברתית נגד הכלכלה השחורה אינם דברים קלים לביצוע לאף גוף תקשורת. זו עבודה קשה, מפרכת, ארוכת טווח. אבל כל ערוץ שמתפעל בימים אלה מהמאבק לצדק חברתי ומבקש להסתכל על עצמו באומץ בראי, צריך לספור כמה פעמים הוא שם את הזרקור על מרגול, וכמה על משמעות הסיפור שמאחורי הפרשה - או לפחות שיאמץ בינתיים את עמדת החשודים כי לא היו דברים מעולם.
