אפתח בסיפור אישי: בשלוש השנים האחרונות פנו אלי כמה אנשים המקורבים לאריה דרעי והציעו לי להיפגש איתו. הציעו? ביקשו, לחצו, הסבירו כמה זה חשוב שניפגש ביחידות. כמה דרעי יהיה מאושר אם פגישה כזו תתקיים.
רוח דבריהם היתה: מעולם לא נפגשת עם דרעי ולא החלפת איתו מילה - הגיע הזמן שזה יקרה. דרעי התבגר מאז הורשע בקבלת שוחד, הפיק לקחים, השתנה מאוד. הוא כבר לא השר היהיר, השחצן ורודף השלמונים שעשה כל טעות אפשרית.
השבתי בשלילה לפונה הראשון, לשני, לשלישי ולאחרים - רמזתי למתווכים השונים שדרעי עדיין בעייתי. שהוא בלתי אמין ולא הייתי קונה ממנו מכונית משומשת. הסברתי שאני נשען לא רק על תחושות הבטן שלי, כי אם גם על מידע הממשיך לזרום אלי מהחצר הקרובה שלו.
לא שיכנעתי אותם. אתה טועה, אמר לי אחד מהם, דרעי פתח דף חדש בחייו. הוא החליף דיסק. הוא בן אדם אחר.
דחיתי זאת על הסף: דרעי ממשיך להתרועע עם עבריינים, אמרתי לו, הוא שומר על קשרים חברתיים עם מרטין שלאף מפרשיות שרון, עם אביגדור ליברמן מפרשת עמותת הקש, עם מפוקפקים אחרים. הוא גם לא היכה על חטא מעשיו ולא הביע חרטה. כך פותחים דף חדש?
יעלון. קול השפיות // צילום: אמיר חרמוני, משרד הביטחון
שלשום שוחחתי עם אחד "המתווכים", שבאיחור רב הבין שצדקתי, ואמרתי לו: "אינני בקי ברזי החקירה החדשה נגד דרעי ואין לי מושג לאן מובילה הבדיקה בחשדות החדשים. אבל שיהיה ברור: אותי הבדיקה הזאת לא הפתיעה. במוקדם או במאוחר, הערכתי, דרעי יחזור אל חדרי החקירות. אני, כמו שאומרים, לא נפלתי מהכיסא".
הצהרת כוונות ברורה
מדוע לא נפלתי מאותו כיסא, מעבר לרקורד המפואר של דרעי?
הנה שלוש סיבות:
1. דרעי מינה לפני כמה חודשים את הח"כ לשעבר אמנון כהן - אחרי שידע כבר על הסתבכותו של כהן בקבלת טובות הנאה מאיש עסקים מפוקפק - ליו"ר מכון התקנים. זה דרעי שלמד את הלקח?
2. דרעי פעל למינוי אחיו, עו"ד שלמה דרעי (שמשרדו הפרטי מתמחה בנדל"ן), לתפקיד סגן יו"ר קק"ל בהתנדבות. הוא לא הבין שהמינוי הזה מושחת על פניו - ודאי כאשר מדובר בפרקליט שעסק בשעתו בשיבוש החקירה נגד דרעי ובהחתמת עדים על תצהירי שקר? זה האיש שלמד את הלקח?
3. גידי וייץ ראיין במוסף "הארץ" לפני כחצי שנה את דרעי ושאל אותו שלוש שאלות שעוסקות בנושא הנכסים של משפחתו. אחת מהן ממש מתבקשת: תסביר לי איך הגעת לזה שלכל ילד שלך יש בית? איך יש לך בית נופש במושב ספסופה בגליל, שנבנה רק באחרונה? איך הצלחת - הרי כל חייך היית בחיים הציבוריים?
אדם סביר היה עונה על השאלות האלה בנחת. דרעי, לעומת זאת, יצא מהכלים במיוחד כשווייץ הזכיר לו שסיפר בעצמו כי בעסקי הייעוץ שלו (בתקופה שלא היה איש ציבור) לא הרוויח הרבה כסף.
דרעי איבד שליטה, פוצץ את השיחה לכמה דקות, וצעק: "תעשו פה קאט, אני לא מתכונן לעמוד לחקירה של יאח"ה". הוא התנהג כמי שיש לו מה להסתיר. הוא התנהג כמי שנזכר איך נשאל בשעתו מאין היה לו כסף לקנות דירת פאר בשטח של 260 מ"ר בשכונת הר נוף בירושלים.
שבח. חייבה את וסרמן ב-50 אלף שקלים // צילום: אתר בתי המשפט
עם כל הכבוד, זה דרעי הישן, לא דרעי החדש; זה אותו דרעי שלא למד דבר ולא שכח דבר; זה אותו שר שהצהיר ב־1990 כי ישמח להשיב על שאלות המשטרה וכאשר הוזמן לעשות זאת - בחר בזכות השתיקה. שתק ושיבש והסית ובנה לעצמו חמ"ל מיוחד למלחמה במשטרה ובעיתונות החוקרת.
לא אתפלא אם עכשיו הוא יקים לעצמו חמ"ל חדש. אל תטעו בו.
המרד ביוסי וסרמן
אל תשכחו שהגעתי מלוד, נוהג יוסף וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, לומר מעת לעת לסובבים אותו; אל תשכחו שאני בא מהעיר הזאת. אל תשכחו שעבדתי שם שנים כמנהל בית ספר יסודי.
רוצה לומר: הגעתי מהעיר הבעייתית ואני לא מפחד מכלום. איתי לא כדאי להתחיל. אותי אף אחד לא יצליח לשבור.
ואכן, פעילים, עסקנים, מזכירי סניפים ואחרים, שווסרמן שלט ושולט בהם שנים ביד רמה, הבינו את הרמזים, כמו את לשון האיומים שהוא נוהג לפזר, ושנים לא העזו לקום עליו. הוא עלב בהם, הוא צעק עליהם, הוא השפיל אותם - והם שתקו. הוא ירק על חלק מהם והם אמרו שזה גשם.
וסרמן. מסרב להציג כמה כסף הוציא עד עכשיו // צילום: דודי ועקנין
האנשים האלה, שחלקם נמנו עם "אנשי שלומו" החייבים לו את כיסאם, ראו דברים, שמעו, קראו - אבל לא העזו לצעוק המלך הוא עירום; המלך שלנו פושע. הם עשו במכנסיים, כדברי אחד מהם, הם חששו להתעמת איתו. שלטון הפחד הכניע אותם פעם אחר פעם.
עכשיו, כשרואים כבר באופק את כתבי האישום נגדו ונגד איש סודו, יוסי אפרת (גם בתו של אפרת, ליאת, חשודה), נשבר סוף סוף מחסום הפחד. עכשיו פורצים הסיפורים החוצה.
עכשיו מונחות על שולחן עמיתיי, עוזי דיין ומיכל שבת, עדויות חמורות המלמדות מה קרה בארגון בעת חקירת המשטרה בחשדות המיוחסים לווסרמן; כמה כסף נשאב מקופת המורים על ידי וסרמן בניסיון נואש לחלץ את עצמו מספסל הנאשמים; איך ניסו וסרמן וקומץ מקורביו להוליך שולל שופט שלום בישראל במשך כמה שבועות - ועוד ועוד.
עכשיו בכירים בארגון אוזרים אומץ ומטיחים בווסרמן דברים שלא העזו לומר עליו בעבר. הם מתנהגים כמי שמאסו בפושע; כמי שגמרו אומר לנקות את האורווה, כמי שמבקשים להחזיר למורים את כבודם האבוד. הם כבר לא מפחדים.
התנהג כאחרון העבריינים
הגפרור שהצית את הלהבה היה ניסיונו של וסרמן להתל בראש צוות החקירה של המשטרה, רס"ר עופר קליין; בנציג פרקליטות מחוז ת"א, עו"ד יוסי קורצברג, ובשופט השלום בת"א, ירון גת. הוא חבש מולם כמה כובעים והתנהג כאחרון העבריינים.
כזכור, קליין וקורצברג ביקשו מהשופט גת להורות על הסרת החיסיון ממאות מסמכים שנתפסו במחסן של עו"ד רונאל פישר - ניירת הדרושה להשלמת חקירת חשדות התן וקח בין פישר לווסרמן - אבל וסרמן עשה הכל להכשיל את החקירה. הוא הכניס עוד ועוד מקלות בגלגליה.
השופטת נאור. קול השפיות // צילום: דודי ועקנין
הוא שיבש את ההליך בדרכים שונות, גייס לעזרתו כמה אנשי הנהלה ובשלב מסוים הצליח להוציא מהכלים את חברת ההנהלה הוותיקה, יפה בן דוד. זו גילתה שהוא לא מציית להוראת השופט, דרשה ממנו בכתב ובע"פ לכנס את 61 חברי ההנהלה, ובין היתר חשפה פרטי שיחה מביכה איתו.
את מכתבה אליו היא חתמה כך: "אני שבה ודורשת לכנס באופן מיידי את הנהלת הסתדרות המורים בנושא הסרת החיסיון כדי שלא לגרום לביזיון בית המשפט".
וסרמן התעלם ובן דוד שלחה אליו מכתב נוסף, חריף מקודמו, שבו הזכירה לו כי השופט גת כבר הביע תמיהה על עמדת הסתדרות המורים בפרשה.
"כפי שכבר כתבתי לך אני מאחלת לך שתצא זך כשלג מחקירות המשטרה, אבל עד אז אתה צריך לכנס את ההנהלה ולהסביר לנו מה כל כך חסוי בחומר המצוי בקלסרים (של פישר) ומרגע זה להפסיק כל טיפול בעניין ולהימנע מניגוד עניינים..."
ועוד כתבה בן דוד: "הסתדרות המורים חייבת לשמש דוגמה ומופת לכיבוד החוק... מורי ישראל המחנכים את הדורות הבאים חייבים להציג קו ברור של הגינות... התנהגותך עד כה היא ההפך הגמור וגורמת להסתדרות המורים ולתדמיתה עוול רב..."
שלמה דרעי // צילום: פלאש 90
וסרמן שוב התעלם, אבל לא אנשי מפלג ההונאה של משטרת מחוז ת"א. הם נכנסו עמוק לתמונה, פתחו בחקירה שקטה, הזמינו אליהם את בן דוד ואחרים למסירת עדות - והגיעו רחוק.
יש הפתעות, יש סוכריות בתיק, יש חומרים רגישים שנחשפו בינתיים לעיני השופט גת בלבד - לווסרמן יש סיבה לדאגה לנוכח מה שהתגלה. אני נוקט כאן לשון המעטה.
"הותקפתי בצורה בריונית"
לחבר וסרמן יש סיבה נוספת לדאגה: מכתבים ששלח באחרונה מנהל קרנות ההשתלמות בארגון, פסח לנדסברג, לחברי הנהלת הסתדרות המורים. לנדסברג מציג את וסרמן כבריון וכאדם אלים, מביע דאגה מהניסיון להסתיר את האמת מהשופט גת, מוחה על מכתב ופרוטוקול המתיימרים לשקף החלטת הנהלה, כביכול.
רוצה לומר: הטעיתם את בית המשפט. לא דיווחתם אמת ליושב בדין.
על מה יצא במיוחד קצפו של לנדסברג, שהורה לפרקליטי קרנות ההשתלמות, עוה"ד ריקי ריחני וארנון שגב, לשלוח מכתב בהול לעו"ד יוסי קורצברג, נציג הפרקליטות המופקד על התיק, ולחשוף בפניו את האמת?
על כך שבפרוטוקול בית המשפט שעסק בהסרת החיסיון ונשלח לחברי ההנהלה, הוא גילה לתדהמתו כי בתיקי עו"ד רונאל פישר נמצאים מסמכים של קרנות ההשתלמות. איך הם הגיעו אליו כאשר הקרנות לא היו לקוחות של פישר? מה הם עושים אצל פרקליטו הפרטי של וסרמן?
הבקשה של לנדסברג לפרקליטות ולבית המשפט היתה אחת: להסיר את החיסיון. "לקרנות אין מה להסתיר", כתבו נציגי הקרן בהנחייתו, "המסמכים שנתפסו אינם חוסים תחת חיסיון עו"ד־לקוח. לקרנות אין התנגדות להעברת החומר למשטרה".
איזנקוט // צילום: קוקו
אוי, לסטירה הזאת לא ציפה וסרמן. היא כאבה לו מאוד ותגובתו מיהרה להגיע. "לתדהמתי הרבה", כתב לנדסברג לחברי ההנהלה, "הותקפתי בצורה בריונית ומאיימת. כל מי שנכח שמע את ההתפרצות של וסרמן אשר צעק לעברי 'דיקטטור' ונופף לעברי בזרועותיו באופן מאיים... מייד עם סיום הישיבה, כשכולם התחילו להתפזר, צעק לעברי וסרמן, 'פסח, חכה רגע, אני רוצה להגיד לך משהו'... ואז התקרב אלי ובנימה מאיימת אמר: 'אתה תראה מה אני עומד לעשות לך'... עניתי לו בנימה של רבין מחכה לנאצר".
סטירה מהשופטת שבח
וסרמן בחר לא להגיב על הדברים, וכך גם על שורה של שאלות נוספות שהציגה לו השבוע מיכל שבת.
אחת מהן נבעה מהניצחון של גילה קליין, ראש סיעת נחל האופוזיציונית בארגון, בבית המשפט המחוזי בת"א. וסרמן מסרב למסור לקליין כבר שנתיים את רשימת חברי הסתדרות המורים ודרכי ההתקשרות איתם, מתעלם מפסיקת הנשיאה לשעבר של בית הדין הפנימי, שרה פריש (שניתנה לפני כשנה), קובר עוד ועוד כספים של המורים במלחמה ההזויה שלו בדמוקרטיה.
עו"ד צמח. השופטת שבח קיבלה את כל טענותיה
לפני שבוע, אחרי שווסרמן ספג עוד מהלומה, הפעם מהשופטת המחוזית בת"א, יהודית שבח; אחרי שכבודה קיבלה את עיקר טענות קליין באמצעות עו"ד אורלי צבר ודחתה את ערעורו; אחרי שהיא חייבה אותו ואת הסתדרות המורים לשלם לקליין 50 אלף שקלים הוצאות משפט - הציגה לו מיכל שבת שתי שאלות מתבקשות.
הראשונה, האם תשלם מכיסך הפרטי את הוצאות המשפט, כולן או לפחות מחציתן? השנייה, כמה כסף שילמה הסתדרות המורים עד כה בהנחייתך לפרקליטים שונים שייצגו אותך בבית הדין ובבית המשפט המחוזי?
וסרמן החליט כאמור לא להשיב לשאלות, אולי משום שהיה טרוד בחיפוש פרקליט־על חדש שיבחן אפשרות להגיש למענו בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. אל מי יפנה, אם יפנה? ניחוש בלבד: אל היקרים בשוק, אל המפורסמים, אל האלפיון העליון ממגרשי השקשוקה הגובים בין 600 ל־1,000 דולר לשעה. נניח אל עו"ד רם כספי.
כן, זה עלול לקרות, אלא אם כן יימצא מי שיעצור את הטירוף. אלא אם כן המורדים, שאילצו בסוף את הארגון (כלומר את וסרמן...) להסכים להסרת החיסיון מכל מסמכי עו"ד פישר, יקימו שוב קול צעקה. יסבירו לווסרמן שהכסף שהוא מבזבז אינו של אבא שלו.
אוי, כמה קשה לבנקאים
ביום שלישי השבוע, בשעות הבוקר המאוחרות, הגיעו כמה מגוהצים, מלווים בפרקליט צמרת ותיק, לפגישה בכנסת עם שר האוצר, משה כחלון. הם ניסו לשכנע אותו ברגע האחרון לשנות את רוע הגזירה בעניין החוק להגבלת שכר הבכירים: לא תקרה של 2.5 מיליון שקלים בשנה, אלא 3.5 מיליון כהצעת יאיר לפיד בשעתו.
כחלון שמע אותם בסבלנות ואני מנחש שלא מחה דמעות מעיניו. הוא לא האמין ודאי שהמגוהצים האלה, המרופדים שנים בכסף ובטובות הנאה, יגיעו למקום הזה.
מנכ"ל בנק יתקשה להסתדר עם שכר של 2.5 מיליון שקלים בשנה? מה הבדיחה הזאת? המוחות של הגאונים האלה של הבנקים יברחו לחו"ל אם לא ייכנעו ללחציהם? משקיעים לא יגיעו לארץ בגלל שכר הרעב של ראשי חברות הביטוח? המוסדות הפיננסיים יקרסו אם הפער בין בעלי השכר הגבוה לנמוך ביותר יהיה פי 44 בלבד? מה הקשקוש הזה?
כחלון הדף את אורחיו באלגנטיות, בין היתר באמצעות משפט שהוא אוהב לחזור עליו באוזני עוזריו: "מיליון דולר בחודש רשאי לדרוש בישראל רק קוסם כדורגל כמו ליונל מסי מברצלונה. הבעיה שמסי לא מגיע אלינו. הבעיה שאין לנו בבנקים אפילו מסי אחד".
ועוד אמר בפגישה פנימית: "מי שדורשים סכומים מטורפים בארץ - קצת מתבלבלים: אפשר למצוא להם מחליפים במחצית משכרם ואפילו פחות. שלא יפחידו אותי. שלא יספרו לי סיפורים".
שומרי גחלת השפיות
אי אפשר לחתום את המדור הזה בלי להצדיע לשומרי גחלת השפיות במדינה: הנשיאה של בית המשפט העליון מרים נאור; שר הביטחון משה יעלון; והרמטכ"ל גדי איזנקוט.
שלושה אנשים עם חוט שידרה אמיתי, שזוקפים את קומת המדינה והשלטון, שאומרים את אשר על ליבם, שלא נכנעים לפופוליזם עלוב, לצעקנים ולתגרני רחוב, לפוליטיקאים שעלולים להוביל את המדינה לאנרכיה.
נאור הסבירה לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר יובל שטייניץ ולשרת המשפטים כי חלק מדברי הביקורת הבוטה על שופטי בג"ץ בפרשת מתווה הגז אינם ראויים להישמע במדינה דמוקרטית; יעלון הסביר לנפתלי בנט, לחסיד אומות העולם אביגדור ליברמן ולדומיהם שלא ייתן ידו להתבהמות הצבא; הרמטכ"ל מזהיר מחציית קווים אדומים ודורש לשמור על טוהר הנשק.
כשאלה נושאים בתפקידים הממלכתיים הרגישים כל כך - אפשר לישון טוב בלילה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו