נפרדנו כך

גדי ודפנה, דפנה וגדי - ביחד, לחוד, נפרדים, חוזרים, מתחתנים, מתגרשים, מתקמבקים. למי אכפת. ריח של סוף נישא באוויר. עונתה האחרונה של "החיים זה לא הכל" מתאפיינת בעליזות של מסיימי תיכון. גם אבי קושניר וחבריו יודעים שתיכף הולכים לים. "אם אני זוכה, אני עולה על הבמה, מוציא את השמוליק שלי, ומשתין על כולם בקשת", אמר אמש מנכ"ל ערוץ טלוויזיה דמיוני מאי שם בסידרה. קשה להחליט אם המשפט הזה יותר מביך או יותר עצוב. נסתפק בגינוי כללי: חבל על כל שורה.

"החיים זה לא הכל" מיצבה את עצמה כסיטקום לאנשים שלא אוהבים לחשוב. היא באמת קלה להבנה. למעשה, היא כל כך פשוטה שאפילו תוכנת מחשב עם באג קטן יכולה היתה לכתוב אותה בזמן חופשה בקריביים. הדמויות מוקצנות עד לרמת הקריקטורה, הבדיחות לעוסות, הטוויסטים לא מפתיעים, ההומור נמוך. ההתכתבות עם הנעשה בתעשייה מובנת אולי רק למעטים. נדמה שהכוח היחיד המצדיק את המשך שידורה הוא אינרציה: משדרים אותה כי היא כבר משודרת הרבה מאוד זמן.

"החיים" נחשבת לעוגן שידורים של רשת. את החלל שהיא תשאיר עם לכתה יתפוס בוודאי סיטקום חדש, מקורי, מרענן. למשל, עיבוד ישראלי לסידרה "כולם אוהבים את ריימונד". אומרים שאחד, אבי קושניר, יגלם את התפקיד הראשי.

* * *

בכיינים נמאסתם

הנרגנים הצעירים, yes דוקו, 23:00

לא קל להיות גבר בריטי לבן וצעיר. הלחץ, הציפיות והתחרות הגוברת (אלוהים, תראו מה ראיין גיגס הספיק בחייו!) הפכו כמה קומיקאים בריטים - וכאלה השואפים להיקרא ביום מן הימים קומיקאים בריטים - לקוטרים להשכרה. הנרגנים החדשים הם ילדים טובים בני המעמד הנכון, שמתים שמישהו יזרוק אותם סוף סוף מהשיעור. בסידרה תיעודית חדשה הם מתלוננים על כל מה שמטריד גברים צעירים - שקר הפורנו, שותפים איומים, בעלי דירות קמצנים וחוויית המגורים עם נשים - אבל מכיוון שהם אינם מסוגלים, פיזית, למחוק את החיוך הדבילי מעל פניהם, ניכר שהם נרגנים מתחילים. רמז: בשביל לקטר ברצינות תצטרכו לחיות קצת קודם.

ניסיונם להיתפס כמופרעים וחתרנים הוביל את הנרגנים למחוזות הפורנו. כמה צפוי. חלק מהתלונות שלהם נמצאו מוצדקות, הרוב בקושי דיגדגו את בלוטות הצחוק. כשעברו לתאר את קשיי החיים בדירות שכורות, נשמעו הנרגנים כמו חיקוי חיוור לג'רי סיינפלד ב-1989. יוצא דופן היה הסיפור של בחור שהתלונן שהיה לו שותף שהשתכר והביא הביתה שועל. או, זה נשמע באמת מעצבן. גונבי ניירות טואלט ומחרישי חלב כל אחד מכיר. כשהנרגנים תיארו את עצמם כשותפי זומבי ("אני חושב שקל לגור איתי, אני לא ממש זז. אני יושב על הספה ומשחק משחקי וידיאו"), הם איששו את התיאוריה שהוריהם מפרנסים אותם גם באמצע שנות העשרים לחייהם, בואכה 30. לקראת סיום התמקדו הבחורים בחוויית המגורים עם אישה ("במהלך חיי גרתי עם כמה אנשים, ואני חייב להודות שהכי נורא לגור עם נשים"). לא בטוח שההשתתפות בסידרה עזרה להם למצוא פרטנריות חדשות, אבל לפחות היא סיפקה להם חוויה. בעתיד יהיה להם שפע של זמן להתחרט עליה.